(חידושו של רבי יעקב פולק)
ערב שבועות מאחרים לקדש עד אחרי רדת הלילה (יש המאחרים אפילו להתפלל ערבית). למה? כי עלינו להתחיל את החג אחרי שהסתיימו "שבע שבתות תמימות" של ספירת העומר. אם מקדשו מבעוד יום אין ימי העומר שלמים.
נוהג זה אינו מובא בתלמוד, אינו נזכר לא על ידי הגאונים ולא על ידי הראשונים, הוא חידושו של איש אחד, של גאון גדול שחי בסוף תקופת הראשונים: רבי יעקב פולק.
סברתו של גאון זה בדבר שלמות ימי הספירה פשוטה וישרה היא, אך לא היה מי שאמר את הדברים לפניו. לאחר שאמר את דברו התחילה הוראתו להתפשט בכל תפוצות ישראל והיום הוא מנהג כל העם.
מי היה רבי יעקב פולק?
הוא היה מאבות התורה שבפולין, ישיבתו בקראקא תרמה רבות להפצת ולהעמקת לימוד התלמוד במדינה זו ולהפיכתה למרכז גדול של התורה.
תלמידו המובהק היה רבי שלום שכנא מלובלין – מורו וחותנו של רבי משה איסרליש, אשר רוב גדולי פולין שבזמנו היו תלמידיו.
רוב הספרים המביאים את המנהג לאחֵר את הקידוש בליל שבועות אינם מזכירים את שמו של רבי יעקב פולק. הרב ישעיהו הורוויץ, שהיה מן הראשונים להביא את הנוהג החדש, מזכיר אותו ואת שם מחדשו שלוש פעמים בספריו: פעם אחת ב"ליקוטים" שצירף לספרו של אביו "עמק ברכה", פעם אחרת בספרו הגדול "שני לוחות הברית", ופעם שלישית בסידורו "שער השמים".
הוא כותב: "קיבלתי ממורי הגאון מהר"ש מלובלין (והוא ר' שלמה ר' ליבוש, שהיה תלמיד רבי שלום שכנא) שקיבל איש מפי איש מפי הגאון רבי יעקב פולק ז"ל, שלא לעשות קידוש ולאכול בלילה הראשון של חג השבועות עד צאת הכוכבים, והטעם מפני שבספירה כתוב 'שבע שבתות תמימות תהיינה', ואם כן כשמקדש בעוד יום מחסר אותו המקצת ממ"ט ימי הספירה…".
רבי יעקב פולק היה מעורב בשתי מחלוקות גדולות. הוא הכיר במיאונה של יתומה בבעלה. כמעט כל גדולי הדור, ובתוכם מורו ורבו רבי יעקב מרגלית מנירנברג, קמו נגדו והחרימוהו, כי כבר גזר רב מנחם ממרזבורג שאין למאן, אך רבי יעקב פולק, "מרוב חשיבותו וגדולותו" (לשון המהרש"ל ב"ים של שלמה", יבמות) לא השגיח בהם.
כעבור שנים רבות נמשיך לריב רבנים שפרץ באיטליה, והוא החרים את רבי אברהם מינץ.
רבי דוד גאנז, תלמיד הרמ"א כותב בספרו "צמח דוד". "ר' יעקב פולק, הוא הרב הגדול אש שמעו יצא מסוף העולם עד סופו". הוא כותב עוד כי אומרים על רבי יעקב פולק שהוא המציא את פלפול – החילוקים השנון…
ורבי יצחק בר לוינזון מוסר בספרו "בית יהודה" כי אמרו על רבי יעקב פולק, או על אחד מתלמידיו, שהיה גם כן ראש ישיבה, כי פעם תלשו בני הישיבה כמה דפים מן המסכת שלמד בה עמהם, והוא לא הרגיש בחסרון הדפים ובהפסקת העניין, והמשיך בדף הבא, כשהוא מחבר בלולאות פלפולו שני עניינים שונים לגמרי.
(סיפור כזה מספרים גם על החריף ר' אריה לייבוש צינץ, בעל חידושי הרי"ם היה הולך לשמוע שיעוריו בווארשה, אולם אחרי שראה אותו מקשר על ידי פלפול שני עניינים נפרדים – כי מן הגמרא שלו קרעו תלמידיו כמה דפים – נמנע מללכת אל שיעוריו).
שניהם, רבי יעקב פולק ותלמידו הגדול רבי שלום שכנא מלובלין, לא השאירו ספרים, רבי ישראל, בנו של רבי שלום שכנא, כותב (שו"ת הרמ"א, סימן כ"ה) כי היה זה מפאת חסידותם וענוותנותם, הם ידעו שינהגו לפי פסקיהם – על פי הכלל הלכה כאחרון – ולא רצו שאנשים יסמכו עליהם.
רבי יעקב בעל מוח חריף היה וגם לשונו היתה שנונה, רואים זה מן כתב החרם שהוציא נגד רבי אברהם מינץ. הב"ח כותב (טור אורח חיים, סימן צ"א) כי רבי יעקב פולק קרא על אנשים שבאו לבית הכנסת והתפללו כשהם לובשים בתי-ידים ונועלים נעלי-בית שמהם נראים העקבות: "אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני" (תהלים לו, יב) (האימרה הזאת כבר נמצאת בספרים שקדמו לרבי יעקב פולק "ספר החסידים" הקטן ועוד – אך נראה שגם הוא אמר את הדברים).
בכתב יד עתיק ("יאהר ביכר" של נ. בריל, כרך 9) מסופר כי איש אחד אשר שמו היה חיים צירף רי"ש לשמו וקרא לעצמו ר' חיים. דעתו של רבי יעקב פולק לא היתה נוחה מכך, כי האיש לא היה ראוי לתואר. אמר לו רבי יעקב "פסיק רי"ש ולא ימות" (עיין שבת עה, א) כלומר, הסר את הרי"ש ותיקרא חיים סתם ("ולא ימות" היינו חיים).
אין אנו יודעים מתי ובאיזה מקום נפטר רבי יעקב פולק. ידוע שיצא את קראקא בשנות העשרים של המאה השש-עשרה כדי לעלות לירושלים, אבל לא ידוע אם הגיע לשם.
מאת טוביה פרשל מתוך "הצופה" ה' בסיון תשנ"ו.