1.
כאשר הודיע לפני קרוב לעשרים שנה הרב מאיר ברלין (בר אילן) על יסוד "האנציקלופדיה התלמודית", שתבאר ותסכם כל עניין הלכיי על כל מה שנאמר ונשנה בו בספרות הרבנית, היו רבים שפיקפקו, אם עשוי הדבר להתקיים. הרי עוד תוכנית ספרותית גדולה – אמרו – דורנו עשיר בתוכניות. אפשר שתהיה התחלה, אבל כלום יהיה לה גם המשך?
והנה לפני זמן קצר הופיע הכרך העשירי של האנציקלופדיה, המקיף את הערכים למן "הפטרה" עד ל"הרחקת נזיקין". עוד רחוקה הדרך מברכה על המוגמר, אבל עשרת הכרכים המלאים וגדושים, שגם לכשעצמם נכס גדול הם, מעידים שעושי המפעל שוקדים בכל כוחם להמשיכו ולהביאו לידי גמר.
ואף זו, שזכתה האנציקלופדיה התלמודית למה שלא זכו מפעלים ספרותיים גדולים אחרים של דורנו – שחדרה לשכבות רחבות של העם. לא רק בישראל היא מצוייה ברבבות בתים של שוחרי תורה וחכמה, אלא גם בתפוצות הגולה. יש ערים בגולה שעדותיהן היהודיות קטנות עד מאוד, וגם שם תמצא אנציקלופדיה זו בארונותיהם של בני התורה המועטים. סוד הצלחתה זו הוא בכך שקיימה אנציקלופדיה זו את מלוא ייעודה, שקבע לה יוזמה ומיסדה, להיותה שווה נפש לכל השדרות שבעם.
שהרי כך כתב הרב מאיר ברלין (בר אילן) בהקדמתו לכרך הראשון:
"החכמים אשר תורתם אומנותם ויודעים את התורה ובקיאים בה לא ימנעו מלהשתמש בספר הזה למצוא דבר הנשכח לפעמים, להזכיר מה שנעלם מן הידיעה… תלמידים אשר למדו ותלמודם נזנח מהם מקוצר רוח התורה או מעבודת החומר הקשה, יהא להם הספר הזה למזכיר נשכחות, ואולי גם למזכיר עון כי ישובו למקורות. ילמדו את הענינים הרבים וידעו את ערכי ההלכה ויחיו נפשותיהם, כי שבו אל מולדתם הרוחנית לתחית התורה אשר בקרבם. ואלה אשר לא זכו ולא נהנו מאור התורה עד כה, גם הם ימצאו אשר ידרשו לדעת דבר מסויים, ענין ידוע, פרק מיוחד הנצרך להם באותו זמן ובאותה שעה, והיה הספר הזה לכלי שימוש ולספר יד בקרב כל בית ישראל".
2
באנציקלופדיה התלמודית מכונסים, מסודרים ומוסברים בדרך שיטה כל המצוות והדינים, התקנות והמנהגים, העקרונות והכללים, המושגים והמונחים המצויים בתלמוד, כפי שנתפרשו בספרות הרבנית של כל הדורות.
אין ערכיה דנים בחקירות המדע החדש על רקע צמיחתן של דינים, מנהגים ותקנות מסויימים, על מוצאם של העקרונות והכללים או התהוותם של מושגים ומונחים ידועים – ואין תפקידה אלא לבאר ולהסביר את החומר ההלכיי שבתלמודים ובמדרשים, כפי שהוא משתקף בספרות הרבנית, ובספרות הרבנית בלבד.
לכאורה הרי זה רק מפעל כינוס וסידור – אמנם כינוס וסידור מפורטים ביותר. אבל הסידור הנפלא, הפורש לפני הקורא כל עניין כשמלה, הוא המסתיר מפניו את מלאכת המחשבת הגדולה שבדברים. מפני שהדברים נקראים ומובנים על נקלה, אין הקורא והמעיין חשים בקשיים הגדולים שבהם נאבקו העורכים והתגברו עליהם.
מקצת מכבשונו של מעשה יצירה זה גילה הרב שלמה יוסף זוין. עורכה הראשי של האנציקלופדיה, בכמה וכמה מאמרים שפירסם בכתבי עת לרגל הופעתם של הכרכים הקודמים. הוא הסביר את המתודולוגיה של העריכה, והעומד על קווי היסוד שהתוו להם העורכים בעבודתם יוכל לטעום את טעם האנציקלופדיה במילואו.
