בשבוע העבר יחדנו את הדבור על אלדד הדני והבענו את התקוה שעם גלויים של כתבי יד יוזרע אור חדש על אותו איש שהיה חידה לכל הדורות.
והנה בשבוע העבר נתפרסם בגליונו האחרון של הירחון "סיני" כתב יד מאחד מחכמי איטליה הראשונים שבין היתר מכיל הלכות רבות מקובלות מגאוני בבל.
נמסר שם משמו של רב שמואל בן חפני הכהן, שהיה חותנו של רב האי ההלכה דלקמן:
"יש בני ברית והם גדולים אף על פי כן שחיטתן פסולה. ואלו הן: עבד ואשה וסריס, וזקן משמונים שנה ומעלה, ואבל ושיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך".
דינים אלו שסותרים את ההלכה המקובלת בידינו דומים הם לאלו המובאים משמו של אלדד הדני בראשונים. ואם גם אין ההלכה לא כאלדד הדני ולא כרב שמואל בן חפני הכהן – ישמשו לנו ראיה כי אלדד הדני לא בדה הדברים וההלכות שהביא אתו מלבו כי אם מסורים בידו היו מקבוצי ישראל שמנהגיהם שונים היו במקצת מאלו שנהג בהם רוב העם כדברי הגאון רב צמח בתשובתו שהזכרנוה בפעם האחרונה "ואל תתמהו על השנוי והחלוף אשר שמעתם מפי אלדד שהרי חכמי בבל וחכמי ארץ ישראל שונים משנה אחת בתיקון רב, ואין פוחתין ואין מוסיפין, ולפעמים תלמידים הללו אומרים טעם אחר והללו טעם אחר".
רב יהודאי גאון
כמה הלכות הדומות במקצת להלכות אלדד הדני מובאות גם בספר "הלכות גדולות" המיוחס לרב יהודאי גאון, אולם החוקרים לא רצו ללמוד מהם על הלכות אלדד כי בנוגע לכמה דינים מוזרים שבספר זה היתה קיימת מסורת כי לא מפיו של הגאון יצאו כי אם תלמידים שלא שמשו כל צרכם הוסיפו אותם.
כך כותב בעל "אור זרוע" בנוגע לדין אחד הנמצא בהלכות גדולות: "וגאון אחד השיב… אף על פי שתשובה זו נכתבה בשם רב יהודאי גאון ז"ל אין לסמוך עליה. אין אנו יודעים איך יצאו הדברים מעיקרם מפיו של רב יהודאי, רב יהודאי מאור עינים היה ולא היה כותב בידו וכל שלא שמעו הרבנים מפיו ויש תשובה על דברם המובאים בשמו אין אנו סומכים עליהם".
דברים דומים מובאים גם ב"ספר היוחסין":
"ורב האי חלק על הלכות מר יהודאי גאון שאמר שהיה מאור עינים והסופר טעה, ומה שלא שמענו מפיו לא נאמין".
לפי חקירת אחרונות (א. אפטוביצר) צריכים לקרוא בספר היוחסין רב נוטראי במקום רב האי כי לפי התשובות שיש בידינו מן הגאונים הללו מתברר כי דוקא רב האי ורב שרירא אביו משתדלים תמיד לקיים דברי הלכות רב יהודיאי אף במקום שגאונים אחרים חולקים עליהם. כן מוצאים במקומות אחדים שכותבים: "מה שמצאתם בהלכות רב יהודאי גאון לאו טעות סופר הוא כי אם כך אמר באמת הגאון". בעוד שנטרונאי גאון מביע במקום אחד את דעתו שהלכה מסוימת שמובאת משמו של רב יהודאי גאון לא יצאה מתחת ידו של זה כי אם אדם אחר מסרה משמו והלה לא הבין את הדברים. הוא כותב: "חס ושלום שאמר כך רב יהודאי, ושמא אדם אחר אמר משמו וטעה".
מסורת זו שסופרים ומעתיקים שטעו הוסיפו בספר הלכות גדולות אותם הדינים שהם במקצת מוזרים מתאשרת על ידי תשובה מאותו גאון שלפני ארבעים שנה נתגלתה בגניזה הנודעה של קהיר.
