נר לנשמת מורי ורבי הרב הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל אחרון גדולי-אישי-המוסר
פשוט להם לסופרי תולדותיו של רבי ישראל מסלנט זצ"ל, כי הגאון לא רק שהגה תוכנית לחבר פירוש קל לתלמוד, אלא גם ביקש לתרגם את הש"ס לשפת עבר.
כותב הרב דוב כץ ("תנועת המוסר", ח"א, עמ' 221): "אז עלתה במחשבתו [של ר' ישראל] תוכנית אחרת… לתרגם את התלמוד לשפת עבר קלה ונקיה, ולהוסיף לזה פירוש קל לענינים הקשים, כדי שכל אחד יוכל להבין בו מבלי עזר מורה. הוא הציע שמאה רבנים יקבלו עליהם את התפקיד הזה וכל אחד מהם יתרגם ויפרש כשלושים דף…[א]
הראשון שכותב כך הוא שמואל רוזנפלד: "הוא [ר' ישראל] חפץ למצוא אנשים אשר יעתיקו את התלמוד כולו לשפת עבר נקיה וקלה ולצרף אל התרגום רק פירוש קצר, אשר יפרש ויבאר את המקומות הקשים, שאינם תלויים בשפת התלמוד, אז אמר לרכוש לו כמאה רבנים מפורסמים אשר כל אחד מהם יקח על עצמו לתרגם כשלושים דפים" ("ר' ישראל סלנטר, חייו, פעולותיו ותלמידיו", וארשה תרע"א, עמ' 40).
ש. רוזנפלד וההולכים בעקבותיו מציינים כמקור לדבריהם את ספרו הגרמני של ירחמיאל (אמיל) בנימין על רבי ישראל (ברלין 1899).
ברם בספרו של בנימין לא נמצא דבר על תוכנית לתרגם את הש"ס לשפת עבר. כותב בנימין (עמ' 27-28): "היה בדעתו [של ר' ישראל] לחבר פירוש לכל הש"ס אשר בעזרתו יעלה גם בידו של מתחיל, בלי עזר של מורה, להבין את התלמוד. מובן שמפעל כזה איננו יכול להיעשות על-ידי יחיד. ישתתפו במעשה-רב זה, כמאה רבנים ותלמידי חכמים, מן הגדולים ביותר – וכל אחד יבחר לו חלק קטן של התלמוד, שלושים דפים בערך, לעבד אותו בשפה העברית". "לעבד אותו בשפה העברית, – פירושו לחבר לו פירוש בעברית," כלומר, אותו פירוש הנזכר למעלה יהיה כתוב בשפת עבר.
בנימין מוסר כי לפני שנים אחדות הודיעה העתונות היהודית על יסוד חברה בלונדון להוציא לפועל את תוכניתו זו של ר' ישראל, והוא מציין ביחוד לידיעה על כך שהופיעה בעתון "דר איזראליט" (מגנצה, 1893, מס' 47). המעיין בידיעה זו ייווכח כי מטרת החברה היתה לחבר פירוש עברי לתלמוד. גם נאמר שם כי הפירוש יעזור למתחיל ללמוד בעצמו, ואף יהיה לתועלת לתלמידי חכמים הואיל ויש להניח שהמבארים יתעמקו ביותר בשלושים הדפים שיקחו על עצמם לפרש והם יציעו תוצאות חקירתם בלשון ברורה.
אמיל בנימין הכיר היטב את ר' ישראל, אך דומה עלי, כי הדברים שהוא כותב על תוכנית הפירוש לא שמע מר' ישראל עצמו, אלא שאב אותם מן ה"איזראליט", כי אין בדברי בנימין על התוכנית, מה שלא נמצא כבר בידיעה הנ"ל. אם נכונה השערתנו או לא, ברור הדבר כי אין בשני המקורות האלה על תוכניתו של ר' ישראל מסלנט אף מלה על תרגום התלמוד לשפת עבר.
ובכן מנין לו לרוזנפלד כי ר' ישראל ביקש לתרגם את התלמוד לעברית? האם לא הבין נכונה את דברי בנימין כי על המבארים "לעבד את התלמוד בשפה העברית" אשר מתוך הקשרם ברור כי המדובר בפירוש עברי? האם אפשר שהיה לו לרוזנפלד מקור נוסף, אם כי הוא מציין רק ספרו של בנימין. הדבר טעון בירור.
2.
והנה ידיעות על יסודה של חברה בלונדון להוציא לפועל את מחשבתו של ר' ישראל נתפרסמו גם בעתונות העברית במזרח אירופה[ב].
ארשה לי להעתיק כאן רובה של הידיעה שנתפרסמה ב"הצפירה" בח' בתמוז תרנ"ג.
