כפי שמסרנו כבר בעתוננו הודיעו מורשה כי בזמן האחרון נתגלה כתב יד ישן של הלכות אלדד הדני הנחשב לכתב יד העברי העתיק ביותר הנמצא בפולין. המכון להסתוריה יהודית בפולין עומד לפרסם בזמן הקרוב פרטים על אותו כתב יד.
במשך מאה השנים האחרונות נתפרסמו כתבי יד שונים מספורי והלכות אלדד הדני והם מפיצים מעט אור על אישיותו של אלדד שהיתה חידה לכל הדורות.
אלדד הדני
נרצה בקצרה מעשי, ספורי והלכות אלדד הדני כפי שהם משתקפים ממקורות השונים ונביא גם דעותיהם של החוקרים בדורות האחרונים.
מה שידוע לנו בברור הוא כי אלדד הדני שהיה חי בסוף המאה התשיעית למספרם בקר במשך נדודיו הגדולים בבבל, אפריקה הצפונית וספרד. ר' חסדאי אבן שפרוט שהיה חי בקורטובה כמאה שנה אחריו כותב אודותיו במכתבו הנודע למלך הכוזרים:
"ובימי אבותינו נפל אצלנו איש נבון דבר, היה מתיחס בשבט דן עד שמגיע לדן בן יעקב והיה מדבר בצחות וקורא שמות לכל דבר בלשון הקודש וכל דבר לא נעלם ממנו ובעמדו לדרוש בהלכות, כך היה אומר: עתניאל בן קנז קבל מפי יהושע מפי משה מפי הגבורה".
בבואו לקהלת קירואן ספר להם יחוסו משבט דן שביחד עם השבטים נפתלי, גד ואשר חי הוא בארץ החוילה והם כולם נמצאים במצב של מלחמה תמידית עם מלכי כוש. לפי ספורו נדד השבט לאותה מדינה עוד לפני חורבן הבית הראשון בימי ירבעם בן נבט מפני שלא רצה לצאת למלחמה נגד שבט יהודה. השבטים האחרים ששוכנים אתם באו לגבוליהם אחרי חורבן הבית הראשון. שבטים אלו מדברים בלשון הקודש ויש להם תלמוד משלהם שבו אינם מוזכרים בעלי המשנה והגמרא, רק כל הלכה מתחילה בדברים: כך למדנו מפי יהושע מפי משה מפי הגבורה. עוד ספר שבקר אצל שבטי ישראל האחרים וגם שמע על בני משה החיים מעבר לנהר סמבטיון הגולל אבנים וחול כל ששת ימי השבוע ובשבת הוא נח.
דבריו היו צרי ומרפא לבני הגולה הדויים אולם גם היו רבים שהתיחסו אליו בחשדנות. בני קירואן התפלאו על ידיעתו הגדולה בלשון הקודש וכששמעו ממנו מלה בלתי ידועה להם שאלוהו פעם נוספת אחרי יום ויומיים לראות אם לא בדה הדבר מלבו. לבסוף ערכו מכתב להגאון הרב צמח במתא מחסיא לשאול בדעתו על אותו איש, על ספוריו הנפלאים וההלכות שהביא אתו שקצתן מתאימות להלכות המקובלות בידיהם וקצת מתמיהות.
תשובת הגאון
תשובת הגאון נכתב בלשון זהירה. בתחילת דבריו מודיע כי כבר שמעו במקומו מן רבנא יצחק בן מר ורבנא שמחה שהם ראו את ר' אלדד הדני וגם הם תמהו מדבריו והלכותיו שהיו במקצתן נראין כדברי חכמים ומקצתן היו מופלגין.
בהמשך הדברים הוא מביע את דעתו שמן הכתובים יוצא ששבט דן לא היה בין השבטים שהלכו לגולה בגלויות השונות ולכן נראים דברי אלדד ששבט זה יצא מקודם את הארץ. אחר כך מנסה הוא להסביר ולתרץ את חלופי ההלכות הקיימים באשר "וקודם ביאת אבותינו לארץ כנען הם נתעסקו במלחמות ושכחו המשנה שלקחו מפי משה, ואפילו יהושע אמרו עליו שנולדו לו ספיקות אחרי מיתת משה". ועוד: "ויש לומר שאיננו כלל רחוק שאלדד זה שגג והחליף מרוב צרותיו שעברו עליו וטורח הדרך המענה גוף האדם".
בסוף דבריו מזהיר הגאון את אנשי קירואן להחזיק בתלמוד שהוא מסורת בידיהם "והתחזקו כמו שהחכמים דורשים לכם, ובתלמוד שלמדו לכם, ואל תטו ימין ושמאל מאחרי כל דבריהם שכן כתוב "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך".
הלכותיו
קודם שנמשיך נציג שתים מהלכות שחיטה וטרפה שהביא אתו.
אחת המתאימה עם דעות חז"ל:
שאלנו אותו: כתוב בתורה, ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויקרא י"ז, י"ג) ואם המקום סלע ואין בו עפר או מים שאין שם עפר? השיב ואמר לנו: דבר זה הבין יהושע בן נון ואמר: "יקח הפתיל אשר עליו או בגד וישחטהו בתוכו ויברך על שחיטת העוף ונוטל את הפתיל ומכסה בו את הדם ומברך על כסוי הדם ואוכל. ומוליך את הדם אשר בפתיל אל העפר ומכסה בלא ברכה.
