בסתו 1943 תכפו השמועות בדנמארק כי הנאצים עומדים לגרש את יהודי המדינה למחנות רכוז והשמדה כפי שעשו זאת כבר במדינות אחרות הכבושות על ידם.
מדי פעם הכחישו הגרמנים שמועות אלו כדי להוליך שולל דנים ויהודים כאחד. אולם בתחילת אוקטובר כבר היה ברור שהגרמנים עומדים לבצע את תכניתם הפושעה.
אז התחיל העם הדני לפעול, באופן ספונטני התארגנו בכל רחבי המדינה קבוצות של לא-יהודים שעסקו בהחבאת יהודים והברחתם לשודיה דרך רצועת הים הצרה המפרידה בין מדינה זו ודנמרק. באופן זה ניצל כמעט כל הישוב היהודי בארץ זו.
בראש אחת הקבוצות האלו שהצילה אלפי יהודים עמדו הפרופסור אגה ברטלסן ורעיתו. לפני שנה חיבר את הספר "אוקטובר 43" בו מתוארת פרשת ההצלה, בינתיים יצא הספר בשפות שונות וכעת מונח לפנינו תרגומו העברי.
ספר זה מספר לעולם הרחב את גדולת העם הדני, עם קטן וחלש זה נכנע אמנם לעצמתה הצבאית של גרמניה אך לא לתעמולתה הגזענית והאנטישמית. בסכון רב לעצמו חש לעזרת היהודים שישבו בקרבו והצילם מצפרני החיה הטבטונית, הוא מהווה גם כתב אשמה נגד העמים האחרים גדולים וחזקים מן העם הדני. שלא ניסו אפילו לבוא לעזרת העם המושמד.
בזמן פלישת הגרמנים לדנמרק נמצא ברטלסן בשוידה כמורה בבית ספר תיכוני באחת העיירות. הוא מספר בגלוי לב, כי בזמן שהגיעו אליו השמועות על הקרבות העזים שהיו נטושים על אדמת מולדתו היה מתפלל לכניעת ארצו ולא להמשך ההתנגדות האמיצה אך חסרת תקוה, בלבו פנימה הכריעה לרגע קט הדאגה לשלום משפחתו את רגשיו הפטריוטיים.
אך אחרי שובו לארצו נוכח לדעת מי הם הגרמנים והוא סכן את חייו ואת חיי בני משפחתו בהשתתפותו במאבק המחתרת הדנית ובארגון פעולות להצלת יהודי המדינה.
קבוצות ההצלה לא חכתה עד שיהודים נפחדים ונרדפים ידפקו בדלתותיהם לבקש מהם עזרה ומחסה, כי אם יצאו לחפש אותם במחבואיהם כדי להעבירם לשודיה. היו מקרים שיהודים לא רצו להאמין שסכנה צפויה לחייהם ובמקרים רבים אחרים נאלצו המצילים לעמול עמל רב ולשכנע את היהודים הנואשים שהם באים לעזור להם ואינם פועלים כסוכנים של הגסטאפו לגלות מקומות מחבואיהם.
בצוע תכניות ההצלה דרש סכומים ענקיים. רק חלק מן הכספים בא מן היהודים עצמם, את השאר נתנו דנים. בנקאים וסוחרים העמידו סכומים גדולים לרשות המצילים. אנשים פשוטים בפגשם בפעילי ההצלה הריקו לידיהם את הכסף שהיה נמצא בכיסיהם.
היהודים הועברו לכפרים שעל החוף ושם שוכנו בבתי האוכלוסיה המקומית עד הגיע תורם לחצות בסירות קטנות, בשלב מאוחר יותר נשכרה אניה למטרה זו, את הים לשודיה.
