ספר הלכות הנגיד, כולל שרידי ספר הלכתא גבראתא לר' שמואל הנגיד ושרירים של שאר כתביו ההלכתיים. יוצאים לאור עם מבואות והערות בידי מרדכי מרגליות. הוצאת קרן יהודה ליב ומיני אפשטיין שעל יד האקדמיה למדעי היהדות בארצות הברית, ירושלים תשכ"ב, XII+222 עמ'.
1.
הרכבת עושה דרכה בין שדותיה המוריקים של אנדלוס. על איטליה הפאשיסטית היו אומרים, שרכבותיה היו יוצאות ומגיעות בדייקנות רבה. לא כן הדבר בספרד הפאשיסטית. הספרדי אוהב "סיסטה" (שעות מנוחה) ו"פיאסטה" (ימי חג, חגיגות). בכלל אין הוא מרגיש בדחיפות שבשטף הזמן. הרכבת נעצרת לזמן באמצע הדרך – ולאחר מכן היא ממשיכה לאיטה.
הנוסעים אף על פי שזרים הם זה לזה, מתקרבים ופותחים בשיחה. למולי יושבות שלוש נשים.עטופות הן "מנטריה" (הצעיף הספרדי) שחורה.
– מאין ולאן, הזר? – הן שואלות.
– מאין? מישראל!
– טרה סאנטה, טרה סאנטה – הן לוחשות זו לזו ברעד וברגש.
– ולאן?
– לקורדובה
עיניהן תמוהות. מה לו לזר בקורדובה.
2.
לא ידעו הנשים, עטופות ה"מנטריה", שזכרונות לזר על קורדובה מימי נעוריו.
שמוע שמע, שהיתה קורדובה לפנים עיר ואם בישראל.
הרי כאן שכן כבוד חסדאי אבן שפרוט, שר בחצרות חליפים ערביים ומגן לקהילות ישראל. תמך ועודד חכמים וסופרים להרבות תורה וחכמה בעמו, ושליחים שלח לארץ הכוזרים, לאחים מלכים.
כאן הקימו ישיבה והרביצו תורה ר' משה ובנו ר' חנוך, שלפי המסורת כשבויים הובאו לעיר ממרחקים.
ושמואל הנגיד על קהילות ישראל בספרד, משורר, מדקדק ופרשן – אף הוא נולד וגדל כאן. מתוך חנות בשמיו נלקח לשמש וזיר למלכי גראנאדה הברברים ולפקד על צבאותיהם בקרב.
וכאן גם מקום הולדתו של הנשר הגדול, הרמב"ם, שבתורתו האיר את כל קצווי הגולה.
עובר הזר ב"חודריה", שכונת היהודים מקדם, ומחשבותיו מפליגות לעבר הרחוק. ידיו ממשמשות בקירות הבתים הנמוכים בהם ישבו אבותיו לפנים. אך קרה האבן וזרה – והוא מתעורר מחלומותיו געגועיו. אין בקורדובה של היום זכר לפאר ולגדולה של הקהילה היהודית מימי קדם, חוץ לשמה של השכונה ושרידי בית הכנסת העתיק שבה.
3
היינה אמר: "היהודים נשאו עמהם את קרקע מולדתם על כפות רגליהם". אך לא רק את ארץ האבות לקחנו עמנו לכל מקומות גלותנו אלא גם את כל עברנו, את כל אוצרותינו הרוחניים והתרבותיים, כל זכרונות סבלנו ותקוותנו.
גלויות הושמדו או נעקרו ממקומן. יישובים נחרבו ונהרסו. ואין אבן המעידה על עברם ואין תל, המעלה את זכרם. ברם במגילות ובספרים שנשאנו עמנו בנודנו במדבר העמים תמצא את רשמי קורותיהם, ועקבות מעשי גדוליהם, וזכרי הדמעות ששפכנו והשמחות ששמחנו. ואם כי גם רבים הספרים, שנשרפו, נשדדו, ונאבדו מאתנו ברוב הימים – עוד גדולים ורבים הגנזים שלנו, ולבודק ומפשפש בהם ייגלו סתרי העבר, קורות תקופות ואישים נשכחים ונעלמים.
4
שמואל הנגיד – משורר, מפרש ומדקדק היה, ואף תלמודאי גדול.
