"אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכו'", מליצה זו מוטיב חוזר הוא בעולם הספרות. מצוי הוא בספרויותיהם של עמים רבים על לשונותיהם השונות, וכבר עמדו חוקרים עליו לגלות את מקורו ולעקוב אחרי גלגוליו וגלגולי-גלגוליו.
עד שנדבר על המחקרים שנכתבו על אודותיו, נזכיר המקומות בהם הובא על ידי חז"ל, הואיל ובמחקרים שהזכיר להלן לא הובאו עולם.
"וכן אמרו עליו (על רבן יוחנן בן זכאי) שאמר: אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכל הימים דיו אין כדי לכתוב את חכמתי שלמדתי מרבי ולא אצלתי מחכמת חכמים וכו'" (מסכת סופרים פט"ז ה"ח; ועיין ילקוט שמעוני, בראשית רמז כ').
ר' אליעזר אומר אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסין ושמים וארץ מגילות וכל בני האדם לבלרין אין מספיקין לכתוב דברי תורה שלמדתי וכו'… רבי יהושע אומר אם יהיו כל הימים דיו ואגמים וקולמוסים וכו'" (שיר השירים רבה א, "לריח שמניך טובים"; ועיין אבות דרבי נתן, פרק כה).
"ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרים אין מספיקים לכתוב חללה של רשות" (שבת יא, א).
הראשון שכתב מחקר מקיף על מוטיב זה היה חוקר ידע-עם הגרמני ריינהולד קוהלר. במסה בכתב-העת "אוריינט אונד אוקצידנט" (שנה ב, 1863, עמ' 559-546), שהופיע בגטינגן, הראה שמוטיב זה ודומים לו מצויים בערבית, ביווונית החדשה, בסרבית, באיטלקית, בצרפתית, בגרמנית ובאנגלית. דעתו של קוהלר כי מקורו בתלמוד. מן היהודים הגיע לערבים. באירופא נפוץ בעקבות הפיוט "אקדמות מלין" – כי לפני המאה האחת-עשרה, בה חי רבי מאיר בר יצחק מחבר "אקדמות", לא נמצא בשפות האירופיות.
תיאודור בנפיי, עורך "אוריינט אונד אוקצידנט" הוסיף הערה משלו בשולי מחקרו של קוהלר. הוא מעיר כי המוטיב הזה נמצא גם בסיפור הודי מלפני אלף ומאתיים שנה.
קוהלר פירסם תוספת למחקרו ב"אטנולוגישה מיטיילונגן אויס אונגרן" (כרך 1, חובת ג, 1889, עמ' 318-312). מובאות בה דוגמאות נוספות מלשונות שונות, ביניהן הבאה מאת סופר ביזנטיני, ושני מקורות יהודיים נוספים; דברי הסיום בגליון של "מגילת תענית": "אם יהיו כל הימים דיו וכל היערות קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב הצרות הבאות עליהם ותשועות הנעשות להם". ודברים הן הספר "שמחת הנפש" הכתוב באשכנזית-יהודית.
תוספת שניה מידי קוהלר נתרפסמה לאחר מותו ב"אנטולוגישה מיטיילונגן" הנ"ל (כרך א, חוברת ד, 1911, עמ' 453-443). בהשלמה זו כלל קוהלר בין היתר הערות שונות בדבר המוטיב שהופיעו בשנות 1854-1853 בכתבי העת הלונדוני "נוטס אנד קוואריס", וכן הבאות מספרדית אלבנית ועוד.
א. הרמן, עורך "אטנולוגישה מיטיילונגן" הנ"ל פירסם השלמות משל עצמו למחקרו של קוהלר בכל ארבע החוברות של הכרך הראשון (1911-1887) של כתב-העת, הוא מעיר, כי ביחס למוטיב הזה הלקוח מן הטבע וייצורו מתבקש כאילו מעצמו, אין מן הצורך להניח מקור ראשון ויחידי והשאלות ממנו, אלא אפשר ואפשר כי יחידים ועמים יצרו אותו באופן עצמאי בתקופות ובמקומות שונים. השלמותיו של הרמן כוללות מובאות הרבה מן השפה ההונגרית, מלבד דוגמאות משפות אחרות, מתורכית, רומנית, סלובקית, צ'כית ועוד. בהשלמותיו בחוברת ג' הוא מזכיר מאמר מאת ל. פרוינד שהופיע בכתב-העת "דר אונגרישה איזראליט" (1888 גליון 10) ובו מקורות מן הספרות העברית, פרוינד מביא בין היתר את "שיר היחוד" (הכוונה, בוודאי, לדברים הבאים סמוך להתחלתו – מאמרו של פרוינד לא ראיתי).
בשנת 1938 פירסם א. לין ב"פאבליקיישונס אוו דה מודרן לנגוויג' אסושיאיישן אוו אמריקה" (כרך 53) מחקר על המוטיב. הוא מבוסס בעיקרו על מאמריהם של קוהלר והרמן, אך מצביע הוא על מציאותו של המוטיב בספרות הקלאסית של הודו. דעתו כי הוא נדד מן המזרח הרחוק אל המערב, וליהודים חלק רב בהעברתו.
אוסף עשיר של הבאות של המוטיב בספרות הערית פירסם אברהם מאיר הברמן במאמרו "צירופים פיוטים החוזרים ונשנים בפי משוררים שונים" ("אוצר יהודי ספרד", ספר ט', ירושלים, תשכ"ו, עמ' 58-55). מביא הוא בין היתר דברים ממגילת אחימעץ, ממנחם בן סרוק, מרבי משה אבן עזרא וכו'.
בסוף מאמרו מזכיר הברמן את מחקרו הראשון של קוהלר, ומציין לכתבי-עת יהודיים בהם הוער על המוטיב, כולל הערתו של ד. סאנדרס ב"קאלנדר אונד יאהרבוך פיר איזאליטן" (וינה 1847, עמ' 266), שהיה כנראה הראשון להצביע על שכיחותו של המוטיב בלשונות שונות (יוונית-חדשה, סרבית, גרמנית ורומית של הכומרים) ולהציע כי הפיוט "אקדמות מילין" שימש להן מקור. הברמן גם מספר כי שמע מפרופ' י. פולוצקי כי המוטיב נמצא גם בחבשית באחד הטכסטים הדתיים.
רבות כתבו על מוטיב זה ועוד ייכתב, ודאי ייגלו עוד דוגמאות של שימושו בספרות העולם ובספרות העברית. בסיום יורשה לי להביא דוגמא מן הספרות הקראית, הואיל וספרות זו אינה מובאת במחקרים שהזכרנו.
הקראי שלמה מטרוקי, בן המאה הי"ח, כותב בסוף ספרו "אפריון עשה לו", לאחר שהוא תוקף את מדרשי האגדה של חז"ל: "אילו היה כל הרקיע ניירים וכל הים דיו וכל האילנות קולמוסים וכל המבינים כותבים, ילאו לכתוב ולמנות וכו'…"
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" י"ב בכסלו תשל"ד