בימים הקרובים יגיעו ארצה ארונותיהם של הברון אדמונד דה רוטשילד ואשתו שיובאו למנוחות ב"זכרון יעקב" אחת המושבות ש"הנדיב הידוע" יסד.
אדמונד דה רוטשילד היה בנו של יעקב רוטשילד אחד מחמשת הבנים של מאיר אנשל מפרנקפורט על נהר מאין שיסד את הממלכה הפיננסית הידועה. יעקב היה צעיר הבנים והוא שהקים את הסניף הפריזאי של המשפחה המסונפת שבמשך מאה שנה שלטה שלטון כמעט בלתי מוגבל בעולם הכספים באירופה.
– – –
ואלה השמות של המדינות והנסיכויות שבמשך החמישים השנה הראשונות של המאה הקודמת נזקקו לעזרתה הכספית של משפחה זו: פרוסיה, צרפת, ברזיל, בלגיה, יון; מדינת האפיפיור, נסיכויות רבות בגרמניה ואיטליה כמו נפולי, סיציליה, לוקה, הסה הומבורג, באדן, הנובר נאסו ואחרות.
מה סוד הצלחתם של הרוטשילדים? רבות כתבו על זה, במיוחד דנו בנושא זה סופרים אנטישמיים שטפלו שקרים על בית הבנקים הנודע, כאילו באו לידיו סכומים גדולים באמצעים בלתי כשרים. אך לא כן הדבר, הצלחתם באה לרוטשילדים תודות למדיניות גבוהה וזהירה, שתוף פעולה בין כל האחים שהתפזרו על כל בירות אירופה, כנראה לפי עצתו של הבן השלישי של מאיר אנשיל, נתן מאיר, והקימו שם סניפים לבנק הפרנפורטאי ושרות סוכנים מסועף שספק למעסיקיהם ידעות מהימנות על מצבן הפוליטי והכלכלי של מדינות רבות. לפעולות זו נזדוגה האמונה שירשו ממיסד השושלת מאיר אנשל כי הברכה תהיה שרויה במעשה ידיהם, כל זמן שירבו בצדקה, מספרים עליו על ר' מאיר אנשל,, שבנעוריו למד בישיבת פירט, שהיה אומר: אם עני מודה לי על נדבה שקיבל מידי – קבלתי שכרי משלם. אך אם איננו מודה לי – בטוחני שד' יגמול לי בטובה בעבורה. וזהיר היה על כן, כשנתן נדבה לעני, להסתלק מן המקום טרם שהלה הספיק להביע לו תודתו.
– – –
רבים היו מלכי הכסף מבני עמנו בכל ימי גלותנו ובכל ארצות פזורנו, מימי בנקאי הכאליפים של בגדד בימי הגאונים עד שרי האוצר של ספרד הערבית והנוצרית, מיהודי החצר של קיסרי אירופה, בתי האופנהיימרים וורטהיימרים עד בנקאי דמשק, קהיר וקושטא יהודיים מוכסי השלטון העותומני. אך בית רוטשילד היחיד שזה מאה וחמישים שנה עומד על תלו ורדיפות וגרושי הגויים והגזירותיהם לא יכלו להחריבו.
לא היו חסרים נסיונות לשבור שלטונם. נסיונות שנעשו עוד לפני עלות הנאצים לשלטון שהחרימו רכוש משפחה זו בשלושה ממרכזיה, וינה, פרנקפורט ופריז שנפלו לידיהם.
יעקב רוטשילד אביו של "הנדיב הידוע" היה כאמור מיסד הסניף הפריזאי של בית הבנקים הנודע. הוא עלה חיש מהר לגדולה. בשנת 1822 נתמנה קונסול אוסטריה-הונגריה בפאריז, שנה אחר כך נבחר לחבר לגיון הכבוד הצרפתי, זאת היא האות ההצטיינות הגדולה ביותר של צרפת.
קבוצות אנטישמיות וקתוליות נסו לשבור שלטונו. בשנת 1876 יסדו בנק קתולי "יוניון גנרל" בהון של 4 מליון פרנקים שהוגדל אחר כך ל-25 מליון שיתחרה בבנק של רוטשילד. הנסיון נכשל, הבנק הקתולי פשט את הרגל. משפחות אצילות צרפתיות רבות נתרוששו ורוטשילד נשאר שליט יחיד בבורסה של פריז.
רבו מאז האמנציפציה בעלי הון בישראל, בנקאים, סוכני וספקי מלכויות וממשלות. אך עושרם העבירם על דעת קונם ועמם. פגעו בהם שמד והתבוללות. יהודים עשירים נתנו בנותיהם לאצילי גויים שירדו מגדולתם כדי לזכות בתוארי אצולה, העבירו משפחות אלה את בניהם ונחלותיהם לגויים. נבלעים היום צאצאיהם בין האומות ולא נכר זכרם בישראל. לא כן הרוטשילדים. עושרים והצלחתם לא הרחיקו אותם מעמם. אותה האמרה שנמסרה מפי הברון שמעון וולף רוטשילד תואמת לרבים מבני משפחה זו. שמעון וולף רוטשילד, חותנו של הנדיב הידוע, היה מתהלך בלתי מגולח בימי הספירה, שאלוהו: הלא לקרובים למלכות התירו, השיב: אינני קרוב למלכות. המלכות קרובה אלי.
