מאיר רפלד, הסבור כי המהרש"ל שימש בקודש בלבוב, מצביע במאמרו "שני מהרש"ל בלבוב ובלובלין" ("סיני", שבט-אדר תש"ן) על דברי ר' שבתי סופר מפרמישלא בסידורו. "ושמעתי מפי רבים מזקני הדור שהגידו לי ששמעו את מהרש"ל שהיה דורש בק"ק לבוב ובק"ק לובלין בתחילת בואו לנהוג שם רבנות…"[א].
אמנם עדות חשובה היא, ברם עובדה היא כי בכל כתבי המהרש"ל, ורבים הם, ובכתבי תלמידיו אין אפילו רמז שהמהרש"ל שימש בקודש בלבוב. על כן נוטה הדעת לפרש את דברי ר' שבתי סופר בהתאם לכך: "…שהגידו לי ששמעו את מהרש"ל שהיה דורש בק"ק לבוב, (פסיק), ובק"ק לובלין בתחילת בואו לנהוג שם רבנות". כלומר, המלים "בתחילת בואו לנהוג שם רבנות" מתיחסות רק לק"ק לובלין. הוא דרש בלבוב, אך לא היה זה כאשר בא לשמש שם ברבנות. נראה שערך ביקור בעיר.
לכאורה קשה לפרש כך את דברי ר' שבתי סופר, כי הוא כותב שם, לפני הדברים שהובאו למעלה: "והנה נוהגים ברוב קהילות אשכנז לומר שיר היחוד הזה בכל יום, רק במדינת רוסיא בקהילות אשר נהג בהם רבנות הגאון מהר"ר שלמה לוריא ז"ל אין אומרים אותו כל עיקר". מדינת רוסיא – כאחת מארבע ארצות הועד – היתה משמעותה בימים ההם, בעיקר, גליל לבוב (עיין "פנקס ועד ארבע ארצות", לוקט וערוך על ידי ישראל היילפרין, עמ' 7 ובַמַפָּה). לפי זה צריכים לומר כי ר' שבתי סופר בדַבּרוֹ על קהילות במדינת רוסיא בהן נהג רבנות מהרש"ל, היתה כוונתו לעדת לבוב ולקהילות הכפופות לה. הרי גם מכאן ראיה כי מהרש"ל שימש ברבנות בלבוב. אך כל זה איננו. כבר למדנו מדברי ר' חיים נתן דמביצר ("כלילת יופי", חלק א, עמ' יח) שהיו אשר קראו גם לפולין רוסיא. וכן יוצא גם מדברי ר' שבתי סופר עצמו. הוא מזכיר קהילות אשכנז ורוסיא, ואינו מזכיר כלל את פולין.
רפלד כותב גם, כי בעל השל"ה מבחין בין מהרש"ל ובין מורו מהר"ש מלובלין (ר' שלמה ר' ליבוש'ס) "כשאת הראשון כינה מהרש"ל". יש להעיר כי בעל השל"ה קורא למהרש"ל גם מהר"ש לוריא, רש"ל, גם מהר"ש (כפי שהוא קורא לרבו, עיין "מסכת מגילה", סמוך להתחלה: "ומהר"ש ז"ל כתב בספר חכמת שלמה"). גם קורא למהרש"ל מורי (עיין "מסכת תמיד", ענין חנוכה: "כן הוא דעת מורי הגאון מהרש"ל ז"ל"). גם זו סיבה שהיו שחשבו בטעות כי בעל השל"ה היה תלמיד מהרש"ל.
התואר "מורי" למהרש"ל בקולמוסו של בעל השל"ה צריך עיון, ר' פנחס פסיס כתב ב"עטרת הלוים" (וארשה, תרס"ב, עמ' 22) כי בעל השל"ה קורא את מהרש"ל "מורי" מפני הכבוד, אבל לא היה מתלמידיו.
