כל עם ומשליו ופתגמיו בהם גנוזים נסיונותיו וחכמת חייו. וכבר נאספו בספרים ובמחקרים המונות אמרות השגורות בפי העם ומפוזרות על ספרותנו הרחבה. ועם זה יש שמזדמנים לפניך מאמרים יפים שיד המאספים טרם השיגתם.
"המעות – טעות" (ביידיש יש לשתי המלים צליל דומה). נתקלתי בפתגם זה בשני ספרים.
ר' יעקב קאפל מרגליות אומר בהקדמתו לספרו "מזבח יעקב" (ויניציאה, תכ"ב): "כי המעות טעות, כי היו באות ולמחר הם נעות, כמו שאמרו חז"ל למה נקרא שמן זוזים שזזים מיד ליד"[1].
ר' ברוך ב"ר אלקנה כותב בהקדמתו לספרו "עיטור בכורים" על פירוש בעל הטורים לתורה (פיורדא, תקי"ב): "כי המעות טעות, היום באות ומחר נעות".
באחרונה ראיתי הפתגם ב"יש נוחלין" (פראג שנ"ז שם, שע"ה), צוואתו של רבי אברהם הורוויץ, אבי השל"ה – בקטע המדבר על תקוות השווא של האדם שהכסף שאסף והקניינים שרכש יתקיימו לאורך זמן בידיו ובידי בניו, נאמר שם בין היתר: "וכי יש ערבות לשום אדם שיתקיים עושרו בידו כל הימים, כי יכול להיות שיאבד העושר ההוא מן היורשים ההם חיש קל ההוויות. ומעות טעות, היום באות ומחר נעות, כמו שעינינו רואות, עולם הפוך תחתונים למעלה ועליונים למטה, מוחלפת השיטה. מנהגו של עולם כך הוא, שאינו עומד על מצב אחד, אבל הוא מקבל תמיד תמורות והפוכות…".
אפשר שזאת היא הופעתו הראשונה של הפתגם בדפוס. אך ייתכן גם שאין בדברי אבי השל"ה ציטוט של פתגם-עם. כל הדברים שכתב, כולל המלים "ומעות טעות, היום באות ומחר נעות", הם משלו, הוא טבע אותם, פשוטם כמשמעם, ובמשך הזמן, בקולמוסם של הבאים אחריו, הפכו המלים "ומעות טעות" וכו' לאימרת עם.
מתוך "הצופה" כ"ד אדר ב' תשס"ג.
[1] עיין במדבר רבה, פרשה כ"ב אות ח'.