ב"סיני" ניסן-אייר תשמ"א כתבתי על "רשות לדרשה".
העירני ידידי ד"ר יצחק (הנרי) סונסלד על המובא בפרק ה של הספר "אור לדרשנים" לר' יעקב צהלן שנתחבר ברומא לפני שלש מאות שנה בערך (הוא עדין בכתב יד וד"ר סוסלנד עומד להוציא לאור במהדורה מדעית):
"בהקדמה יתפלל [הדרשן] לה' שיעזרוהו ויקח רשות מהקב"ה ומתורתו הקדושה ומכל החכמים וגדולי דורו בענוה והכנעה בכל לב ונפש."
עוד העירני ד"ר סוסלנד על הערכים "רשות" בספר "כד הקמח" לרבנו בחיי ועל ציוני המקורות של ראובן בונפיל בספרו "הרבנות באיטליה בתקופת הריניסאנס" (ירושלים תשל"ט) בדבריו על דברי ה"פתיחה" (exordium) של הדרשנים (שם, עמ' 194, הערה 146).
בספר "כד הקמח" מצויים עשרה פרקים הנקראים בשם "רשות". מסתבר שהם רשויות לדרשות, וכבר עיין דבר זה הרב חיים דב שעוועל המנוח במבוא למהדורתו. נביא כאן דברי הסיום של אחדות מן הרשויות: "… ויראת החכמים ויראת הצבור הכל בכלל יראת ה' יתברך ומכלל יראת החכמים והצבור שלא לדבר בפניהם אלא ברשות" (מהדורת מוסד הרב קוק, עמ' שסא):."…וידוע כי מכלל אימת צבור שלא ידבר אדם אלא אם כן יטול רשות מהם" (שם, עמ' שסג): "…וכיון שכן במחילת הגדולים והחכמים ובנטילת רשות מהם נפרש פסוק אחד" (עמ' שסה)"…וכין שכן ברשות הקב"ה וברשות החכמים והקהל נפרש פסוק אחד" (עמ' שסט).
ה"פתיחה: של הדרשנים היהודים באיטליה, עליה מדובר בספרו של בונפיל כללה "בטויי ענווה והתנצלות ואגב זאת גם דברים על עצם מלאכת הדרשה". "פתיחה" זאת שהיתה נהוגה אצל דרשנים יהודים ונוצרים כאחד, מקורה באמנות הדרשה של רומא העתיקה. יש אולי מעט דמיון בין ה"פתיחה" וה"רשות". אך הן אינן היינו הך, בין המקורות המצויינים על ידי בונפיל יש אחד בו מוזכרת נטילת רשות. מ"ד קאסוטו פירסם ב"ריוויסטה איזראליטיקה" (פרק ד, 1907) דרשות של רב פלורנטיני מן המאה הט"ו, בדברי הפתיחה של הדרשה הראשונה נאמר בין היתר: "…אתפללה לה' שיאיר עיני במצותו ובמאור תורתו… ואחרי שואלי הרשות מאתו יתברך גם מאת תורתו הקדושה ומאת כלל הקהל הקדוש הזה, כלל ופרט…" (שם, עמ' 34). בדרשה השניה נושאת הפתיחה את הכותרת "שאלת הרשות", אך אין בה נטילת רשות מפורשת "רק דברי ענוה והתנצלות" (שם, עמ' 157-156).[1]
מכל הנ"ל מוכח כי נטילת רשות לדרשה היא מנהג קדום, והיא נהגה בעדות שונות בישראל.
אציין עוד כי ב"מוריה" (ניסן תשמ"ב) נתפרסמה מכ"י דרשה לשבת הגדול מאת רבי אלעזר קאליר, בעל "אור חדש" על מסכתות פסחים וקידושין ועיד חיבורים, שהיה בן דורו של רבי יחזקאל לנדא. בפתח הדרשה יש רשות ארוכה ומליצית.
לאחר שכתבתי את הדברים האלה ראיתי במהרי"ל בפרק "שלושים יום קודם לפסח וכו'": "דרש מהר"י סג"ל פעם אחת בשבת הגדול… ופתח הדרשה בק"ק ווירמיישא בהאי לישנא: וידבר משה את מועדי, ר"ת – והלוי יעקב דורש ברשות רבותיו. אנכי תולעת מאיש ובזוי עם דעתי יוודע".
ועוד שם בדרשה אחרת: "ומעתה אטול רשות מהש"י יתעלה זכרו, ואח"כ מהקהל קדישא ובראשם מורי' הר"ר זלמן רונקי"ל".
מתוך "סיני" כרך צב תשרי-אדר תשמ"ג.
[1] בונפיל מציין לדיסרטציה של דוד רודרמן על אברהם פריצול, בינתיים פירסם רודרמן באנגלית, מאמר על "דרשה מבית מדרשו של מורה יהודי באיטליה בתקופת הרינסנס" ("איטליה", כרך א', חוברת ב, תשל"ח) וספרו "עולמו של יהודי בן הרינסנס – חייו והגותו של אברהם בן מרדכי פריצול" (1981). במאמרו וכן בספרו (עמ' 178-177) יש דיון על ה-exordium.