אמנם מוצאים אנו את ר' יהודה בר' ניסן מקאליש קורא בספרו "בית יהודה" למהרש"ל ולגאונים אחרים "מורי", אף על פי שלא היה תלמידם[ב], אך שם מופיע תואר זה תכופות. לא כן התואר "מורי" למהרש"ל בשל"ה. כאן הוא נמצא רק לעתים רחוקות מאד. ולא עוד, איך נפרש את דברי השל"ה ("מסכת תמיד", עניני תפילה וקריאה בספר תורה, ד"ה בפרק אין עומדין): "וכן שמעתי ממורי הגאון מהרש"ל ז"ל". קשה לפרש כי המובן כאן: "וכן שמעתי בשם מורי הגאון…", וכן אין לומר שבעל השל"ה נזדמן בהיותו נער אצל המהרש"ל ואז שמע ממנו הדברים המובאים שם, כי מתוך הדברים ניכר שכתב אותם אדם שהיה מקורב למהרש"ל.
על כן נצטרך לדון בנפרד בכל מקום בשל"ה בו מופיע התואר מורי ביחס למהרש"ל. ידועים לי שני מקומות.
נביא בראשונה דברי השל"ה, "מסכת תמיד", ענין חנוכה: "כן הוא דעת מורי הגאון מהרש"ל ז"ל".
מלים אלה מופיעות בשל"ה, במקום המצוין, בקטע המתחיל: "בבית מדליקין הנרות".
כל הקטע הזה לקוח מלה במלה מ"מטה משה" לר' משה מת (סימן תתקע"ט). גם הקטע הבא, המתחיל במלים "אורח יכול להשתתף", הוא מספר "מטה משה" (סימן תתקפ"ג), וכן הקטע שלאחר זה, ד"ה "מילא קערה", הוא מאותו ספר (סימן תתקפ"ח).
יש בדברי השל"ה שינויים קלים. בקטע הראשון: ב"מטה משה" כתוב: "כן הוא דעת מורי הגאון ז"ל". ובשל"ה: "כן הוא דעת מורי הגאון מהרש"ל ז"ל". ב"מטה משה" כתוב בסוף ההבאה מדברי מהרש"ל: "וכן הגיד לי הפה קדוש בעצמו והראה למש"ה באמצבעו כזה ראה". בשל"ה נשמטו הדברים האלה.
בקטע השני כתוב ב"מטה משה": "ומהר"י קארו ומורי ז"ל הסכימו שאין לברך". בשל"ה: "ומהר"י קארו ומהרש"ל ז"ל הסכימו שאין לברך". בשל"ה נשמט סוף הקטע: "ונראה דטוב לברך" וכו', ובמקום זה כתב בעל השל"ה את דעתו: "ולי נראה דיעמוד" וכו'.
בקטע האחרון כתב בעל "מטה משה": "ומורי ז"ל כתב דצריך לתלותם" וכו'. ובשל"ה: "ומהרש"ל ז"ל כתב דצריך לתלותם" וכו'.
והנני מדמה בנפשי כי בראש הקטע הראשון היה כתוב: "מצאתי כתוב" – גם במקום אחר בו מביא השל"ה דברים מספר "מטה משה" מבלי להזכיר את הספר, הוא כותב "מצאתי כתוב"[ג] – אלא שכאן נשמטו שתי המלים בדפוס.
הואיל ובעל השל"ה לא נקב בשם המחבר או הספר ממנו העתיק הדברים לא היה יכול להשאיר, בקטע הראשון, את המלים "כן הוא דעת מורי הגאון ז"ל" מבלי לפרש מיהו המורה. על כן הוסיף המלה: מהרש"ל ("וכן הוא דעת מורי הגאון מהרש"ל ז"ל"). את המשפט האחרון בקטע זה, השמיט בעל השל"ה כי לא ראה צורך להביאו.
בקטע השני וכן בקטע השלישי העתיק בעל השל"ה בשל הטעם הנ"ל במקום "ומורי ז"ל" – "ומהרש"ל ז"ל". בסוף הקטע השני השמיט בעל השל"ה. כאמור למעלה, דעתו של בעל "מטה משה" וכתב במקומה את דעתו הוא[ד].
רואים אנו מזה כי המלים "כן הוא דעת מורי הגאון מהרש"ל ז"ל" בקטע הראשון אינם דברי השל"ה עצמו, אלא נובעים הם מדברי בעל "מטה משה".