בראש כל ערך ניתנת הגדרתו. ההגדרה אינה מילולית בלבד, מעין זו השכיחה במילונים, שאין בה כדי להניח את דעת המעיין. הרב זווין בעצמו נוקט דוגמה להבהרת דרך ההגדרה של העורכים:
הרי למשל הערך "אנן סהדי", אם נתרגם אותו באופן מילולי "אנחנו עדים", הרי אין זה אומר כלום במובן הגדרתו של המושג. הגדרתו אצלנו: "דבר הברור לנו כל כך, שכאילו עדים בדבר".
והנה דוגמה אחרת של הגדרה. יש באנציקלופדיה שני ערכים בעניין אחד. ביטול ברוב וביטול בששים. לכאורה מושג אחד הוא וההבדל שביניהם הוא כמותי בלבד. ברם באנציקלופדיה באות שתי הגדרות שונות לערכים אלה. ביטול ברוב מוגדר: תערובת של דבר במהות ידועה ברוב של מהות אחרת, באופן שהמיעוט בטל ברוב. ביטול בששים מוגדר: התפשטות טעם של איסור בהיתר, שכמותו הוא פי ששים כנגד האסור, באופן שאין ההיתר נאסר.
למה השינוי בהגדרות? הרב זוין מסביר:
"אין השמות של הערכים כשהם לעצמם, קובעים את הגדרתם, אלא מושגם הפנימי של השמות. בביטול ברוב לא הגדרנו, ראשית, מיעוט איסור ברוב היתר אלא מיעוט של מהות ידועה ברוב של מהות אחרת, שכן בגוף הערך יש פרקים מיוחדים על היתר באיסור, היתר בהיתר, פסול בכשר, כשר בפסול, בממון (מלבד הפרקים המשותפים לכולם : כשניכר המתבטל, בהשלמה לשיעור, המעורב מתחילת ברייתו, כמות הרוב), מה שאין כן בביטול בששים שאינו אלא באיסור בהיתר בלבד. ושוב : ביטול ברוב מוגדר בתערובת של דבר, וביטול בששים בהתפשטות הטעם, שכן בביטול בששים גוף הדבר שנתערב אינו בטל בששים, כי אחת משתי אלה : או שהדבר הוא בעין וניכר, ואש אינו בטל כלל, או שנימוג ולא ניכר, ואז הוא עצמו בטל ברוב, וטעמו בלבד הוא שמתפשט בכל התערובת ובטל בששים…"
עד כאן על הגדרת הערכים. גם קביעת קנה המידה לבחירת הערכים עצמם אינה מן הדברים הקלים. המצוי אצל ספרי העזר לספרות התלמודית יודע, שערכיהם נקבעו ללא שיטה עקבית. והוא הדין בקביעת היקפם של תחומי הערכים. לא מגע ענינים זה בזה ולא הדמיון שבשמות קובע להם ערך משותף, בשפת אסכולת ר' חיים מבריסק היינו אומרים : יש דברים שלכאורה הם חופפים זה את זה ולתחום אחד הם שייכים, אבל כשאתה מעיין בהם היטב, אתה מוצא, שלא כן הדבר : שני דינים יש, ולא הרי זה כהרי זה. יש דברים שלכאורה מקומם בערך זה, ולאמיתו של דבר הם סניף לערך אחר. ויש דברים הנראים כטפלים לעניין אחד ובאמת הם עיקר לעצמם.
כל הערכים באנציקלופדיה, תחומם והיקפם, נקבעו לפי שיטה הגיונית וכללים שהתוו להם העורכים. נזכיר כאן כמה מן הערכים הרבים שבכרך העשירי אשר לפנינו : הפסד מרובה, הפקעת שערים, הפקר, הפרשת חלה, הר הבית, הרהור כדיבור, הרוגי מלכות.
וכדרך שנקבעו הערכים עצמם כך נקבעה חלוקתם לפרקים וסדרם של הפרקים – על פי בירור יסודי וניתוח מעמיק של כל העניינים הנידונים. והרי כמה דוגמאות מחלוקת הערכים בכרך שלפנינו : הערך הפקר בית דין מתחלק לחמישה פרקים : א. מקורות וגדרו. ב. בהקנאה. ג. בהפקעה ממצוות ואיסורים. ד. בית דין. ה. האופנים שבהם מפקירים. שלושה פרקים לערך הצלת נפשות : א. המצוה ומקורה. ב. במקום סכנה. ג. הניצולים.