וכן מובא הדין בגמרא ובראשונים:
היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה, הי' מהלך בספינה ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה (חולין פ"ח:) ועל דברים אלה מעיר ה"אור זרוע" בהלכות כסוי הדם: לשון גאונים… אי איכא גברא דחביב עליה טליתו מן עופא או מן חיותא …תקינו ליה רבנן למשחט וממצי בבגדא אי נמי בסנדלא ומברך על כסוי הדם. כי מטי לדוכתא דעפרא, יסחטו ההוא בגדא או ההיא סנדלא דמצי בה דמא במיא ומכסה בלא ברכה.
ולקמן הלכה הנוגדת את הדין:
"אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה …לא ישחוט עד שיפנה אל הקודש למקום תפלה ואם ישחוט בלא ברכה פגול הוא… ואם ישחוט ערום פגול… ואסור לאבל לשחוט בימי אבלו… ואסור השחיטה מיד אשה".
הדברים הללו שבהלכות אלדד הדני מובאים במרדכי ראש חולין בשם "הלכות שחיטה שהביא רבי אלדד בן כחלי". בתוספות ובראשונים אחרים קוראין להם "הלכות ארץ ישראל" וה"שלטי גבורים" כותב "הלכות ארץ ישראל שכתב אלדד הדני". כל הראשונים שמביאים דבריו אלו או מקצתן חולקים עליהם וקוראים להם חומרות יתרות.
בנוגע לכנוי "הלכות ארץ ישראל" התקשו חוקרים בדורות האחרונים והיו ששערו שבתחילה היה כתוב "הלכות א"י" (הלכות אמר יהושע) והמעתיקים שלא הבינו כתבו הלכות ארץ ישראל". החוקר א. אפשטיין שכתב את המחקר המעמיק והממצה ביותר על אלדד הדני משער שאפשר שהכוונה לארץ השבטים (ישראל) שכבש. זאב יעבץ (תולדות ישראל חלק י' מוצא דבר "אלדד הדני") מעיר: הלכות ארץ ישראל קראו אנשי אלדד להלכותיו מטעם פשוט מאד. אם אמרן יהושע בשם משה רבינו ע"ה הלא אמרן לאחר מותו ובכן היתה אמירה זו אחרי כניסתו לארץ ישראל.
אלדד הדני בראי הדורות
חלוקות היו דעות חכמי כל הדורות בנוגע לאלדד הדני. ראינו חכמים (כפי שמובא ב"שלטי הגבורים") שפסקו לפי חומרותיו – אולם לא בהלכות שהן סותרות במפורש את הדין. רבי אברהם בן הרמב"ם מסתמך באחת מתשובותיו על ספורו בנוגע לשבטים האבודים, משתמשים בדבריו מדקדקים ומפרשים.
ולעומת אלה יש אחרים המטילים ספק בסיפוריו והלכותיו. רבנו אברהם בן עזרא כותב בפרושו לשמות: "וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי קודש אין לסמוך עליו ואם כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה וככה ספר זרובבל, וגם ספר אלדד הדני והדומה להם". המהר"ם מרוטנבורג כותב בתשובותיו בלשון זו: "ומה שמביאין מהלכות ארץ ישראל. הרוצים לחדש והשמחים ללא דבר כתבוהו". לפי דעתו של יעבץ יש לראות גם בבטויים הנמצאים עליו בראשונים כמו "ואותו חכם שכתב הלכות א"י כתב חומרות מדעתו" (לשון הרא"ש) רמז דק ועדין שאותו חכם כתב "מדעתו" זאת אומרת בדה הדברים מלבו.
חלוקות גם הדעות של החוקרים בדורות האחרונים. היו שתארוהו כרמאי והרפתקן שעבר מושבות ישראל וספר לבני הגולה דברים על השבטים שהיו תאבים לשמוע. אחרים הציגוהו כחכם שהיה במקצת מושפע מן הקראים.
א. אפשטיין הנזכר לעיל נוטה לדעה כי אלדד הדני היה יליד אחד הישובים היהודים בתימן או בחוף אפריקה המזרחית שמאות בשנים היו מנותקים ממרכזי התורה שבבבל ובנדודיו הגדולים ראה שבטים כמו הפלשים המתיחסים לפי דבריהם על שבטי ישראל ובבואו לקהלות הגדולות ומסר להם מה שראה הוסיף על ספוריו כיד הדמיון העשירה עליו.
חכם אחר שמלא אחרי אפשטיין (א. שלסינגר בספ' האנגלי על אלדד) וגם פרסם כתב יד מהלכות אלדד הנמצא בגניזה בקהיר מסיק אחרי השואה של כתבי יד השונים כי במשך הדורות נתוספו על דברי אלדד הרבה דברים במיוחד אגדות על עשרת השבטים ושמועות שהתהלכו אודותן בקרב בני הגולה, ומזה הוא בא למסקנה הקיצונית שאולי ואולי בדברי אלדד המקוריים לא היה בהם משום הגזמה והפרזה ואלדד תאר מה שראה אצל ישובים נדחים ורק בדורות שאחריו שבצו את דבריו בדברי מדרש ואגדה.
לכן חשוב לנו גלוייו של כתב יד מהלכות אלדד ביותר שהוא אולי יעזור לנו להפיץ אור על אותו אדם מוזר שמספריו וספוריו על מלכיות ישראל הרודות בגויים שאבו דורות רבים עדוד ונחמה בימי צרה.
מאת ט. בן משה
מתוך "המודיע" ו' כסלו תשי"ד