כעת נזכיר מקום אחר בשל"ה בו מוזכר מהרש"ל כרבו של המחבר, "על כן אותן העולים לספר תורה ומשתחוים בברכות התורה ילמדו אותם שלא ישתחוו וכן שמעתי ממורי הגאון מהרש"ל ז"ל, אך היה מנהגו כשעלה לס"ת וראה הפרשה שיקרא השתחוה ולא משום השתחואה של הברכה רק לכבוד ספר תורה השתחוה ואח"כ אמר כל הברכות". ("מסכת תמיד", עניני תפילה וקריאה בספר תורה, ד"ה בפרק אין עומדין).
ניכר כי דברים אלה יצאו, כפי שהערנו כבר למעלה, מאיש שהיה מקורב למהרש"ל שמע ממנו דברים וראה וידע הנהגתו. אולי מותר להציע שיש כאן השמטה על פי הדומות. היה כתוב בכתב יד: "וכן שמעתי ממורי הגאון והחסיד מהר"ש ז"ל[ה] בשם רבו הגאון מהרש"ל ז"ל" ודילג סדר הדפוס מ"הגאון" עד "הגאון" ויצא "וכן שמעתי ממורי הגאון מהרש"ל ז"ל". יתכן גם שיש כאן טעות דפוס קלה יותר: במקום "וכן שמעתי ממורי הגאון מהרש"ל ז"ל" צ"ל: "וכן שמעתי ממורי הגאון מהר"ש ז"ל"[ו]. אמנם באותו קטע בשל"ה, קצת הלאה, נזכר רבו של המחבר: "קבלתי ממורי מהר"ש ז"ל מלובלין", אך מדובר שם בענין אחר.
כך יש לדון במקומות אחרים בשל"ה – אם יש כאלה – בהם מתואר מהרש"ל "מורי", יש להתחקות על מקור הדברים. ביתר כתבי בעל השל"ה. כמדומני, לא מצוי התואר "מורי" למהרש"ל.
רפלד מעיר במאמרו הנ"ל כי ב"אנשי שם" לש. בובר (עמ' 204) רשום חכם בשם ר' שלמה בר' מרדכי, תלמיד מובהק של מהרש"ל. "שאפשר – אמנם בדוחק רב – לשייכו לאותו פרק זמן -1571 – ולראותו כרבה של לבוב".
ר' שלמה בר' מרדכי, תלמיד מהרש"ל, לא יכול להיות, בשום אופן ופנים, ר' שלמה, רבה של לבוב, המוזכר בתעודה הפולנית משנת 1571, אותה הזכרתי במאמרי "על הגאון ר' שלמה ר' ליבוש'ס מלובלין" ("סיני", סיון-תמוז, תשמ"ט).
כמה חכמים (יוסף כהן צדק, "שם ושארית", עמ' 66; מ. מ. ביבר, "מזכרת לגדולי אוסטרהא", עמ' 38-34; וש. בובר ב"אנשי שם", הנ"ל) זיהו את ר' שלומיצא, שהיה פעיל בלבוב, עם ר' שלמה ב"ר מרדכי, תלמיד מהרש"ל. ר' שלמה ב"ר מרדכי הוא מחבר הספר "מזבח הזהב", שנדפס בשנת שס"ב. אין רמז, לא בספר ולא בהסכמות, כי מחברו חי בלבוב. אם ר' שלמה ב"ר מרדכי זהה באמת עם ר' שלומיצא ושימש בלבוב, אז היה זה אחרי הדפסת ספרו. לפי ר' ח. נ. דמביצר ("כלילת יופי", חלק א, עמ' כו) היה ר' שלומיצא בלבוב בזמן שהיה שם מהר"ם מלובלין. בקונטרס שמות גיטין של ר' שלומיצא (שלומציא), שנתפרסם באחרונה על ידי ר' יצחק הערשקאוויטש בספרו "ספר פסקי ושאלות ותשובות מהר"ש מלובלין" (ברוקלין תשמ"ח) – הספר מוזכר על ידי רפלד במאמרו – כתוב כי הוא סידר גט בלבוב בשנת שס"ח (שם עמ' צב), כל זה מראה כי ר' שלומיצא החל לפעול בלבוב הרבה שנים אחרי 1571. מלבד זה לא ידוע שהיה רבה של לבוב. לפי כהן צדק היה ר"מ בלבוב. לפי בובר היה "אחד מתופשי ישיבה ומרביץ תורה ברבים".
