"ההתנגדות להדפסת חומשים וסידורים על-ידי גויים", הוא מחקר קצר אך מלא עניין בספר "כתב, לשון וספר", אסופת מחקרים ומאמרים פרי עטו של א. מ. הברמן (ירושלים תשל"ג).
בדרך-כלל לא התנגדו יהודים להדפסת ספרי קודש על-ידי נכרים. רבים מאד הספרים שנדפסו על ידי לא-יהודים. לעתים נתקל המעיין ב"התנצלות המגיה" על טעויות שבאו בספר באשמת המסדרים הלא-יהודיים או מפני שהוא המגיה לא היה בידו לתקן דברים שסודרו ונדפסו על ידי מדפיסים גויים בשבת.
רק ממקום אחד נשמעה התנגדות רצופה במשך כמה מאות שנים – החל מן המאה הט"ז – לשימוש בסידורים וחומשים שנדפסו על ידי גויים, והוא קושטא. הברמן מתאר בפרוטרוט פרשה זו. המתנגדים דימו ספרים שנדפסו על-ידי גויים ל"ספר תורה שכתבו מין" ולכן אסרו הקריאה בחומשים ובסידורים (שבהם פרשיות מן התורה). דעת המתירים היתה שאין לדמות ספרי תורה, תפילין ומזוזות הצריכים כתיבה לשמה, לחומשים וסידורים. הברמן מציין שני ספרים מן המאה השמונה עשרה, אחד שנדפס בקושטא עצמה ואחד שנדפס בפיסה, אך היה מיועד גם לאנשי-קושטא, בהם מודיעים במפורש כי ההדפסה נעשתה כולה על-ידי יהודים.
הד של התנגדות זו עולה עדיין במאה הקודמת מספר שנדפס בבגדד בשנת תרכ"ו, בו מתפאר מדפיסו כי הוא נדפס בקדושה ובטהרה על-ידי פועלים מישראל.
היו גם שהתנגדו לדפוסי גויים מן הסיבה כי הגויים מדפיסים גם בשבת. הברמן מביא מדברי א. ילינק נגד "אותם המתחסדים האומרים בכסילותם שאין רשאי לקרות בספר שנדפס בשבת, ופה ווינא מ"ס אחד הודיע בפומבי שחומשים שלו לא נערכו בשבת כמו לחם הפנים".
אוסיף כאן על מובאה זאת של הברמן, את המסופר על-ידי ריב"ל בספרו "תעודה בישראל" (מהדורת וילנא, תרט"ז עמ' 29): "פעם אחת נתווכחתי עם מוכר ספרים אחד בעיר בערדיטשוב, והשיב לי שיש להם קבלה מרבותיהם שספרי ווין דינם כספרי ע"ז וכס"ת שכתבו מין, ומטעם שהפועלים שבדפוס נכרים המה מדפיסים בי"ט ובשבת, ועוד הכביר לפני מרבותיו הרבה דברי בורות כאלה…"[א].
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" ט"ז בשבט תשל"ד
[א] והשווה לכך הדברים שכתב הברמן עצמו (במהדורתו של "מאמר על הדפסת התלמוד" לר' רפאל נתן נטע רבינוביץ, עמ' רמא) בדבר דעתם של החסידים על התלמוד שנדפס בווינה אצל אנטון שמיד.