לפני שמונים שנה כתב יוסף כהן צדק בהערה בחוברתו "שם ושארית" (קראקא תרנ"ה, ע' 53) על ערים שיהודים עיבררו את שמותיהן:
לקראקא [קראו] – 'כרכא דכולא ביה'. לפוזנא – 'פז נאה'. לווילנא – 'וילון נאה,' לאוסטרהא – 'אות תורה'. הג"מ אריה ליב עפשטיין אבד"ק קניגסברג, קרא לה 'הר המלך' ולהוראדנא עיר מולדתו, 'הר אדוני', על דבר היותה מקור התורה מראשית המאה הרביעית לאלף הזה. ונהירנא כד הוינא טליא, שאחד קדוש ביערסלב קרא לה 'יראת לב'. ולפרעמישלא 'פרי אמת לה' ".
כהן צדק מציין גם מקורות לדבריו. נזכרתי בהערה זו בימים האחרונים כאשר הגיע לידי "ספר הפערנומערנטן" ("ספר החותמים על ספרים") מעשה ידי ברל כהן, בו נתן לנו המחבר רשימה של כמעט תשעת אלפים ערים ועיירות המופיעות ב"רשימות חותמים" בספרים עבריים בכל ערך, ברשימה הגדולה, מצויינים הספרים אשר "ברשימות החותמים" שבהם מופיעה אותה עיר או עיירה. ומספר תושבי המקום הרשומים בכל אחד מן הספרים. כן מצויינים בתי כנסת וחברות, ורבני העיר או אנשים חשובים אחרים מתושביה, הנזכרים בין החותמים.
בהקדמתו לספרו מספר ברל כהן על הקשיים השונים בהם נתקל בזיהוי המקומות הנזכרים ב"רשימות החותמים". אחד הקשיים הוא "ייהודם" של הרבה שמות ערים ועיירות: בפי היהודים נשתנה השם הרשמי של המקום. בקשר לכך מתעכב כהן גם על התופעה של עברור שמות מקומות, ובתור דוגמאות הוא נוקט כמה וכמה מן הכינויים, שנזכרו כבר על-ידי יוסף כהן צדק בהערתו הנ"ל. אמנם ברשימה עצמה של כהן אינם נזכרים כינויים אלה – כנראה שאינם מופיעים ב"רשימות החותמים" שבספרים – אך נמצאים שמות-ערים מעובררים אחרים. מצויים בה הכינויים הידועים "צלם" לדויטשקרויץ אשר בבורגנלנד, ו"שדה לבן" או "שדי לבן" לבילייא צ'רקוב[א] אשר באוקראינה, אשר יהודים הסבו שמותיהן בגלל משמעותן הנוצרית. מוצא אתה ברשימה כמה ערים במדינות שונות אשר משמעות שמותיהן הלועזיים היא: "עיר חדשה" או "עיר ישנה" – והיהודים קראו אותן כך בעברית (לרוב אמרו "עיר ישן" או "עיר חדש") נזכרת ברשימה (מס' 3627) טמשבר – יוזפשטאט, אשר היהודים קראו לה "טמשבר – עיר יוסף". כן יש הרבה ערים שחלק משמותיהן הלועזיים פירושו: עליון, חדש, ישן, קטן, גדול – היהודים עיבררו אותו חלק מן השם שניתן לתירגום. למשל: ריבניצע עליון (מס' 302); אובן ישן פסט חדש (מס' 1118), ווארדיין גדול (1807), טארקאן קטן (מס' 7641) ועוד[ב].
התופעה של עברור שמות ערים יש לה מסורת של מאות בשמים, וכבר הזכיר דבר זה כהן צדק בהערתו הנ"ל וכדאי להרחיב על כך את הדיבור.
אך בראשונה עלינו למסור הודעה כי לא נזכיר כאן ארצות וערים אשר יהודים הדביקו להן שמות מן התנ"ך על סמך זיהויים שמקורם במסורות ודעות מסויימות. נדון כאן רק בשמות מקומות של העמים אשר היהודים עיבררו אותם או דרשו אותם כמין חומר.
אנגליה היו מכנים בימי הביניים "קצה הארץ" (ב"אגרת השבת" של הראב"ע: "הייתי בעיר אחת מעיר האי הנקרא 'קצה הארץ' "). דומה שגם בכינוי "כנף הארץ" ("השיב ר' משה מ'כנף הארץ' " – ש. אסף, "ספר פסקים לר"י הזקן, ר"ת ושאר בעלי תוספות". ספר היובל לאלכסנדר מארכס. כרך עברי, עמ' כב) – הכוונה לאנגליה, כינויים אלה הם מקבילות לשם Angleterre. הרי כולם חשבו אז שאנגליה היא סוף העולם הנושב[ג].
