הראשונים קראו לפרק השלישי של מסכת תענית, בו מסופר הרבה על חסידים ואנשי מעשה, "פרק חסידים" או "פירקא דחסידי".
השם "פרק חסידים" נזכר כבר בערוך (ראה הערתו של בעל "ערוך השלם" בשולי הערך "איסקוטלא"). "פירקא דחסידי" מופיע ב"חובת הלבבות" (שער ט, פרק ו); בתוספות (בכורות מ"ד, א); בר"ש מסכת שביעית פרק ט', א; בספר "כפתור ופרח" לר' אישתורי הפרחי; ב"מנורת המאור" לר' ישראל אלנקאוה; בשו"ת תשב"ץ (חלק ב, סימן קכ"ח); ועוד.
כל המקורות הנ"ל ונוספים מובאים בחיבורו של יום טוב ליפמן צונץ, "הדרשות בישראל, (המקור הגרמני, מהדורה שניה, 1892, עמ' 137, התרגום העברי נערך על ידי חנוך אלבק אשר הוסיף הוספות, ירושלים, תש"ז, עמ' 303).
נוסיף כי "פירקא דחסידי" נזכר גם ב"נחלת אבות" פירושו של רבי יצחק אברבנאל לפרקי אבות, פרק א, במשנה: "שמעיה ואבטליון קיבלו מהם וכו'".
בדורות מאוחרים יותר חדלו להשתמש בכנוי "פירקא דחסידי" אשר פעם היה, כנראה, די נפוץ.
רבי שלמה עדני, בעל "מלאכת שלמה" על המשנה, כותב בפירושו, בראש פרק ג' של מסכת תענית: "הר' שמשון ז"ל בראש פרק ט' דמסכת שביעית קרי להאי פירקא פירקא דחסידי, והכי נמי מתקרי בין הפוסקים ז"ל והטעם ידוע".
מדבריו ניכר שהכינוי "פירקא דחסידי" לא היה ידוע ביותר בזמנו.
בשנת תרס"ז ההדיר הרב משה אריה באמבערגער מכתב יד את פירושו לאבות של הרב רבי יוסף נחמיאש, שהיה מגדולי תלמידיו של הרא"ש.
בפירוש לפרק ג', לדברי המשנה "רבי חנינא בן דוסא אומר וכו'", כותב רב יוסף נחמיאש: "אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שבכל יום ויום היה בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו לא ניזון אלא בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו קב של חרובין מערב שבת לערב שבת כדאיתא בפרקי דחסידי". על כך מאיר המהדיר, הרב באמבערגער: "לא ידעתי מאי קאמר בפרקי דחסידי", והמאמר דר' חנינא נמצא בש"ס ברכות דף י"ז ע"ב; ותענית דף כ"ד, ע"ב; וחולין דף פ"ו ע"א; אכן בס' ראשית חכמה… הביא ג"כ מאמר זה דר"ח בזה"ל: ובאגדת פרקא דחסידי אמרו על רחב"ד". למדים אנו מכאן שלרב באמבערגער לא היה ידוע כי "פירקא דחסידי" הוא כנוי לפרק ג' של מסכת תענית. עם זאת מוצאים אנו את הכנוי בספרים של מחברים שחיו במאות השנים האחרונות. ואין זה מן התימה. מחברים אלה ראו כנוי זה בכתבי הראשונים והם השתמשו בו, אף על פי שלא היה שגור בזמנם בפי הלומדים.
בשנת תק"י נדפסה באמסטרדם צוואתו של רבי יחזקאל קצינלנבויגן, בעל שו"ת "כנסת יחזקאל". צורף אליה הספד שהספידו תלמידו ר' ליב פרעגיר. בהספדו דן התלמיד בדברי הגמרא בתענית כב, ב, כי יאשיהו הצדיק עליו את הדין, והוא אומר על הדברים האלה שהם מאמר חז"ל בפרקי דחסידאי".
בשנת תרט"ז הופיע בווילנא הספר "עליות אליהו" לרבי יהושע העשיל לוין. הוא מביא שם עמ' כ"ד, ב) בשם רבי חיים מוולוזין, דברים בעלי נימה "מתנגדית": חז"ל אמרו (שבת נ"ג ב) מעשה באחד שמתה אשתו, והניחה לו בן לינק וכו' ונעשה לו נס ונפתחו לו שני דדים וכו', אמר אביי כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדר בראשית עיי"ש.
והנה הרבה מצינו בחז"ל מעשה ניסים וכל פרקי דחסידי בתענית מלא מזה. ולא אמרו כמה גרוע ח"ו, אך האמת כי כן, על האיש הנודע לגדול בתורה וקדוש לא יפלא, כי רצון נביאיו ויראיו עשה ה'… והנה כאן לא נאמר בגמרא מעשה בחסיד אחד, כי אם מעשה באחד, ושפיר קאמר אביי כמה גרוע וכו'. כן הדבר. על הגאון החסיד נוכל להאמין כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס, ומעשה בחסיד אח', אך לא מעשה באחד, כי אז כמה גרוע אדם זה. והנה הנודע בנגלה בעוצם גדולת תורתו וחסידותו, נוכל להאמין עליו מעשה נסים, אך לא להיפך. על ידי מעשה נסים להאמין כי הוא גדול בתורה וחסיד".
מתוך "הדואר" פסח תשס"א.