(על ביטוי נדיר)
לר' שאול ליברמן שליט"א
ליום הולדתו – עז לו.
משלך נותנים לך.
ר' אברהם אבן דאוד כותב ב"ספר הקבלה," בסיפורו על ארבעת השבויים:
"והיתה בקורטובה בית הכנסת ששמה כנסת המדרש. והיה שם דיין ששמו ר' נתן חסיד וגדול היה אבל לא היו אנשי ספרד בקיאין בדברי רבותינו ז"ל. ואף על פי כן באותו מעט שהיו יודעין היו עושין מדרש ומפרשים ועולים ויורדין" (מהד' פרופ' ג. ד. כהן, עמ' 47).
מה הפירוש של "עולים ויורדים"? המתרגמים קטע זה ללועזית תירגמו מלים אלה לפי העניין ולא התעכבו עליהם. פרופ' ג. ד. כהן, בהערה למחקרו הממצה ולא התעכבו עליהם. פרופ' ג. ד. כהן, בהערה למחקרו הממצה על סיפור ארבעת השבויים ("דברי האקדמיה למדעי היהדות בארה"ב", כרך כט, עמ' 61) היה הראשון לעמוד על הצורך לחקור את הביטוי ולהתחקות על שרשיו.
ביטוי זה הוא כנראה נדיר ביותר בספרותנו. יורשה לי לנסות כאן להצביע על כמה מקורות בהם הוא מופיע, לפי דעתי, באותו מובן בו השתמש בו ר' אברהם אבן דאוד.
בהוספות לספר אביו, "עומר השכחה", פירוש לספר משלי, כותב ר' יעקב ב"ר אברהם גבישון:
"גם כן בפסוק בישיעה 'בעברת ה' צבאות נעתם ארץ' (ט, יח), לא ידעו ולא מצאו לו חבר [למלה 'נעתם']. רש"י ע"ה עלה וירד ודחק בפ' זה (דף קיט, טור א)".
ובאותו דף טור ב, הוא כותב:
"גם הרב הגדול הסלח הר"ר משה ן' עזרא ע"ה חיבר ספר כולו מחמדים בערבי וקראו 'אלמחאצ'ר' ואלמד'כארה', ר"ל מושב החכמה וזכרונה[א], כל שונה בו יחכם וישכיל… והוא עולה ויורד בכל דבריו במשוררי הערב…"
רבי חיים יוסף דוד אזולאי אומר בספרו "שם הגדולים" (מערכת ספרים, ערך "דרשות הר"ן" בגנאי של סוג מסויים של דרשנים:
"…ולא עוד יש בודה מאמר מלבו ואומר שהוא פליאה ועולים ויורדים בו בכמה תלוליות וקשרים שאינם של קיימא…"
על סמך דוגמאות אלה נוטה הדעת לראות בביטוי עולה ויורד מעין לשון של עוסק, נושא ונותן בדבר[ב].
יורשה לי כעת להוסיף עוד הבאה. במחברת כ"ח של "ספר המוסר", מספר המשורר התימני רבי זכריה אלצ'אהרי בן המאה הט"ז, כי עליו ועל עוד שלושה אנשים נפל בגורל לחבר שירים על ארבעה ספרים. אחר שהשלישי אמר את שירו, הגיע תורו של המחבר:
"וישלים השלישי חרוזותיו, ונעם יפי דברותיו, ואני עמדתי משתומם. ולפני החברה דומם. כי השיר הרביעי עלי. ואין מחזיק נחשלי. והיה שכלי ורעיוני בקרבי. עולים ויורדים בו…" (עמ' 216).
המהדיר יהודה רצהבי מסתפק קצת בפירוש שני החרוזים האחרונים. ולפי הצעה אחת משלו מוסבות המלים "בקרבו" ו"בו" על השיר, ויהיה טעם הדברים כך: והיה שכלי ורעיוני בקרבו [הוגים בשיר]. עולים ויורדים בו [הופכים והופכים בשיר]. פירוש זה הוא פשוט והוא הולם יפה את השורות, ולפיו מתגלה כאן הביטוי "עולים ויורדים" במובן הנ"ל. החרוז "עולים ויורדים בו", פירושו כאן: [שכלי ורעיוני] עוסקים בו [בשיר][ג].