את גראנדה בספרד היו היהודים קוראים "רמון" (עיין מילון בן-יהודה בערך "רמון"; מחברות עמנואל מחברת ט' מהד' דוב ירדן עמ' 177) – והוא התרגום העברי של השם הלועזי.
מן העניין להביא כאן מדברי ר"י אברבנאל בסוף פירושו לספר מלכים, בו הוא מספר על מסורת כי יהודים הובאו לספרד לאחר חורבן הבית הראשון על-ידי אחד השרים שהשתתף בכיבוש יהודה.
"ויביאם [מבני יהודה, בנימין ושמעון ומן הכהנים והלויים] בדרך הים באניות למלכות ספרד ויושיבם בשני מחוזות, האחד הוא המחוז הנקרא היום אנדאלוזיאה, בעיר אחת שהיתה בימים ההם עיר ואם בישראל, שרתי במדינות, ויקראו אותה היהודים לוזינה וגם היום נקראת כן, ואמרו עליה הגויים שאוירה מחכים להיות אויר הארץ ההוא זך ונקי מאד מאד, ואולי שעל זה קראוה היהודים לוזינה להיותה כלוז אשר בארץ ישראל מוכנת לנבואה, והמחוז השני היה בארץ טוליטולה, וידמה שהיהודים קראו שם העיר טוליטולה, על שם הטלטול שעשו בבואם מירושלים שמה, כי שמה היה מקדם אצל הנוצרים פיריזואילה לא טוליטולה שקראוה כן היהודים הבאים אליה"…
משורות אלה עולה הד של מדרש שם עברי לשמות הערים לוסינה וטלידו. (ועיין עוד שם בהמשך דברי האברבנאל)[ד].
כמה וכמה מקומות בצרפת ובפרובאנס עיבררו היהודים את שמותיהם. לא נמנה אותם כאן, כי המעוניין בדבר ימצא אותם בספרו של ה. גרוס "גאליה יודאיקה", בו מדובר על הישובים היהודיים הקדומים בצרפת וניתנים שמותיהם וכינוייהם השונים. אנחנו נציין כאן רק הכינויים הידועים ביותר: לוניל – מגדל ירחי, בקעת יריחו. מונפליה – הר. הר געש.
היו משפחות שקראו את עצמם בשם המעוברר של מקומם. נזכיר כאן רק את יוסף אבן כספי, אשר תרגם את שם עירו ארג'נטייר לעברית "כספיא", קרא את עצמו על שם העיר, ואף הדביק המלה כסף לחיבוריו: "עמודי כסף ומשכיות כסף", "משנה כסף", ועוד.
יש"ר מקנדיאה קרא לעיר מנטובה – מן-טובה. וכך הוא כותב בספרו "מצרף לחכמה" (אודיסה, תרכ"ה, עמ' 16): "…הרב הנערב הכולל המליץ כמהר"ר יהודה מוסקאטו ז"ל… איש חמודות כהר"ר עזריה מן האדומים ז"ל … הרופא המעולה כמה"ר אברהם שער אריה ז"ל. שלושה אלה בני עיר מן-טובה...".
ובסוף ספרו הוא כותב "המאמר האפולוגיטיק"ו הזה התחלתי לכתוב בעיר המבורגו והמגפה בערה בשכונתי והוכרחתי לפזר רגלי ובאתי פה עיר גילו"ק שטא"ט (גליקשטאט) ר"ל עיר של מזל, והעיר חדשה ושוממה מבלי יושב, ומזל וברכה אין בה…".
דומה עלי שקראתי פעם כי העיר אלג'זאיר (אלג'יר המודרנית), אשר בפי היהודים נהפך שמה ל"ארג'יל" – היו מכנים אור-גיל. רבי יהודה עייאש כותב בהקדמתו למנהגי ארג"יל אשר בספרו שו"ת "בית יהודה" (ליוורנו תק"ו): "להיות כי העיר הזאת ארג"יל יע"א היא עיר גדולה של חכמים ושל סופרים ומיוד שנגה עליהו אור שני המאורות הגדולים הלא המה הרבנים הידועים מורנו הריב"ש זלה"ה ומורנו הרשב"ץ זלה"ה לא פסק אור התורה בכל דור ודור". יתכן שבהדגשה אור התורה, יש משום רמז לכינוי הנ"ל.
