דורות ראשונים ואחרונים השתמשו במלים "מנוחתו כבוד" לברכת נפטרים. כתבו גם ברכה זו בראשי תיבות "מ"כ" או "תמ"כ" (תהא מנוחתו כבוד).
הביטוי שאול מישעיה יא, י. שם נאמר: "והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד. השימוש במלים אלה בפסוק זה הוא לגבי איש חי. ואמנם העיר הרב ראובן מרגליות ז"ל, כי גם באותן תקופות עצמן בהם השתמשו במליצה זו כברכה לנפטרים, היו שהשתמשו בה גם לגבי אנשים חיים.
בשאלה שנשאלה לפני רבי אברהם בן הרמב"ם, נמצא כתוב בכותרת: "…יחיד דורנו, אדוננו אברהם, הרב הקדוש, הנגיד הגדול יחיד הדור ופלאו, ממזרח שמש עד מבואו מנוחתו כבוד…".
ד"ר אברהם חיים פריימן הי"ד מעיר במהדורתו של תשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם (ירושלים, תרצ"ח, עמ' 1 הערה 3) כי כל הדברים האלה הוכנסו על ידי המעתיק אחרי מות רבי אברהם הואיל ומצויה בהם המליצה "מנוחתו כבוד"[א]. הרב ראובן מרגליות סבור כי אין הדבר מוכרח, מוצאים אנו ביטוי זה גם על אנשים חיים. וכדוגמא לשימוש כזה הוא מציין לשו"ת רבי שלמה לוריא סימן ל"ו, שם כתוב: "כן מצאתי שפסק אב בית דין הזקן מורינו ורבינו רבי קלונימוס אשר כבוד מנוחתו לעת עתה בק"ק בריסק…"[ב].
יורשה לי לציין כמה מקורות המחזקים את דעתו של הרב ראובן מרגליות שהשתמשו בביטוי זה גם לגבי אנשים חיים.
אביא בראשונה שימוש דומה של הרש"ל בתשובה אחרת משלו (שו"ת הרש"ל סימן י"ד, והתשובה מובאת גם בספרו "ים של שלמה" על מסכת יבמות פרק י, סימן מא): "…להחכם השלם, שמו נודע ממרחקים כאחד ממלכי ארקים, כשמן תורק מכלי הורק, המופת כמהר"ר אליעזר הזקן. אשר כבוד מנוחתו באליקופל…"[ג]
והנה שני מקורות בהם מובא במפורש הביטוי מנוחתו כבוד (ולא רק כבוד מנוחתו כמו ברש"ל) על אנשים חיים.
רבי אברהם משער אריה בעל "שלטי הגבורים" (מנטובה שע"ב) כותב בסוף הקדמתו ל"המגן השלישי" כי הוא מציין מקומות ושנות הדפוס של הספרים אשר דפיהם הוא נוקב בסדר הלימודים שהוא ערך כדי שהקורא "לא ייגע ולא ייעף למצוא מבוקשו ומרגוע לנפשו והיתה מנוחתו כבוד".
הרב זליג מרגליות כותב בהקדמה לספר "חבורי לקוטים" (ונציאה תע"ה) על עצמו: "…כשהיה איתן מושבי בק"ק קאליש אשר תמיד היתה עיר גדולה לאלוקים כרכא דקולא ביה בעלי תריסין ובעלי קרנים המנגחים זה את זה בהלכה ושם היתה מנוחתי כבוד…"[ד]
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" י"ד באב, תשל"ד
[א] מלבד ההבאה הנ"ל מובא הביטוי "מנוחתו כבוד" בעוד כמה שאלות ותשובות לרבי אברהם (עיין שם עמ' 13, 107, 183) ופריימן מציין שהוא הוספה מאוחרת, ועיין בהערה הבאה.
[ב] רבינו אברהם בן הרמב"ם "מלחמות השם", מהדורת ראובן מרגליות, מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ג, עמ' לד, הערה 11, ועמ' קא הערה 2. אך עיין בתשובות רבי אברהם (המהדורה הנ"ל עמ' 17) שם מובא: "התשובה שהשיב כג"ק יקרת מעלת מרנו ורבנו ואדוננו אברהם בן כג"ק תפארת כותרת… החכם המופלא משה איש האלוקים תהא מנוחתם כבוד". כאן מתיחסת הברכה לשניהם, לרבי אברהם ולאביו הרמב"ם, והיא ללא ספק ברכת המתים, והדברים נכתבו אחרי מות רבי אברהם.
[ג] בדומה ל"מנוחתו כבוד" השתמשו גם ב"כבוד מנוחתו" ביחס למתים. עיין מחברות עמנואל הרומי בסוף ספרו (מהדורת דב ירדן, ירושלים תשי"ז, עמ' 554): ובאחריתי יהיה חסד אלוקים תומך בימיני וסועד ויתן כבוד מנוחתי אשר שם אועד עם מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד". ועיין גם שם עמ' 543 שורה 753, ועמ' 549 שורה 3.
על שימוש הרש"ל ב"מנוחתו כבוד" כברכה לנפטרים, עיין שו"ת שלו סימן ו': "… כאשר בשכבר גידרו אבותינו הקדושים מנוחתם כבוד, גאוני עולם, מהר"ר יהודה ומהר"ר אברהם מינץ זצ"ל…"
[ד] ובסוף אעיר עוד על שימושו של ח. הזז בביטוי "מנוחתו כבוד", עיין עליו יעקב כנעני "אוצר הלשון העברית לתקופותיה השונות", כרך ו', ערך "מנוחה".