"מעיר לונדון הגיע לידינו מכתב כדברים האלה: נוסדה פה חברה להוציא לפעולות את הרעיון הנשגב אשר הגה לב הגאון המנוח רבי ישראל סאלאנטר זצ"ל והוא לחלק את הש"ס תלמוד בבלי וירושלמי[ג], בין מאה חכמים תלמודים היותר גדולים בארץ-ישראל, ברוסיא ובאונגארן, באופן אשר כל אחד מהחכמים המשתתפים בזה יקבל חלק לא-גדול מהתלמוד לחבר עליו פירוש קל וברור בלשון הקודש, למען אשר יוכל כל מתחיל אף בלא עזרת מורה ללמוד את התלמוד בלי יגיעת רוח יתרה. בקרוב יתפרסמו שמות הרבנים העתידים לשאת שכם אחד בהמלאכה הנכבדה הזאת, איש איש וחלקו, למען ידעו כל הקוראים יודעי התלמוד, וכל איש אשר לו פירוש והערה בענין מעניני התלמוד ישלחהו אל החכם אשר החלק ההוא נמסר בידו, למען יוכל לצרף וללבן דעת איש איש, לקרב ולרחק. לא מקצת המלאכה הזאת ולא כולה תתפרסם בדפוס בטרם תערך לפני גדולי הגאונים בדור הזה להסכים עליה, וכל חלק יערך לפני הגאון הנודע כמומחה במקצוע ההוא. והנה נחוץ הוא כעת כי כל איש אשר יאבה להשתתף בהעבודה היקרה הזאת יודיע את שמו ואת ידיעותיו ואת החלק שהוא רוצה לקבל…"
"…עוד יש להעיר כי מלבד הפירוש הרחב והמספיק על התלמוד יבוא גם תרגום ופירוש המלות עפ"י חכמת הלשון…"
הידיעה גם מוסרת כי אחד ממזכירי החברה הוא ד"ר שטרנהיים.
ד"ר שטרנהיים היה ממקורביו של רבי ישראל ועשה במחיצתו בגרמניה ובצרפת, ודאי שידע לאשורה מה היתה תוכניתו של רבי ישראל.
ידיעה על ייסוד החברה באה גם ב"המגיד" (ז' מנחם-אב תרנ"ג)[ד]. היא מופיעה כאן בקצת שינוי. לא מדובר כאן על מאה משתתפים – כמו ב"איזראליט" וב"הצפירה". אלא על "מאתים מגדולי חכמי התורה החיים בדור זה". כל אחד מהם יקבל עליו ט"ו דפים לבאר אותם, "בביאור רחב ובשפה צחה וקלה".
"המליץ" בגליונו מן י"ג תמוז תרנ"ג מביא את הידיעה על החברה בלונדון לפי המובא ב"איזראליט". בסוף הידיעה הוסיף העורך, ארז (אלכסנדר צדרבוים), דברים משלו, וזו לשונו:
"אמנם ראויה העצה הזאת להתכבד, אך ירשונו נא המיסדים הנכבדים, אם ננסה להציע לפניהם חות דעתנו, כי לא די בפירוש לבד, ומה טוב היה לו הואילו להעתיק את גליוני התלמוד לשפת עבר ברורה ולהדפיס את גוף התלמוד מצד אחד והעתקתם מצד שני, ורק במקומות הדורשים יתר ביאור, יעשו פירוש קצר. ומה טוב היה לו השתמשו בהערוך השלם של הרב קאהוט ובהלעקסיקון של הרב לאווע [בוודאי הכוונה ללוי] לבאר בקצה הדף פירוש המלות הקשות בתלמוד".
במאמר ראשי שכתב בעתונו בט"ז בתמוז בשם "הוי זהיר בתלמוד", חוזר ארז על הצעתו לתרגם את התלמוד לשפת עבר, והוא מציע לתרגם מסכתות או פרקים היפים ללימוד התלמידים.
בעקבות הידיעה על ייסוד החברה בלונדון אשר בדעתה לחבר פירוש קל לתלמוד ובעקבות הצעתו של ארז, התלקח ויכוח בעתונות העברית אם יש מן התועלת ומן הרצוי לחבר פירוש חדש או לתרגם דברי הש"ס לעברית[ה].
בויכוח זה השתתף גם שמואל רוזנפלד. במאמר בשם "על תרגום התלמוד" ("המליץ ז' מנחם-אב) הביע דעתו בעד תרגום התלמוד לעברית[ו].
די בדברים אלה להוכיח כי רבי ישראל רק רצה בפירוש חדש לש"ס, והרעיון להעתיק את התלמוד לשפת עבר – של ארז היה.
