זכיתי לראות את נירנברג בחורבנה.
בשנת 1947 נסעתי עם חבר מבריסל לפראג, הרכבת נעצרה לזמן קצר בנירנברג. ירדנו לראות את העיר. בעמדנו בככר לפני תחנת הרכבת ראינו סביבנו רק חורבן והרס. "עיר של ועידות מפלגת הנאצים". עירם של שטרייכר וה"שטירמר" היתה לערימות עפר ואפר.
מאז נבנתה העיר מחדש. "העיר העתיקה" של נירנברג, שמפורסמת היתה בשל חומותיה, מגדליה, בניניה, בארותיה ושווקיה מימי הבינים, שוחזרה ושוקמה.
תיירים באים ממרחקים לראות מראות העיר שקמה מחדש.
גם אני ביקרתי בה, ביקשתי לראות את השכונות שפעם היו מאוכלסות ביהודים. רציתי לבקר אצל היהודים החיים שם היום.
אנשי נירנברג לא היו צריכים לחכות לשטרייכר שינגע אותם באנטישמיות. ליושבי העיר מסורת עתיקת-ימים של שנאת יהודים. בתקופות שונות ערכו טבח ביהודים וגרשו אותם מן העיר.
בשנת 1298, בפרעות המסית רינדפלייש, נרצחו בעיר יותר משבע מאות יהודים, בתוכם רבי מרדכי בן הלל הכהן, מחבר ספר "מרדכי".
בשנת 1349, בימי הרדיפות של "המוות השחור". כאשר באזורים שונים באירופה העלילו על היהודים כי הם הרעילו את בארות המים. נשרפו בנירנברג 560 יהודים. שאר היהודים גורשו מן העיר.
רוב בתי היהודים נהרסו כדי לפנות מקום לשוק. במקום בו עמד בית הכנסת נבנתה כנסיה.
הכנסיה והשוק עדיין קיימים. תיירים נוהרים לראותם. אך מי מהם יודע על הישוב היהודי אשר על חורבותיו הם הוקמו?
לא עבר הרבה זמן משריפת וגירוש היהודים, ויהודים הורשו שוב להתישב בעיר, הוקצבה להם שכונה – לא רחוק ממקום ישיבתם הקודם – שם התגוררו עד ששוב גורשו מן העיר בסוף המאה החמש-עשרה.
זכר קהילה זו, בה שימשו בקודש רבנים נודעים ובה היתה קיימת ישיבה מפורסמת, נשתמר בשם "יודן גאסה", בו נקרא עדיין אחד הרחובות בשכונה היהודית לשעבר.
רק במאה הי"ט הורשו יהודים שוב לקבוע מושבם בעיר, הישוב היהודי החדש, אשר בשנת 1933 מנה 9000 נפש, נחרב על ידי הנאצים. בעשירי באוגוסט 1938 הרסו הנאצים את בית הכנסת הגדול שעמד בככר הנס זאכס ב"עיר העתיקה". מעשה ההרס בוצע ב"טכס" אליו הוזמנו מנהיגי הנאצים המקומיים ונציגי העתונות. שטרייכר עצמו נטל חלקו בהריסת הבנין.
כעבור שלושה חדשים, בפרעות "ליל הבדולח". נשפך דם יהודי בנירנברג, בתי הכנסת הנשארים נחרבו ורכוש יהודי נשדד ונשרף.
אבן זכרון מסמנת היום את המקום בו עמד בית הכנסת הגדול, חרותות עליה המלים:
במקום זה עמד בית הכנסת הראשי של נירנברג שהוקם בשעת 1874, והיה בנוי בסגנוון מאורי, הוא נחרב עד היסוד עוד לפני ליל הבדולח, בעשירי לאוגוסט 1938, על ידי השליטים הנציונל-סוציאליסטים.
מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון. המשפט האחרון לקוח מחגי ב.ג.
מרכז הקהילה של היום נמצא בוילנד שטראסה, בחלק החדש של העיר שוכנים בו בית כנסת, בית אבות ומשרדי הקהילה. הבחנתי בבנין מרחוק על פי ניידת המשטרה ששמרה עליו.
אורי אברהם, מנהל בית האבות, קיבל אותי בידידות רבה, "למה באת כל כך מאוחר? אילו היית בא לפני שעה, היית יכול לאכול עמנו, היה לנו היום אוכל טוב מאוד", אמר. הוא הראה לי את בית הכנסת והציג אותי לפני מר אלברט ארהרד, סגן נשיא הקהילה, אשר סיפר לי על חיי העדה.
כשלוש מאות חברים בקהילה. תפילות מתקיימות בשבתות ובחגים. אין להם רב, רק חזן ומורה, הקהילה מוציאה מזמן לזמן "גמיינדה בלאט" (עתון הקהילה).
בונים כעת מרכז קהילתי חדש אם בית כנסת ובית אבות גדול יותר.
הרבה יהודים, תושבי נירנברג לשעבר. באים לעיר כדי להשתטח על קברי אבות.
עשיתי בעיר כשעתיים, כאשר חזרתי לתחנת הרכבת התברר לי שיש לי עוד קצת זמן לראות את המקום בו נערכו משפטי פשעי-המלחמה נגד ראשי "הממלכה השלישית". קראתי לנהג מונית וביקשתיו להסיע אותי ל"יוסטיץ פאלאסט" (בניני בתי המשפט) וחזרה לתחנה.
מאת: ט. פרשל מתוך "ישראל שלנו" י' טבת תשמ"ד