ימים רבים הייתי חוכך בדבר אם לביטוי "עולים ויורדים בו" במובן הנ"ל קשר מה לביטוי התלמודי, פסחים פ"ז, ב: "בהא נחתינן ובהא סלקינן", אשר רש"י מפרשו: "במחשבה זו אנן עסוקים תמיד". אמנם ברגיל מתרגמים ביטוי זה: בזו [המחשבה] יורדין אנו מן המטה [קמים] ובזו המחשבה עולים אנו אל המיטה [הולכים לשכב] – כלומר היא תמיד בלבנו. אך אפשר שלאמיתו של דבר יש לפנינו כאן ביטוי של עולים ויורדים בו במובן הנ"ל. הביטוי התלמודי "בהא נחתינן ובהא סלקינן", השתמשו בו הרבה בעלי התשובות, וראיתי בכמה תשובות ספרדיות שמובא בהן הביטוי בנוסח הפוך. עיין למשל בשו"ת הרשד"ם, חו"מ בסוף סימן מ וסימן נג: "בהא סלקינן ובהא נחתינן". ועיין שם בסוף סימן נא, בלשון יחיד: "על דא סליקנא ונחיתנא".
בימים האחרונים הירציתי הדברים לפני ר' שאול ליברמן, והוא העיר: דע כי בכתי-יד של התלמוד ובספרים קדומים הנוסח בפסחים פז, ב הוא: "בהא סלקינן ובהא נחתינן" (עיין ב"דקדוקי סופרים") – ומכאן הנוסח בתשובות. נוסח זה חופף במלואו את הביטוי עולה ויורד בו, ועל כן פתוח לרווחה השער להשוות את הפירושים של שתי המליצות האלה[ד].
דרך אגב, הרעיון המובא בפסחים כי הגויים עסוקים הם במחשבה כיצד לכלות אותנו, יש בדומה לו במדרש תהלים (ט, ט): "לפי כל מה שאתם יושבים ומחשבים ומיעצים עלינו לבנות אתכם ולכלות אותנו". הלשונות "יושבים ומחשבין ומיעצים" אפשר שיש בהן ללמד על המקבילה: עולים ויורדים אנו בדבר זה – כלומר עסוקים, נושאים ונותנים אנו בכך.
ור' שאול הוסיף כמהורהר: ועוד יש לתהות בדבר שמא הביטוי עולים ויורדים, במובן עוסקים, הוא ביסודם של דברי המדרש, בראשית רבה סח, יב (מהד' תיאודור אלבק עמ' 788-787) " 'והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו'… חד אמר עולים ויורדים בסולם וחרנה אמר עולים ויורדים ביעקב… מעלים בו, מורידים בו, אופזים בו, קופזים בו, סונטים בו וכו' ". מה הפירוש עולים ויורדים ביעקב? אם נאמר שהיה להם לחז"ל ביטוי "עולים ויורדים", במובן עוסקים, אז נוכל לפרש שהם הסמיכו לשונם ללשון המקרא ודרשו: עוסקים ביעקב, מעלים בו, מורידים בו, אופזים בו וכו'. המשך דברי המדרש: "…עולים ורואין איקונין שלו, יורדים ורואים אותו ישן…" נאמרו בסגנון לשון נופל על לשון.
עד כאן דברי פי חכם חן.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" י"ג בסיון תשל"ה
[א] הכוונה לספר אשר בן-ציון הלפר תירגמו והוציאו בשם "שירת ישראל".
[ב] השווה התרגומים הלועזיים המצוטטים על-ידי פרופ' ג. ד. כהן במחקרו הנ"ל.
[ג] ועיין בתשובות ר"י קארו, אבקת רוכל, סימן א: "…יורדים ועולים במלחמת התורה…".
[ד] יפה הוא הפירוש "במחשבה זו אנו קמים ובמחשבה זו אנו הולכים לשכב" ללשון "בהא נחתינן ובהא סלקינן." אך פירוש כזה אינו עולה יפה ללשון "בהא סלקינן ובהא נחתינן" – במחשבה זו אנו הולכים לשכב ובמחשבה זו אנו קמים", כי הוא יכול להתפרש בשעות הלילה, והיא שעת שינה, אנו עסוקים במחשבה זו, בעוד של לשון הראשון המשמעות כי כל היום אנו עסוקים בה. ואפשר מטעם זה חל שינוי בגירסא, כאשר התחילו לפרש הדברים שלא לפי משמעותם המקורית.