בני משפחת רוטשילד לא חפשו את קרבת הגויים. הם התחתנו בינם ובין עצמם או עם משפחות מיוחסות בישראל. בית רוטשילד בלונדון התחתן עם בית משה מונטפיורי.
בני משפחה זו בכל מקום שהיו פעלים בחיים הצבוריים, בבית הנבחרים בלונדון בהרנהויס בפרוסיה, או במוסדות ובמקומות אחרים בהם רבתה השפעתם היו מגינים על זכויות בני עמם.
היה זמן ובני משפחת רוטשילד סרבו לתת הלוואות לממשלת הצאר למרות היתרונות הכספיים הגדולים שהיו כרוכים בדבר באשר ממשלה זו רדפה היהודים שחיו בגבולותיה.
דלתות ארמוני הרוטשילדים היו פתוחות בכל עת לעניי ישראל, לא היו חסרים נדיבי עם בישראל, גם בדורות האחרונים, משפחת כדורי, הרוטשילדים של המזרח הקימה מוסדות צדקה בארץ ישראל, תורכיה, הודו, עדן ושנגהאי. אך לרוטשילדים לא הגיעו, האם יש מקום בעולם שם לא הגיעה ידם הנדיבה של משפחה זו? הקימו בתי חולים, בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות צדקה בירושלים, וינה, לונדון, פרנקפורט, פריז ועוד.
הגאון והברון
היו בין בני משפחת רוטשילד תורמים בעין יפה למוסדות תורה, מוקירי רבנים ומחזיקים בידי תלמידי חכמים. התבלט ביניהם הברון שמעון וולף רוטשילד מפרנקפורט על נהר מיין. הוא היה מחבריה הפעילים של העדה החרדית של הרב שמשון רפאל הירש והיה לומד כל יום שעור בגמרא.
מענינות הן פגישותיו עם ה"כתב סופר" מספר עליהן ר' וולף פפנהיים ב"זכרונות ממורי ורבי הכתב סופר זצ"ל" שנתפרסמו בספר היובל למלאת ששים שנה לרבי יעקב רוזנהיים. (פרנקפורט תרצ"ב).
"רוטשילד וה"כתב סופר" נפגשו בראשונה במרינבד. כאשר שמע הברון שהגאון בעיר, רץ אל ביתו לבקרו, ה"כתב סופר" הקביל פניו על סף הבית ואמר לו כי באמת היה הוא צריך לבקרו ראשונה. הלא ברון נדיב לב ושומר מצוה הוא יקר המציאות ואילו רבנים גאונים יש הרבה בעולם. אך הוא לא רצה לבא אליו בראשונה כדי שלא יאמרו הבריות שהתורה מתרפסת לפני זהב וכסף. כעת יאמרו: זהב וכסף מתרפסים לפני התורה ויתקדש שמו יתברך.
הברון בקש מהגאון שירשה לו לשלם הוצאות שהותו במרינבד ה"כתב סופר" סרב באשר מעולם לא נהנה ממתנת בשר ודם ושונא הוא מתנות חנם. הוא בקש את הברון לשלוח במקום זה תמיכה לישיבתו בפרסבורג. מאז היה רוטשילד שולח מדי פעם בפעם סכומים הגונים לישיבת ה"כתב סופר".
רק פעם אחת נענה ה"כתב סופר" לקבל מתנה מהברון. היה זה המטה של ה"הפלאה" בו הלך ללמוד קבלה אצל רבי נתן אדלר. (כידוע היו שני הגאונים רבותיו של ה"חתם סופר"). מטה זה רכש הברון בהון רב.
ה"כתב סופר, שבקר גם אצל הברון בפרנקפורט ספר לתלמידיו שהכיר שם לדעת את האיש המיעץ את רוטשילד בעניני צדקה, איש שחס יותר על עניי ישראל מעל כספו של אדוניו – היה זה אביו של רבי יעקב רוזנהיים.
הברון שמעון רוטשילד תמך גם בתנועת המוסר. רבי אברהם שינקר היה מתלמידיו המובהקים של רבי ישראל מסלנט אך לא נתפרסם באשר נפטר בדמי ימיו. הוא היה ממיסדי כולל סלובודקה ובקר אצל נדיבים בחוץ לארץ להשפיע עליהם לתרום למענו. בפרנקפורט נתקבל בכבוד גדול על ידי הברון רוטשילד. בשיחה פרטית הסביר לו מטרת הכולל והשיג בעבורו תרומה גדולה. הוא תמך גם בישיבת שרבי אליעזר שילביץ יסד בלומזה וסביבתה.
שמעון רוטשילד היה אביה של עדה אשתו של "הנדיב הידוע". שניהם פעלו נצורות כל ימי חייהם למען יהדות העולם ובמיוחד בעד ארץ ישראל אליה הם מועלים כעת.
ט. פרשל, מתוך "המודיע" כ"ח אדר ב' תשי"ד