לפני למעלה משנה החליטה אוניברסיטת בר-אילן להוציא כתב-עת לחקר הספר העברי והיא הזמינה את ישראל תא-שמע להיות עורכו.
תא-שמע, חוקר צעיר, תלמיד ישיבת פוניבז ובוגר אוניברסיטה אשר בשנים האחרונות הוציא מתחת ידו כמה וכמה מחקרים מצויינים בספרות הרבנית, זכה לשיתוף פעולה מצד ביבליוגרפים ותיקים ואנשי-ספר צעירים יותר, ולפני זמן קצר יצא הגליון הראשון של "עלי ספר".
זו חוברת עשירת-תוכן, שנים עשר המחקרים המתפרסמים בה דנים בתחומים רבים ושונים של ידע-הספר העברי. נמסור בקצרה על תוכנים. א. גרוסמן כותב על רבי יהודה הכהן ממגנצא, תלמיד רגמ"ה, וחיבורו "ספר הדינים". נ. אלוני נותן לנו תיאור מפורט של שתי רשימות ספרים שנערכו על ידי רושם אחד במאה הי"ג. א. קופפר מפרסם תרגום עתיד של פירוש הרמב"ם למשנה פרק "חלק" בסנהדרין. ש. ז. הבלין: "על כתב יד אחד שנחלק (קובץ תשובות גאונים ותשובות רי"ד הזקן)". דוד תמר: לבירור זמן חיבורם של ספריהם של ר' אלישע גאליקו, ותלמידו ר' שמואל די אוזידא, מגדולי חכמי צפת במחצית השניה של המאה הט"ז. י. מייזליש מראה במחקרו "נוספות לתולדות הדפוס העברי בקושטא ובריווא די טרנטו" כי ברשימות הספרים של יהודי מנטובה שנערכו לצורך מעשי "הזקוק" בשנים 1605-1595 רשומים ספרים שמקום הדפסתם צויין כקושטא או ריווא די טרנטו, והם אינם ידועים לנו ממקור אחר.
י. מהלמן מתאר ח"י ספרים עבריים ודפים בודדים מתוך ספרייתו, שמציאותם לא נודעה ממקור אחר או שלרגל נדירותם נרשמו רישום לא נכון". אברהם יערי המנוח עמל על רשימה של דפוסי אוסטרהא בה הוחל בהדפסת ספרים בסוף המאה הי"ח, וכמה וכמה מדפוסיה הם היום נדירים ביותר. הוא לא הספיק לפרסם רשימתו, ומשפחתו העמידה את החומר לרשות תא-שמע לשם הבאתו לדפוס. ר' חיים ליברמן, איש הספר החב"די מניו-יורק, דן בכמה דפוסים ממזרח אירופה. א. רובינשטיין מגולל פרשת כתיבתו והדפסתו של הספר "ליקוטי תפילות" שנתחבר על ידי ר' נתן שטיינהרץ על פי תורת רבו, רבי נחמן מברסלב. אברהם שישא מלונדון מיחד את הדיבור על טופס גנוז של סדר תפילות ספרדי לפסח ולשבועות שנדפס בירושלים בשנת תר"ג. מאמרו של י. ש. שפיגל "עדויות על ספרי דפוס בלתי-ידועים" מסיים את החוברת.
מן הראוי היה להאריך את הדיבור לפחות על כמה מן המחקרים, אך הואיל ועניינם אינו שוה לכל קורא לא נוכל לעשות זאת כאן. נסתפק, איפוא, בהערה קטנה על מאמרו של י. מייזליש. בין הספרים הרשומים ברשימות הספרים של יהודי מנטובה, והם אינם ידועים לנו ממקום אחר. מציין מייזליש את הספר "מדרשי הש"ס קושטא רע"ו". דומה עלי שהספר הזה אינו אלא ,הגדות התלמוד" שנדפס בקושטא בשנת רע"א. מאז שריפת התלמוד באיטליה בשנת שי"ד היו יהודי מדינה זו נמנעים מלהשתמש בספריהם במלה תלמוד ("דרכי התלמוד" לר"י קאנפנטון שנדפס בראשונה בקושטא, נדפס באיטליה בשם "דרכי הגמרא". גם בפנים הספרים נשמטה או שונתה המלה "תלמוד").
ספר "הגדות התלמוד", מצויות בו אגדות אנטי-נוצריות, וודאי שאנשי הכמורה היו מחפשים אחריו, על כן ראה בעל הספר במנטובה צורך לנהוג משנה זהירות ברישומו. הוא שינה לא רק את המלה "תלמוד" ל"הש"ס", אלא גם הסב "הגדות" ל"מדרשים". השנוי בתאריך – רע"ו במקום רע"א מקורו בחישוב שנת הדפוס לפ"ק במקום לפ"ג, תופעה שעמד עליה מייזליש ברישומם של תאריכים של ספרים אחרים. בוא וראה שינוי בשם ספר זה במקום אחר. ב"מנחת ש"י", מעשה ידי חכם איטלקי שנדפס בראשונה באיטליה. מובא בדיון על כתיבת השם בתהלים מו. ט: "עוד מצאתי בהגהות הגמ' דפוס קוסטאנטינה שנת רע"א בפרק קמא דברכות…". אין ספק שהספר הנזכר הוא "הגדות התלמוד" – אלא ששינו "התלמוד" ל"הגמ' ". "הגהות" במקום "הגדות" אפשר שהוא טעות דפוס אך אפשר גם שהוא שנוי מכוון.
באותו מאמר מזכיר מייזליש שני ספרים שנרשמו על ידי יהודי מנטובה: "מסורת הגמרא רע"ג", "מסורת הגמרא רפ"ג", והוא מעיר לנכון כי יתכן ששני בעלי הבית החליפו ספר בספר, וכי כוונתם ל"מסורת התלמוד" שנדפס בסלוניקי בשנת רפ"ג. וודאי שכן הדבר שהחליפו מקום הדפוס, כי בספר לא נזכר במפורש כי הוא נדפס בסלוניקי – אך הסבת שם הספר מ"מסורה התלמוד" ל"מסורת הגמרא". נעשה, כאמור למעלה, בכוונה תחילה.
"עלי ספר", גליון א. מוקדש לזכרו של נפתלי בן מנחם ע"ה שהלך מאתנו בלא עת.
החוברת תתקבל ברצון על ידי כל שוחרי וחובבי חקר הספר העברי. אשר מספרם אינו מעט והוא הולך וגדל. שמועה הגיעתנו כי החוברת השניה נמצאת כבר בדפוס והיא תהיה המשך ראוי לראשונה.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" כ"ח בתשרי תשל"ו