איזמיר היו קוראים "עיר עוז לנו", והוא ביטוי לקוח מישעיה (כו, א). ויש קצת דמיון בצליל בינו לבין השם איזמיר. עיין בהקדמת רבני איזמיר לספר "נשמת חיים" לר' חיים אבואלעפייא (סלוניקי תקס"ו) ובכותרת להקדמת ר' חיים פאלאג'י לספר "חיים שנים" לר' חיים שלמה טארסה (איזמיר תרכ"א).
מכנאס במארוקו מקום תורה היה במשך דורות רבים, והיו דורשים עליה שהיא כנסיה של תורה (שמעתי מפי בן מארוקו).
על המקומות המעובררים במזרח ובמרכז אירופה יש להוסיף "עיר ברזל" כינוי לאייזנשטאט בבורגנלנד (עיין במפתח לספר "כלילת יופי", לר' חיים נתן דמביצר, נערך בידי י. ד. מנדלבוים. ערך "אייזנשטאט") ו"שדה חדש" ככינוי לעיר קוניאצפול בפולין אשר שמה פירושו "שדה אחרון" (עיין ב"ספר הפרענומעראנטן" לברל כהן הנ"ל, מס' 7246, ובמפתח הנ"ל, ערך "שדה חדש").
חסידי ברסלב היו דורשים: אל תקרי ברסלב – אלא "בשר לב", על שם הפסוק "ונתתי להם לב בשר" (יחזקאל יא, י"ט; שמעתי מס. הרכבי). מספרים על רבי אברהם יהושע העשיל, הרב מאפטה, כי בבאו לכהן ברבנות בעיר יאס אמר בשבח העיר: יאס ראשי תיבות סוף ארץ ישראל, לאחר שנים כאשר היה מוכרח לברוח מן העיר מפני מתנגדיו היה אומר: יאס ר"ת יש אומרים: סדום (מובא בספרו של הרב מ. י. גוטמן "מגבורי החסידות". תשל"ג, עמ' קעד-קעו)[ה].
מוצא אתה מדרש שמות של ערים בשמותם של ספרים. הקהילות-האחיות אלטונה, המבורג, וואנדסבק היו נקראות בראשי תיבות אה"ו. כאשר בא יחזקאל דוקס להוציא ספר על הרבנים שכיהנו פאר בקהילות אלה קראו לו "אוה למושב" (כלשון תהלים קלב, יג). אחד הטעמים שרבי זרחיה הלוי קרא לספרו "מאור, היה כי נרמז בו שם עירו (לונל – ירח): "ירחי חברו לנס הרימו, לזאת מאור שמו קרא לאות בעבור הזכיר שמו ושם מקומו". בדורנו הלך רב בעקבות בעל המאור, הוא הרב אריה זאב גורביץ, ראש ישיבה בגייטסהד, אנגליה. לפני כמה שנים החל להוציא שיעוריו שהגיד בישיבה, ובהקדמה לחלק ראשון של ספרו "ראשי שערים" (ירושלים תשל"א). הוא אומר על שם הספר: "…זכיתי להגיד שיעורים אלה בישיבה הק' פה עיר Gateshead) באנגליה. וכבר כתב הבעל המאור בהקדמתו שקרא ספרו בשם המאור כדי להזכיר שם המקום בו חיברו, ואף יש בו בגמטריא שמי ושם אבי מורי ז"ל והוא אריה זאב בן אד"א מו"ר משה אהרן".
משכילים היו מליצים על פולין החשוכה כביכול, "אין פולין לאור הנר" (ע"פ לשון שבת יב, א).
עולי גרמניה והולנד במאה הי"ט התאחדו בארץ בכולל הו"ד (הולנד ודויטשלנד).
נער הייתי כאשר סיפר לי אבי ז"ל מדרש שמות שהיה מהלך בין יהודי גליציה. גאליציען (גליציה) על שום מה? על שום שהתיישבו בה "גולי ציון". והפירוש של פולין מהו? בארץ זו נאמר לעמנו "פה לין".
כאשר גדלתי מצאתי בכותרת המשנה של החוברת "שם ושארית" לר' יוסף כהן צדק אותה הזכרתי בפתח רשימה זו: "אבן בחן למצבת אבן אשר נמצאה בבית מועד לכל-חי בק"ק פרעמישלא בגליציון".
במדרש שם פולין, בקצת שינוי, השתמש ש"י עגנון בסיפרי-אגדות שלו, "פולין".
