ה"אתרויגער"
"אתרויגער" זה היה כנוי האיש שבידו היה מרוכז יבוא האתרוגים ולולבים לקהלה כולה.
לפעמים גם לקהלות כל האזור או אפילו לכל המדינה. כי עד לפני מאתים שנה לא היה מסחר האתרוגים חפשי באשר לא לכל אחד היתה האפשרות להביא פרי עץ הדר ממרחקים ועל כן התקשרו קהלות רבות של מדינה אחת למסור את יבוא האתרוגים לאיש אחד שהתחייב להביא אותם בעוד מועד בתנאים מסוימים.
ה"אתרויגער" אם כי היה בעל מונופולין לא היה חפשי בקביעת המחיר ולא בבחירת טיב האתרוגים. הוא עמד תחת פקוח ועד העיר או המדינה, ועדים אלה שהיו משגיחים על יבוא תפילין ומזוזות ובדקו את כשרותם, קבעו מכסי מגן על ספרים שהובאו מבחוץ כדי להגל על התוצרת המקומית פקחו גם כן על עניני ה"אתרויגער" והשגיחו שהוא יעמוד בהתחייבויותיו. אם לא ספק את הקהלות כפי שהבטיח בראשונה היתה הרשות בידם להעביר אותו מאומנותו.
בפנקסי הקהלות מוצאים אנו תעודות רבות המוסרות לנו על הסכמים עם ה"אתרויגערים" ועל חלוקי דעות ביניהם ובין הקהלות.
הננו קוראים בפנקס קהלת קרקוב משנת תכ"ו. (מובא בפנקס ועד ארבע הארצות):
"האחים… האתרויגערים התחיבו להביא פרי עץ הדר וכפות תמרים של חג האסיף שלושים ושנים אתרוגים וכן ס"ב לולבים חדשים מן המובחרים וכשרים והנה כהיום הזה לא הביאו רק החצי מהמספר הנ"ל ומה שהביאו לא תואר ולא הדר להם כי אם רובם ככולם פסולים ואינם ראויים לברכה ואף גם הלולבים כולם כמושים ורקובים ופסולים"…
פרנסי הקהלה החליטו להעביר את האחים מן אומנותם. יתר על זה, הוחלט שראש הקהלה יפנה לועד ארבע הארצות שהוא יפקד גם על יתר הקהלות להעביר את האתרויגערים הללו מתפקידם.
מאידך עמד ועד הקהלות או המדינה לצד האתרויגער כאשר להלה היו תביעות לקהלות. כן מוצאים אנו הסכמה של ועד הקהלות הראשיות של ליטא המצווה לשלם לאתרויגער עד תאריך מסויים את החוב המגיע לו מן הקהלות בעד האתרוגים שספר להן.
"אודות האתרוגים עלה ונגמר כל קהלה מחויבת לשלוח ליד האתרויגער ביריד ס"י (ס"י הוא ראשי תבות סימן-יודע חג נוצרי לזכר השלוחים שלהם שמעון יהודה. יריד ס"י – היריד שחל בימים אלו, הוא 28 לאוקטובר) דמי האתרוגים לחג הסוכות שלפני היריד הנ"ל במזומנים או שטר חוב בטוח עם רווחים על צ"ה (צד היתר) לשלם ליריד שלאחריו הן בעד האתרוגים השייכים לקהל והן בעד אלו שנתנו ליחידים. (מתוך פנקס מדינת ליטא).
חרם על אתרוגי קורפו
בהזדמנות אחרת הזכרנו המקרה הנזכר בשאלות ותשובות "צמח צדק" לרבי מנחם קרוכמאל רבה של ניקולסבורג שגויים, בידעם שיהודים מוכנים לשלם בעד דגים לשבת גם מחיר גבוה מן הרגיל, הסכימו בינם לבין עצמם להפקיע את השער. תגובת הקהלה היתה לאסור את קנית הדגים במחיר הגבוה עד שהחרם הקלקלי הזה יאלץ את הגויים להוריד שוב את המחיר.
לפני שבעים שנה החליטו רבני ליטא על חרם כזה כלפי גויים מגדלי אתרוגים.
הדבר היה בשנת תרל"ה. מגדלי האתרוגים שבאי קורפו החליטו לייקר את האתרוגים. בעד תיבת אתרוגים שעד אז עלתה חמשה רובלים רוסיים דרשו עשרים וחמשה. נוסף לזה נשמעו תלונות שהאנשים בטריאסט הנותנים את ההכשרים על האתרוגים של קורפו אינם נאמנים.
רבני קובנה ובראשם רבי יצחק אלחנן הכריזו חרם על אנשי קורפו ואסרו את אתרוגי האי בעירם.
והנה מלשון פסק הדין:
כאשר נתודע בבירור, נכון הדבר האחדות שעשו היוגבים התגרים באי קורפו לייקר מחירי האתרוגים מאה שערים מהמחיר הנהוג עד עתה וינצלו כסף אחינו בני ישראל המהדרים אחרי אתרוגים מהודרים אחרי ראותם בנסיון כי אחינו בני ישראל יפזרו כספם להדור מצוה גם יותר הרבה משליש מצוה ומי יודע אם לא ייקרו עוד בכפלים ומהם יראו וכן יעשו היוגבים והכורמים בשאר הארצון לאבד ממון ישראל, וע"כ גמרנו אנחנו החתומים מטה בצרוף הסכם כל נכבדי עירנו לאסור איסור על נפשנו בעירנו בשנה הזאת מלצאת מצות
מאת ט. פרשל מתוך "המודיע" כ"ז בכסלו תשט"ו