יש מן הערכים שכבר כונס ורוכז החומר שלהם, אם כי לא בשיטה הגיונית, בספרי פוסקים וספרי כללים, ויש ערכים שעבודת הליקוט והאיסוף של כלליהם נעשה כאן לראשונה.
יש ערכים שפרקיהם מועטים, ויש ערכים שפרקים רבים להם, והם משתרעים על עשרות עמודים, שהם כמעט ספרים בפני עצמם. אילו היו ניתנים לנו בצורת ספרים או חוברות מיוחדות, היו ראויים שנברך על שלימותם ויסודיותם. עכשיו שהם מוגשים לנו במערכה כוללת על חוקת ישראל בכלליה ובפרטיה – על אחת כמה וכמה.
נוסף על הריכוז והסידור ניתן לנו בירור יסודי, ניתוח מעמיק, הסברה וסיכום. ולכן אין האנציקלופדיה התלמודית רק אוצר של ידיעות על ההלכה בישראל, אלא גם מדריך ומסולל נתיבות בים התלמוד.
3
צוות של תלמידי חכמים הם עובדי ועורכי האנציקלופדיה. העורך הראשי הוא, כאמור, הרב שלמה יוסף זוין. הוא האדריכל של מפעל זה ורוחו הגדולה וקולמוסו הנפלא ניכרים בכל פינותיו.
הרב זוין הוא יוצרו של סגנון חדש בספרות הרבנית. סגנון חדש מה פירושו? קרל פירסון כתב, שהמאתימאטיקה היא הקצרנות של המדע. ואמנם, היינו ממלאים עמודים שלמים. סגנון התלמוד והספרות הרבנית אף הוא סגנון של קצרנות. ה"תסברא" וה"ולטעמך" שבלמוד עד ה"עיינים" שבספרות הרבנית של הדורות האחרונים הם רק רמזי ויכוחים ודיונים ארוכים. עומדים שני תלמידי חכמים ודנים בעניין. בא אחד להפריך סברתו של חברו, מזכיר הוא לו את דברי התוספות במקום פלוני ואומר "נו" – והכל אמור.
אנחנו אין ה"עיין" וה"נו" של אבותינו נאים לנו. חיים אנו בכמה עולמות, ולא רק בעולמה של תורה, וצריכים אנו שיגישו לנו את הדברים בקנה, בפירוט ובביאור יתר. והיה הרב זוין לנו, בסגנונו הנפלא, המסביר והמבאר הגדול.
סגנונו שמר על המידה הנאותה. איננו מאריך מדי ואינו מייגע את הקורא, וגם נשתמרו בו החריפות והגירוי האינטלקטואלי אשר בסגנון הרבני המסורתי. ומאידך אינו קצר מדי, ועל כן יוצאים הדברים נהירים ובהירים.
סגנון אינו נוצר בכוח כושר השימוש בלשון בלבד. ברטראנד ראסל אומר : "כשתראה סופר פילוסופי או מאתימטיקאי כותב בלשון מעורפלת, תדע שאינו יודע מה הוא סח". אינני יודע עד כמה הדברים האלה נכונים. יש אנשים שדווקא נטל מחשבותיהם וידיעותיהם הגדולות מכביד עליהם את ההסברה והכתיבה אבל דבר זה ודאי, שהיודע להסביר יפה את הדברים בכתב, סימן הוא שתפס אותם במלואם ולכל עומק משמעותם.
קרוב לגיל השישים היה הרב זוין בשעה שנקרא לשמש עורך ראשי לאנציקלופדיה התלמודית. מרץ עלומים לא הביא עמו, אבל סגולותיו הרוחניות היקרות הן שנתנו למפעל זה את צביונו המובהק.
עשרה כרכים הופיעו עד כה. נאים הם בסידורם הפנימי ויפים הם בחיצוניותם. תורה מפוארת בכלי מפואר. חלק רב ביופי החיצוני והמראה הנהדר של הכרכים לטעמו הטוב של הרב יהושע הוטנר, המנהל הנמרץ והמסור של המפעל, שבכל נימי נפשו שקוד הוא על המשכו והצלחתו.
הדואר כב אלול תשכ"ב