יש להניח שכאשר בא רוזנפלד לאחר שנים לכתוב את תולדותיו של רבי ישראל והיה לפניו ספרו של בנימין בו מדובר על רעיונו של רבי ישראל לחבר פירוש חדש לש"ס, נזכר בוויכוח שהתקיים בעתונות העברית על רעיון זה ועל ההצעה להעתיק את הש"ס לעברית. בזכרונו נקשרו יחד שני הרעיונות האלה ונתלו באיש אחד – וזה גרם לו להבין לא-נכונה את דבריו של בנימין ולכתוב כי רבי ישראל הגה תוכנית להעתיק את התלמוד לשפת עבר ולצרף לו פירוש קל. הבאים אחריו סמכו על דבריו של ש. רוזנפלד מבלי לבדוק אחריהם[ז].
מאת: טוביה פרשל מתוך גליון ל"ד, תמוז, תשל"ד
[א] עיין יעקב מארק "גדולים פון אונזער צייט" (ניו-יורק תרפ"ז, עמודים 93-92), י. בלוך ("הדואר", ד' ניסן תרצ"ג); ובספרו האנגלי של מ. ג. גלן (תשי"ג, עמ' 100), ועוד, שכולם יודעים לספר על תכניתו של ר' ישראל לתרגום את הש"ס לשפת עבר. גלן כותב בין היתר כי ר' ישראל "היה סבור שהוצאה של התלמוד, מתורגם לעברית עם ניקוד ופיסוק מודרני ועם פירוש חדש… היא חיונית". יוצא מן כלל הכותבים הוא פרופ' לוי גינצבורג, עיין עליו למטה הערה ז.
[ב] כל הידיעות האלה מלבד הידיעה הנזכרת למטה בהערה 4 נתפרסמו במאוחר מן הידיעה שב"איזראליט".
[ג] הידיעה ב"הצפירה" היא היחידה בה נזכר בפירוש כי התוכנית כללה גם לתרגם את הירושלמי, אך בידיעה זו לא נאמר מה יהיה חלקו של כל אחד המשתתפים. חלוקת העבודה על מאה חכמים שכל אחד יחבר פירוש לשלושים דף הולמת יותר תוכנית המקיפה רק את הבבלי, שיש בו 3000 דפים בערך.
[ד] עוד מקודם בי"ז סיון תרנ"ג באה ב"המגיד" ידיעה על יסוד החברה בלונדון, אך בידיעה זו נאמר כי מטרתה "להעתיק את התלמוד בלשון אנגליה צחה וקלה אשר כל קורא ירוץ בו עד כי גם המתחילים יוכלו להבין את ביאור התלמוד בלי עזרת מורה". אדון בידיעה זו, שקדמה לידיעה ב"איזראליט", במאמר אחר בו אייחד את הדיבור על תוכנית ספרותית אחרת של רבי ישראל מסלנט זצ"ל.
[ה] בן ציון כ"ץ, "דבר לא בעתו" ("הצפירה", י"ב-י"ג מנחם-אב תרנ"ג); שמ"ש, "העתקת התלמוד" (שם, י"ז מנחם-אב תרנ"ג); עזרא גולדין "שואל שלא מדעת" ("המליץ", כ"ג תמוז תרנ"ג); (ארז) "הדבר צריך תלמוד" (שם, כ"ג אב תרנ"ג); עזרא גולדין "הקץ לדברי רוח" (שם, כ"ט אב תרנ"ג); איש יהודי "למד התלמוד" (שם, כ"ט אב תרנ"ג); ד"ר שי"ף (נראה שהוא יצחק שלמה פוכס) "ע"ד הרחבת ידיעת התלמוד" ("המגיד" ח-כ"ו אלול תרנ"ג), ומאמרו של שמואל רוזנפלד הנזכר להלן.
[ו] המאמר חתום: שמואל הלוי רוזנפלד, קובנה, הוא ודאי זהה עם ש. רוזנפלד, בעל הספר על ר' ישראל מסלנט, שהיה במשך שנים כתב של "המליץ". כעבור ארבעים שנה כתב רוזנפלד נגד הרעיון של תרגום הש"ס לעברית, שהועלה אז מחדש ("על התלמוד בעברית", "הדואר", כ"ח באייר תרצ"ב). במאמר אחר ארחיב את הדיבור על הנאמר בדורות האחרונים בעד ונגד תרגום הש"ס לעברית.
[ז] גם דבריו של רוזנפלד וההולכים בעקבותיו על סיבות אי-הגשמתה של התוכנית בימי רבי ישראל אינם מדוייקים. בידיעה ב"איזראליט" נאמר, כי רבי ישראל דיבר עם תלמידיו על תוכניתו זו בסוף ימיו, והוא בעצמו רצה להוציאה לפועל אך המוות קידמו, וכדברים האלה כותב גם בנימין.
פרופ' לוי גינצבורג, במסתו על רבי ישראל מסלנט בספרו האנגלי "סטודנטס, סקולרס אנד סיינסט" _1928, עמ' 161-160), כותב לנכון, בעקבותיו של בנימין, כי רבי ישראל רצה בפירוש חדש לש"ס ואינו מזכיר כלל תוענית של העתקה לשפת עבר.