גלגולם של דברי וידוי
רבי שלמה אבן גבירול כותב בוידוי לשליח ציבור לראש השנה "אם אבוא לפרט מקצתם [של חטאי] הזמן יכלה, והם לא יכלו, על אי זה מהם אדרוש [סליחה] או אבקש, על אי זה מהם אתבע [מחילה] או אתוודה, על הזדונות או על השגגות, על החבויות [הנסתרות] או על הראויות [הנגלות]…
אשר שנאת אהבתי, ואשר אהבת שנאתי
אשר רחקת קרבתי, ואשר קרבת רחקתי,
אשר אסרת התרתי, ואשר התרת אסרתי".
כבר העיר דב ירדן המנוח במהדורתו של שירי הקודש של רבי שלמה אבן גבירול (כרך א' תשל"א, עמ' 24) כי הלשונות הנ"ל כבר מצויות בוידוי הגדול של רבנו נסי אלנהרואיני. נביא כאן כמה שורות – בהן נדון להלן – מן הוידוי של האחרון:
את אשר טהרת טמאתי, ואשר טמאת טהרתי,
את אשר התרת אסרתי, ואשר אסרת התרתי,
את אשר אהבת שנאתי, ואשר שנאת אהבתי,
את אשר הקלת החמרתי, ואשר החמרת הקלתי,
את אשר קרבת רחקתי, ואשר רחקת קרבתי.
רבנו נִסִי אלנהרואיני, שהיה בן דורו הקשיש של רב סעדיה גאון, היה מגדולי יהודי בבל. הוא היה סגי נהור. ביקשו לעשות אותו ראש ישיבה, אך הוא לא רצה בכך, כי ראש ישיבה נקרא מאור העולם, והוא שרוי בחושך, אין אור עיניו עמו (ראה א.מ. הברמן "תולדות הפיוט והשירה" חלק א' 1970, עמ' 104-100).
וידויו שימש דוגמא לרבים שחיברו בקשות מעין וידויו, וכבר ראינו שהיו אשר השתמשו אף בלשונותיו.
רבי מנחם בן רבי אהרן בן זרת, מחבר הספר "צידה לדרך", חי בספרד במאה הי"ד. בספרו (מאמר רביעי, כלל חמישי) נמצא וידוי, בו הוא מפרט המעשים שעשה בניגוד לרצון הבורא. קוראים אנו שם. בין היתר, לשונות הידועות לנו כבר מוידויו הגדול של רבנו נסי אלנהרואיני:
את אשר אהבת שנאתי, —————-
—————- ואת אשר החמרת הקלתי,
את אשר טהרת טמאתי, ואת אשר טמאת טהרתי,
—————- ואת אשר קֵרבת רִחקתי,
את אשר רִחקת קֵרבתי —————-
רבנו שלמה ב"ר אברהם אדרת, רבה הגדול של ברצלונה, חי לפני רבי מנחם בן אהרן בן זרח. הוא כתב פירושים וחידושים בתלמוד, חיבר ספרי הלכה והשיב אלפי תשובות. גם חיבר תפילה, ארוכה ויקרה (נדפסה בספרי הרשב"א, מהדורת מכון אורייתא, כרך ראשון, ירושלים, תשמ"ו). בתפילה זו הוא מתחנן לבורא "אעשה רצונך כל ימי היותי": "קרבני אל כל מה שקרבת, ורחקני מכל מה שרחקת, ואבחר מה שבחרת, ואתעב כל מה שתיעבת".
"קרבני אל כל מה שקרבת, ורחקני מכל מה שרחקת". אין אלה לשונותיו של רבנו נסי נהרואני, אך דומה שאין ספק כי הן נוצרו על ברכי דבריו: "את אשר קרבת רחקתי, ואת אשר רחקת קרבתי".
דרך אגב: גרשם באדר כותב בספרו "מייגע זכרונות" (בואנוס איירס,1953, עמ' 19) כי בחודש אלול נשמעו יהודי גליציה נאנחים: "אוי לי ויי לי" – ראשי תיבות אלול. הנה אנחת זעקה זו של אדם על חטאיו, כבר מצויה בוידוי הגדול הנ"ל של רבנו נסי אלנהרואני. וכך כתוב שם: "ואם אתה דן אותי כמעשי אוי לי ווי לי. אהה עלי, אויה על נפשי…"
(מתוך "הדואר")