בפעולות ההצלה השתתפו כל שכבות העם הדני. מורים וסוחרים, אכרים ופועלים. לקחו חלק בהן המשטרה הדנית ופקידים גבוהים של הממשלה. הן נוהלו בחשאיות גמורה ולשלטונות נודע עליהן רק אחרי שנוכח לדעת שיהודי המדינה "נעלמו", אז הגבירו את משמרות החוף ורדפו בחרמה את כל החשודים בהשתתפות בהצלה. דנים רבים נאסרו, ביניהם גם אשתו של ברטלסון. הוא בעצמו הצליח להתחמק בעוד מועד מאנשי הגסטאפו שבאו לאסור אותו והוא נמלט לשודיה.
לפני אוקטובר 1943 לא בא ברטלסון במגע הדוק עם יהודים אך הוא ידע עליהם רבות מתוך הספר עליו חונך וגודל… התנ"ך. בימי ההצלה ואחר כך, בהיותו פליט בשודיה, למד להכיר מקרוב את חייהם ומנהגיהם הדתיים של היהודים והוא מתאר אותם בספרו בהבנה רבה. הוא, נוצרי מאמין, מדגיש במיוחד את הרגש הדתי העמוק הפועם בלב כל יהודי, אפילו באלו שסטו ממסורת אבותיהם.
הוא מספר ביןהיתר:
"יהודיה צעירה, פליטה מגרמניה, ספרה לי לאחר שובנו הביתה משודיה, כי גם היא היתה בין הפליטים שלנו מסמידסטרופ. לפני כן עברו עליה ימים נוראים עת נתפסו פליטים רבים על ידי הגסטאפו בכנסיה המקומית ורבים אחרים ליד המעגן. היה היתה אז צעירה מאד, ילדה כמעט, ופחדי הימים ההם כבר גזו מלבה והשאירו רק זכר קלוש ועמום… לפתע ראתה את עצמה על סיפון האניה בקרב מאה וחמישים אחים לסבל ומה שקרה להם בהתקרבם לעבר החוף השודי לא ימוש מזכרונה לעולם. הספן ציווה על דממת מוות בשעת חציית הנהר. אך בו ברגע שנודע לפליטים כי הם נמצאים בתחומי המים הטריטוריאליים של שודיה החלו כולם לשיר את התפלה היהודית עתיקת-הימים: "שמע ישראל…". היא נשמעה ברמה, הדדה לעומת החוף השודי ונזרקה חזרה לעבר חופי דנמרק שנעלמו מאחוריהם".
"העלמה סיפרה לי כי בימי ילדותה ונעוריה לא קיימה כל מגע עם הדת היהודית. היא היתה בת למשפחה מתובללת יהודית-גרמנית ועם בגרותה לא נהפכה למאמינה במובן הדתי. אך למן אותו רגע על הספינה בקטגאט השוכן בין דנמרק ושודיה, חשה והבינה, כי נפשה מושרשת עמוק לא רק בקרב העם היהודי אלא גם באמונה היהודית".
בספר גם פרק כתוב על ידי רעיתו של אגה ברטלסן, בו היא מוסרת את אשר עבר עליה בהיותה אסירת הגסטאפו. באפילוג "על האנטישמיות" מרים המחבר על נס את דת היהודים, תורותיה המוסריות ותרומת עם ישראל להתקדמות האנושיות בכל הדורות ומגנה את העולם הנוצרי על "הגמול" שגמלה ליהודים בעבור אלו.
תרגום הספר אינו משובח ביותר. הוצאת הספרים היתה מטיבה לעשות אילו היתה מוסרת אותו לפני הבאתו לדפוס לעריכה ולתיקון השגיאות. (למשל: בעמוד 113 רימה…בראש הגסטאפו במקום רימה את ראש הגסטאפו, בעמוד 129 "תשעה צעדים חזור, מעלה מטה, חוזר חלילה על רצפת התא" מעלה מטה גרמניזם או אנגליזם של "אויף אונד אב" או "אפ אנד דוין" שתרגומו לעברית במשכן המצוטט למטה אנה ואנה ולא מעלה מטה).
