400 שנה למאורע
השנה מלאו ארבע מאות שנה לשרפת התלמוד באיטליה. כמו שרפת התלמוד בפריז לפני למעלה משבע מאות שנה היתה גם שרפת התלמוד באיטליה תוצאת הלשנת מומרים. מומרים שגויים שכרום למעשה זה.
בשנת ש"י הדפיסו שני בתי דפוס נוצריים גדולים בונציה בבת אחת את ספר "משנה תורה" להרמב"ם עם נושאי כליו. ההתחרות המסחרית הניעה אותם להלשין אחד על שני בפני שלטונות הכנסיה שהדפיסו בבתי הדפוס שלהם ספרי התלמוד וספרים עבריים אחרים המכילים דברי חרופים על דת הנוצרים. מומרים יהודים סייעו להם בהאשמות אלו.
האפיפיור יוליו השלישי מינה ועדת בקורת שבדקה את הספרים. כמה ימים לפני ראש השנה של שנת שי"ד הוצאה פקודה להחרים כל דברי התלמוד של יהודי רומי ובראש השנה הועלו באש אלפים ספרים עבריים בככר "קמפו די פיורי" בעיר.
הגזרה פשטה בכל גלילות איטליה שם יד האפיפיור היתה חזקה. ספרים עבריים הוחרמו ונשרפו בונציה, מנטובה, פררה, בולוניה, רבנה ומקומות אחרים וגם בקורפו וקנדיא. בני הזמן נתנו סימן לשנת המאורע "כי שד"י המר לי".
כמו בעת שרפת התלמוד בפריז שפכו בני הדור את מרי שיחם בקינות וקבעו ימי צום לזכר האסון שפגע בהם.
בספרו "שרפת התלמוד באיטליה" שהוציא למליאת ארבע מאות שנה למאורע מתאר א. יערי את פרטי הגזרה ותוצאותיה וכנס בתוכו קינות, דברים ועדויות בני הדור על אודותה, מספר זה לקחנו הציטטים המובאים לקמן.
תיכף אחרי הוצאת הגזרה השתדלו שליחי הקהלות למען בטולה, אך מאמציהם לא נשאו פרי בנוגע לספרי התלמוד. יהודי איטליה הורשו להחזיק רק ספרים עברים אחרים. במשך הדורות הבאים הקפידו על כך בהקפדה יתרה שלא ימצאו דבר ולא חצי דבר בספרים הנדפסים שיוכלו להתפרש כפגיעה בנצרות ועל ידי כך יגרמו לשלילת זכותם להחזיק וללמוד בספרים עבריים אחרים.
כאמור, התרכז למוד התורה שבעל פה מסביב לספרי הפוסקים. היה מי שראה השגחת השם בדבר כי רק זמן מועט לפני שרפת התלמוד החלו להדפיס את ה"בית יוסף" על הטור והמלאכה הושלמה בזמן שלמוד התלמוד היה כבר נאסר.
כותב ר' מנחם פירלו בהקדמתו לדפוס השני של הטור אורח חיים עם ה"בית יוסף":
"לאנשי רוח, נביאה נוססה בו (ברב יוסף קארו) כאשר שמענו כן ראינו, כי בימים אחדים טרם אש יצאה מאת ה' שלח חוצה החבור הנכבד הלזה למען נמצא בו מרגוע לנפשנו, וכמתנבא על העתיד כאשר יאמר האומר: חיו בצלי בגויים עד יערה רוח ממרומים ה'… בגויים אין תורה. אף זו מחמד עינינו אשר אמרנו בצלו נחיה בגויים נתן למאכלת אש… יוסף הוא המשביר שבר לכל עם הארץ, לולי קם בפרץ לא מצאנו ידינו בבית המדרש וכמעט ח"ו תורה משתכחת מישראל".
גזרת שרפת התלמוד והאסור ללמוד בו היו גורם מכריע בפסקי והחלטות רבני הדור.
הרשד"ם רבה הגדול של סלוניקי נשאל בענין ירושתו של אדם שמת בסלוניקי והאלמנה ואחדים מהאפוטרופסים בקשו להעביר את נכסיו מסלוניקי לפררה שבאיטליה. אפוטרופסים אחרים התנגדו לדבר. הרשד"ם הכריע לטובת האחרונים.
אחד מנימוקיו היה:
"אחר שעינינו ראו ולא זר הקורות והצרות אשר הגיעו ליושבי איטליה מה' עד ו' שנים עד עתה, הן משרפת התלמוד והן מענין הדת ומדברים כיוצא באלה. ודברים פרטיים אין צורך לזוכרם, אין ספק שהמעכבים שם אינו ירא לנפשו ותורתו, שאם לא כן, איך יעמוד לבו, תחזקנה ידיו, ממי שראה את השרפה אשר שרפו אויבי ה' ותורתו לעמוד במקום ההוא כי בכל איטליה היתה הגזרה. לא עוד אלא שאי אפשר ללמוד שם תורה אחרי שאין בידם טובה. הוא התלמוד… הנפש עם הגוף וגם הנכסים בטוחים יותר ויותר לאין שיעור במלכות הזו" (שו"ת הרשד"ם חו"מ סימן ש"ג).
תשובה דומה נמצאת בקובץ שאלות ותשובות רב אהרן פנצי מפררה (תשובה זו איננה נמצאת בספרו של יערי. היא פורסמה מכתב יד על ידי י. זנה בשנתון "היברו יוניאון קוליג'" 1949). שם המדובר בשתי ערים איטלקיות, בולוניה ופררה. בשתי ערים אלה נשרף התלמוד אך כנראה השתפרו תנאי החיים של הישוב היהודי כמה שנים אחרי המאורע, התשובה שהיא משנת ש"כ לעדך היא פניה של רבה של פררה לרבה של בולוניה בענין איש אחד שעזב את בולוניה כדי להשתקע בפררה, אשתו איננה רוצה ללכת אחריו למקום החדש והרב שואל את חות דעתו של חברו אם יכולים להכריח אותה. הוא עצמו סבור שכן הדבר.
בין היתר הוא כותב:
"כיון שבולוניה היא כפופה תחת מלך ושרים המכבידים העול על היהודים יותר מן המקום הזה וגם פה היהודים הם בני חורין בקיום תורת ה' יותר מן העיר ההיא גם שם אין ספרים ללמוד בהם והמקום הזה הוא מקום תורה… ליכא מאן דפליג שיכול לכוף אותה.
ט. פרשל מתוך "המודיע" כ"ז ניסן תשי"ד