"ויהי בהיותם [היהודים] בארץ וימצא יער צומח עצים ועל כל עץ מסכת אחת ממסכתות הש"ס חרותה על העצים. הנה היער יער קבצין, הלא הוא אצל לובלין. ויאמרו איש אל רעהו הנה באנו אל ארץ אשר בה ישבו אבותינו מקדם. הכי קרא שמה פולין? אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אם עדיין לא הגיעה שעתי להיגאל פה לין בלילה של גלות זו עמנו עד שתעלינו לארץ ישראל".
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" כ"ז בסיון – ד' תמוז תשל"ה
[א] שם עיירה זו פירושו "כנסיה לבנה". ליהודים היה גם כינוי מיוחד לעיר זו ביידיש.
[ב] ועיין ברשימה מס' 4122: יהודים כינו העיירה חוצעמיר בגליציה "חצי עמור", וכך הכתיב ב"רשימה של חותמים". יתכן שכתבו גם "חצי אמור". וסיפר לי הביבליוגראף הרב יהודה רובינשטיין כי הוא שמע מפי הרב יצחק שבדרון, בן המהרש"ם, שהיה רב בעיירה זו ואח"כ התישב בירושלים, שהיה אומר כמבדח: "אצלנו בעיירה היו שתים וחצי סידרות בשבת: חצי אמור, בהר ובחוקותי".
[ג] ר' משה מ"כנף הארץ" הוא כנראה ר' משה ב"ר יום טוב מלונדון. בדרך כלל היו מכנים אנגליה "ארץ האי", ועל "קצות הארץ" ככינוי לקצה צפון אפריקה ("המגרב" – בעברית "ארץ המערב"), שאף הוא נחשב אז כסוף העולם, ראה הערתו של מ. שטיינשניידר ב"שני המאורות" (ברלין תר"ז) עמ' ו', אשר הוא מזכיר גם דברי הראב"ע ביחס לאנגליה. וראה הערת שטיינשניידר ל"צוואת ר' יהודה אבן תיבון" (ברלין, תרי"ב), עמ' 13. "כנף הארץ" מופיעה גם בצוואה זו, אך שם ודאי שאין הכוונה לאנגליה.
[ד] את שם העיר Calatayub בספרד (נשתבש בפי הספרדים ל Calatayud) היו היהודים כותבים קלעת איוב (אלחריזי, תחכמוני, שער מ"ו, שו"ת הריב"ש סימנים שמ"ה, שפ"ה, תק"ח). אין זה עיברור אלא הכתיב המתאים לשם הערבי של העיר, אשר פירושו "מבצר של איוב" (אל"ף פתוחה ויו"ד שרוקה – היא הצורה הערבית של השם איוב), על שם המנהיג הערבי אשר יסד את העיר, אפשר שהיהודים ביטאו את המלה איוב בשם העיר כפי צורתה העברית.
[ה] כשהמדובר באדמו"רי חסידים מן הראוי להביא המסופר על רבי חיים מצאנז שהיה משתמט מלהזכיר שמות עיירות של גויים, והיה קורא אותן על שמות אנשים מפורסמים שהיו גרים בהן, ונימוקו עמו: הרבה מעריהם נקראות על הקדשיהם, וחושש היה מפני "לא ישמע על פיך" (שמות כג, יג). הסיפור מובא בספר "מקור חיים" לר' אברהם חיים שמחה בונם מיכלזאהן, עמ' 124, והעירני על כך מר ברל כהן. ועיין בשו"ת "דברי חיים" לרבי חיים מצאנז שם מוזכרים שמות הערים של השואלים.
וכבר ציינו למעלה שיהודים הסבו שמות-ערים בעלי משמעות נוצרית. ואף בספר "גאולה יודאיקה" הנ"ל תמצא מעין שינויים אלה.
בקשר ל"סדום" מן העניין להביא דברי אליעזר ליאוני ב"לתולדות היהודים בוולוז'ין" (ספר וולוזין, תש"ל, מע' 19): "רבי חיים מוולוזין כתב וולאזין, כמו שהיו נוהגים בגיטין וכתובות, אבל בעלי חשבון טרחו ויגעו ומצאו כי וולאזין בגימטריה סדום (110), ולכן הוסיפו את אות א' וכתבו וואלאזין".
אוסטריה (אוסטרייך) היו קוראים שערי החורי (בראשית לו, כ'), וכבר תמהו ב"גרמניה יודאיקה", כרך א, עמ' 264 כיצד הגיעו לכינוי זה, אפשר שיסוד הכינוי בדמיון שבצליל.
ידוע הדרוש: אמריקה – עמא ריקא.