נמסרים שם משמו של רב יהודאי גאון כדברים האלה:
"מעולם לא שאלתם אותי דבר ואמרתי לכם, אלא דבר שיש לו ראיה מן התלמוד ולמדתי הלכה למעשה מרבי, ורבי מרבו, אבל דבר שיש לו ראיה מן התלמוד ולא היה בידי הלכה למעשה מרבי או שהיה בידי הלכה למעשה מרבי ואין לו ראיה מן התלמוד לא אמרתי לכם. לא אמרתי לכם אלא דבר שיש לו ראיה מן התלמוד והיה בידי הלכה למעשה מרבי".
חכמים מאורי עינים
רב יהודאי גאון איננו היחידי שיודעים אנו עליו שהיה סגי נהור.
ישנה סברה שגם רב חפץ בן יצליח שהיה חי בסוף ימי הגאונים ולפי דעת החוקרים היה יליד בבל שהשתקע בארץ ישראל ושם חבר את "ספר המצות" שלו בערבית היה מאור עינים. הרב שלמה פרחון קורא לו "רבינו חפץ אלוף, סגי נהור, ראש ישיבה". אך אפשר הדבר שנתחלף לו רב יהודאי גאון ברב חפץ כי הראשונים האחרים המזכירים את רב חפץ אין מכנים אותו "סגי נהור".
רב יצחק בנו של הראב"ד בעל ההשגות, שהיה מגדולי המקובלים בספרד היה סגי נהור. המקובל ר' יצחק דמן עכו כותב עליו: "כי זה החסיד לא ראו עיני בשרו מאומה".
עוד הוא מספר ממנו "שכאשר היה רוצה ללכת לשום מקום היה אומר לתלמידו ההולך עמו כאשר נגיע סמוך לעבודה זרה, מהר פסיעתך כאשר תוכל, וכל זה היה עושה מדעתו לכבוד ד' יתברך שהיתה מחשבתו בו דבוקה".
על רבי יצחק סגי נהור זה היו מספרים כי בבוא לפניו אדם היה מכיר תיכף בשורש נשמתו ומעשיו, דבר שמוסרים כידוע גם על האר"י זצוק"ל ועל "החוזה" מלובלין.
"החוזה" זצ"ל היה חלש ראי ולפי המסורת היה בנערותו עוצם את עיניו במשך שבע שנים חוץ מבשעות התפילה והלמוד, כדי שלא יתקל מבטו בערות דבר ומזה נעשו עיניו כהות.
רבי יצחק אבוהב היה סומא בעין אחת ומסופר שפעם היה יושב עם שלשה מתלמידיו על אבן ואמר אחד מהם: נתקיים בנו "שבע עינים על אבן אחת", ובשל דבריו אלו רצו לנדות אותו תלמיד מפני שפגע בכבוד רבו.
רב יוסף ורב ששת
רב יוסף ורב ששת היו כידוע סגי נהורין. רבנו גרשום מאור הגולה מוסר בסוף פרושו למסכת מנחות כי שני האמוראים האלו רצו לנהוג כרבם רב שלא הגביה עיניו מעל הקרקע וזו היתה הסבה שנעשו מאורי עינים.
בפסחים סח: מסופר על רב ששת שכל שלושים יום היה חוזר על תלמודו והיה עומד על סף בית המדרש ואומר: חדאי נפשאי, חדאי נפשאי, לך קראי, לך תנאי (שמחי נפשי, בשבילך ולצורכך שניתי וקריתי).
בספרו "תולדות תנאים ואמוראים" מביא ר' אהרן היימן מה ששמע מהדרשן הידוע חיים זונדל מכבי על אותו מאמר רב ששת סגי נהור היה וסומא פטור מן המצות ואף על פי כן היה עמל בתורה ולכן אמר: "שמחי נפשי" כי למודו היה אך ורק לנפשו בלי תשלום גמול ומחשבה זרה.
מאת ט. בן משה מתוך "המודיע" יג כסלו תשי"ד