היום עת בתפלה, ופרי מעשה כל השבוע יום השבת.
ר"ל תכלית כל היום היא התפלה ותכלית כל השבוע הוא השבת (מהרשי"ח).
בעקבות הופעת ה"תוכחת מוסר" ב"מוריה", נדפסה ההערה המובאת בזה בגליון כסלו תש"ס:
בגליון אלול תשנ"ט של "מוריה" פירסם הרב יעקב קאפל רייניץ מחדש מכ"י, עם הערות מאלפות, את תוכחת רבינו יעקב בעל הטורים לבניו.
כתוב שם, סמוך לסוף הדברים: "ופרי מעשה כל היום עת בתפילה, ופרי מעשה כל השבוע יום השבת".
בהערות מובא בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א: ר"ל תכלית כל היום היא התפילה ותכלית כל השבוע הוא השבת.
מבקש אני להעיר כי הדברים הנ"ל הם חלק מאימרה, המציינת ערכיו ודרך חייו של אדם מישראל, המובאת בשתי צורות, בכמה ספרים.
ראה בכוזרי, מאמר שלישי, ה: "ותהיה העת ההיא (של התפילה) לב בזמנו ופריו (ר"ל עיקרו – קול יהודה), ויהיו שאר עתותיו כדרכים המגיעים אל העת ההיא, יתאווה קרבתו שבו מתדמה ברוחננים ויתרחק מהבהמיים, ויהיה פרי יומו ולילו השלוש עתות של תפילה. ופרי השבוע יום השבת, מפני שהיא מעמד להדבק בענין האלוקי ועבודתו בשמחה ולא בכניעה.
האימרה במלואה: "פרי היום – הלילה, ופרי השבוע – שבת, ופרי השבת – חודש, ופרי חודש – מועדים. ופרי המועדים – שנה. ופרי השנה – יום הכפורים" מובאה ב"חיבור התשובה" לר' מנחם המאירי מאמר ב, פרק ט' (האימרה מצוייה שם פעמיים) ובפירוש לכוזרי של ר' נתנאל נחמי' בספר. נראה שכך היתה הגירסא לפניהם בכוזרי (פירוש זה לכוזרי לא נדפס ונמצא בכ"י. י. ל. דוקס פירסם קטע ממנו, ובו האימרה הנ"ל, ב"ליטרטורבלאט דס אוריינטס", (1849).
צורה אחרת של אימרה זו, בה מופיעה המלה תכלית במקום המלה פרי מובאת בספר "נהר פישון" (קושטא, רצ"ח) לרבי יצחק אבוהב, "הגאון האחרון של קסטיליה". נאמר שם כי היא ממסכת יומא, אך בגמרות שלנו איננה. רבי אברהם ב"ר שבתי הלוי, אבי בעל השל"ה, מקדיש בספרי "ברית אברהם" פרק לאימרה זו. לפי דבריו היא מדרש. מספרו מובאים הדברים ב"שבט מוסר" פרק מ"ב. הרי לשון האימרה: "תכלית הימים הלילות, תכלית הלילות שבתות, תכלית שבת ראש חודש, תכלית ראש חודש המועדים, תכלית המועדים ראש השנה, תכלית ראש השנה יום כיפור, תכלית יום כפור תשובה, תכלית תשובה עולם הבא".
ועיין בחידושי הלכות של המהר"ם שיף על בבא קמא (בדברי הסיום על המסכת), שם האימרה קצת שונה. [בא וראה תכלית השנה ימים טובים, תכלית ימים טובים יום כפור, תכלית יום כפור נעילה ומתפללים "להציל מעושק ידינו", והטעם במ"ש לא נחתם גזר דינם (של דור המבול) אלא על הגזל, וכיון שהחתימה על הגזר, לזה בתפלת נעילה שהוא זמן החתימה כו' (מתפללים להציל מעושק ידינו)].
ועיין ב"מטה משה", סימן ת"ג: "וכמו שתכלית ימי השבוע, הוא יום השביעי, והוא השבת…".
משימושו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שהוא מגדולי הבקיאים שבדור, במלה תכלית בביאורו את דברי בעל הטורים, ניכר כי לנגד עיני-רוחו רחפו המקורות הנ"ל, אך הוא לא ציינם כי לשון בכל הטורים איננה ממש כלשונם.
הרב טובי' פרשל, ירושלים