קהל רב בא לשמוע הרצאתו של יגאל ידין על "חצור ומגידו של שלמה ואחאב". ההרצאה התקיימה ביום ג', י"ג אייר, והיא היתה האחרונה בסידרת הופעות של ארכיאולוגים ישראליים, שנערכה בניו-יורק, בראשותו של פרופ' צבי אורלינסקי.
לפרופ. ידין יצאו מוניטין לא רק כמפקד צבא דגול, חוקר המגילות הגנוזות, סופר פורה וארכיאולוג זריז ונשכר, אלא גם כמרצה בחסד עליון. אין הוא מסתפק בהרצאה יבשה על תוצאות חפירותיו. הוא מסביר לשומעיו הבעיות והקשיים בהם נאבקו הוא וחבר עוזריו, ומתאר הדרכים והאמצעים בהם אחזו כדי להתגבר עליהם. למד אתה מהרצאותיו המלוות ומודגמות בתמונות-אור את ה"איך" וה"מה" של הארכיאולוגיה. והרי זה לימוד ארכיאולוגיה "בלי דמעות", כלומר, אינך צריך לעמול בשמש השורפת ולגלגל אבנים ולחפור בעפר – בשבתך באולם ההרצאות הנך נעשה שותף לכל החוויות של הארכיאולוג. אם תרצה לומר, הרי זה לימוד ארכיאולוגיה "מתוך עליזות", כי ידין יודע לתבל את דבריו בהומור.
גדולות ונצורות פעל ידין במשך חמש עשרה השנים האחרונות: הוא שחשף את מצדה, גילה במערות מדבר יהודה תעודות ועתיקות מימי בר-כוכבא, הוציא כמה ספרים חשובים וגם עלה בידו לרכוש למען מדינת ישראל את המגילות הגנוזות. באותה תקופה גם ערך חפירות בחצור ובמגידו.
ב-1955 התחיל לחפור בחצור. היה זה המשך החפירות בהן התחיל גארסטאנג בשנת 1926. ידין גילה שרידיהם של כמה שכבות ישובים, ובתוכם חומת סוגרים ושער מימי שלמה. השער היה דומה לשער מימי שלמה שנחשף במגידו לפני מלחמת העולם השניה על ידי משלחת מטעם המכון האורינטלי של אוניברסיטת שיקגו. במלכים א' מסופר על שלמה כי הוא בנה "את חצור ואת מגידו ואת גזר". נתגלו שרידי הערים של שלמה בחצור ובמגידו. מה בדבר גזר? בגזר חפר בראשית מאה זו הארכיאולוג מקאליסטר, הוא תיאר חפירותיו בספר, ובאותו ספר מצא ידין תצלום של שער שנחשף-למחצה והוא דומה לשערים מימי שלמה שנתגלו בחצור ומגידו. מקאליסטר ייחס שער זה לתקופה אחרת, אך ידין שיער כי הוא מימי שלמה. ידין לא ערך חפירות בגזר: "לא הייתי בטוח בהשערתי ולא רציתי להרוס אותה במו ידי", אמר בבדיחות הדעת. אך הוא זכה ומלאכתו נעשתה על ידי אחרים. בזמן האחרון נערכו חפירות בגזר על ידי משלחת מטעם בית-הספר לארכיאולוגיה של "היברו יוניון קוליג' " בירושלים והן אישרו את השערתו של ידין.
במגידו החל ידין לחפור בשנת 1960. הוא גילה שם בין היתר חומת סוגרים מימי שלמה. גם הוכיח כי חומה אחרת (לא חומת סוגרים) ומיבנים שהחופרים הקודמים ייחסו אותם לימי שלמה, הם באמת מתקופה מאוחרת יותר, מימי אחאב.
במגידו גילה ידין גם מנהרת מים, דרך מנהרה זו יכלו בני העיר לשאוב מים בימי מצור ממעין שהיה נמצא מחוץ לחומה.
גילוי מפעל המים במגידו המריץ את ידין לחפש מפעל מים גם בחצור. בטביעת-עין של מומחה וגם בקצת אינטואיציה קבע שטח לחפירה, ואמנם אחרי כמה אכזבות, הגיעו החופרים לפיר עמוק. מערכת מדרגות חקוקה לאורך הדפנות של הפיר הוליכה למנהרה בה נמצאו מים.
החפירות במפעל המים בחצור נמשכות עדיין, וידין הבטיח לשומעיו למסור על המשך העבודה בבקורו הבא.
לפי דעתו של ידין מפעל המים במגידו וזה של חצור הם מן המאה התשיעית, זאת אומרת: מתקופת אחאב בערך.
"החפירות מראות" הדגיש המרצה "עד כמה דאגו מלכי עמנו לנתיניהם על ידי ביצור הערים ואספקת מים".
עם תום ההרצאה ניתנה הרשות לשואלים. ידין השיב לשאלות, שכולן היו לענין, בטוב טעם ודעת ובהומור האופייני לו.
כל הקהל באולם, שהיה מלא מפה לפה, הביע התפעלותו ושביעת רצונו בתשואות ממושכות. הבאים באו על שכרם, שכר ראייה ושכר שמיעה. בין הבאים ניכרו אנשי צבור ומלומדים, ביניהם פרופסור ה. ל. גינסברג, חוקר המקרא הנודע. מר רחבעם עמיר, הקונסול הכללי של ישראל בניו-יורק תפש מקום בשורה הראשונה על יד עורך "הדואר" יצחק עברי. פרופ' מקריי העורך חפירות בישראל וכן מר וילסון, המממן את החפירות, באו מטנסי.
פרופ' צבי אורלינסקי ישב בראש, הוא פתח ונעל את האסיפה בצורה נאותה ביותר ובסגנון מלבב ועליז שבו קנה את לב הנאספים.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" גליון כח תש"ל