יש עוד להעיר כי הזיהוי של ר' שלמה ב"ר מרדכי עם ר' שלומיצא נתערער באחרונה. ר' יצחק הערשקאוויטש בספרו הנ"ל (הקדמה, תולדות מהר"ש מלובלין, הערה ד') מעיר לנכון כי מקונטרסו של ר' שלומיצא נראה כי הוא היה תלמיד ר' שלמה ר' ליבוש'ס, ולא תלמיד מהרש"ל. לפי זה אי-אפשר לזהות אותו עם ר' שלמה ב"ר מרדכי, תלמיד מהרש"ל.
אוסיף עוד כמה מלים על רבי שלום שכנא שהיה אחד מרבותיו של ר' שלמה ר' ליבוש'ס.
ב"ארשת", כרך ו, ובספר היובל של "סיני" (כרך ק') כתבתי על ר' שלום שכנא ואספתי שרידי תורתו. ר' יצחק הערשקאוויטש בהקדמתו (שם, הערה מ') …. הצביע על כמה דברים נוספים המובאים בשם ר' שלום שכנא וכן הדפיס בספרו כמה דברים משמו מכ"י.
מבקש אני לציין כאן שתי הגהות נוספות של ר' שלום שכנא: לתוספות, שבת דף מג, ב. ולרש"י, שם דף צד, א. הגהות אלה נדפסו לראשונה בראש מסכת שבת, דפוס אמסטרדם, תע"ד, בתוך "חלופי גירסאות המפרשים ונוסחאות אחרות וקצת פירושים באיזו מקומות ממסכת שבת וחידושים שמצאתי בכ"י ישן בגליון תוספות ישנים". בגמרות שלנו הן מצויות בגליוני הדפים הנ"ל.
מתוך "סיני" ק"ז תשרי-חשון תשנ"א
[א] הדברים מובאים במאמרו של הרב יצחק סץ "סדורו של רבי שבתי סופר מפרמישלא", "מוריה", שנה י"ב, גליון ז-ט, עמ' צ"ג.
[ב] עיין "בית יהודה" על מסכת גיטין (הדפסה חדשה, ירושלים, תשמ"ח). בהקדמת המו"לים, עמ' י"ט.
[ג] עיין של"ה, "מסכת מגילה", עמוד הצדקה, ד"ה: "ומצאתי כתוב ואף אותן המשתכרין", והשווה "מטה משה" סימן תתרי"ב באמצע: "ואף אותם המשתכרים" וכו'. ביחס לסוף דברי השל"ה שם "בתרומת הדשן כתב" וכו' – עיין "מטה משה" סימנים תתרי"ג, תתרי"ד. אך יש מקומות בהם מזכיר בעל השל"ה במפורש את "מטה משה". עיין "מסכת סוכה, עמוד השלום, שם הוא מצטט כמה פעמים את הספר.
[ד] אפשר שבכתב יד היה כאן ציון כי הדברים הם הוספה על המובאה.
[ה] כך קורא בעל השל"ה לעתים את רבו. עיין "ענין ס"ת וענין ב"ה". ד"ה "סוף דבר": "וכן קבלתי ממורי הגאון והחסיד מהר"ש".
[ו] בדפוס הראשון של הספר (אמסטרדם, ת"ט). וכן בדפוס השני, כתוב כאן מהרש"ל, כלומר הסימן של ראשי התיבות הוא בין הריש והשין, ולא בין השין והלמד כמו בכל מקום. ואפשר שהלמד נוספה בטעות וצ"ל: מהר"ש.
הדברים המסופרים כאן על מהרש"ל אינם מובאים במפורש במקום אחר. ב"אליה רבה" (אורח חיים, סימן קל"ט) וב"אליה זוטא" ("לבוש התכלת", סימן קל"ט) מובאים הדברים על פי השל"ה, ועיין שו"ת מהרש"ל סימן ס"ד, "לבוש התכלת" סימן ק"ן, "מטה משה", סימנים רנ"ה-רנ"ו. נראה שאין מניעה ליחס הדברים הנמסרים כאן על מהרש"ל גם לר' שלמה ר' ליבוש"ס.