מלבד חיבוריו במקצועות שונים, כתב גם ספר הלכי גדול, "הלכתא גבראתא". חיבור זה, וגם חיבורים תלמודיים אחרים מפרי עטו, נאבדו – ולא נשארו ממנו רק הבאות בספריהם של פוסקים ומפרשים ראשונים, שעדיין היו ספריו לנגד עיניהם.
לפני שנים אחדות יצא מרדכי מרגליות, שקנה לו שם במהדורותיו המדעיות של מדרשים ובמחקריו בספרות של תקופת הגאונים, לגלות מחדש את גדולתו של הנגיד בהלכה.
זה לא כבר הגיש לנו "ספר הלכות הנגיד", פרי עמל ושקידה מרובים. בספרו זה כינס ופירש מרגליות את כל ההבאות מ"הלכתא גבראתא", המצויים בספרי הראשונים. לשם כך היה עליו לבדוק ספרות רחבה זו, והוא עשה מלאכת מחשבת זו בשלימות. דומה שלא שייר אף הבאה מחיבוריו של הנגיד שלא כינס אותה לספרו.
בביאוריו להבאות פירש מרגליות כל פרט בדברי הנגיד. עומד הוא על הגירסא בגמרא שהיתה לפני הנגיד, מציין הוא מקורות ומקבילות לדעותיהם של אחרים, המובאות על ידו ומסביר את הכרעתו והוראתו.
ברם לא רק מלאכת מחשבת זו של הכינוס והביאור הוא עיקרו של הספר, אלא גם המבוא הגדול, בו מתאר מרגליות את ראשית לימוד התורה בספרד, את גדולתו של הנגיד בהלכה ואת אישיותו התלמודית, את מגמתו של ספר "הלכתא גבראתא" ותכונותיהם וטיבם של שאר חיבוריו ההלכיים של הנגיד, והשפעתם על הדורות שבאו אחריו.
5
לאחר מותו של רבו, ר' חנוך, היה שמואל הנגיד התלמודאי הגדול ביותר בספרד. הוא הרבה לעשות לקידום לימוד התורה בארצו, תמך בישיבות במזרח ובמערב, רכש ספריים ממרחקים, הושיב סופרים להעתיק חיבורים וחילקם ללומדים, וכל צעיר בעל כשרון אספו אליו והיה מגדלו לתורה. טרוד היה בחצרות מלכים – אך לבו ודעתו היו נתונים לחכמי התורה. הם היו חבריו וידידיו הקרובים ביותר – אפילו ישבו בארצות רחוקות ואת פניהם לא ראה מעולם – ואותם שיתף ביגונותיו ושמחותיו. ואף בימי מלחמה זכרם היה עמו, ומשדה הקרב היה ממהר להודיעם נצחונותיו.
שמואל הנגיד התלמודאי מזדקר גם מתוך שיריו הרבים. שפת הגמרא ניכרת בלשונו ועל אהבת התורה ועל ערכה הוא שר.
6
ראשיתו של ספרו הגדול "הלכתא גבראתא" בנדר שנדר הנגיד בשנת ד' אלפים תת"ט, בשעה שניצל במלחמה מאויביו. הוא ניגש לחבר ספר הלכות, מפני שסבור היה, שהחיבורים הקודמים שנכתבו בנושא זה לא מילאו את הצורך והיו בהם גם טעויות.
בספרו סידר הנגיד את פסקי הגאונים והוראותיהם. כל ימיו היה מחזר אחרי פסקי הגאונים, ומרגליות משער, שכמה מקובצי תשובות הגאונים שנשתמרו לנו, מקורם באוספו של הנגיד – והוא נושא ונותן בהם. לפעמים הוא מקבל את דעתם, ולפעמים הוא גם דוחה את דבריהם ופוסק לפי הנראה בעיניו.
הספר היה צריך לכלול את כל הדינים הנוהגים בימינו, אבל הואיל והנגיד התחיל בסידור חיבורו בשנות חייו האחרונות, יש להסתפק, אם אמנם זכה להשלימו.
"הלכתא גבראתא" היה הנסיון הראשון לקודיפיקאציה הלכית כוללת בספרד, והוא השפיע בהרבה על היצירה ההלכית בארצו, בדורו ובדורות שלאחריו. מרגליות מוכיח, שר' יצחק אבן גיאת והרי"ף הושפעו ממנו, ושר' יהודה בר ברזילי הברצלוני, אסף חלקים ממנו לספרו "ספר העתים".
כאמור חיבר הנגיד גם ספרים תלמודיים אחרים. בתוך שרידי תורת הנגיד הבחין מרגליות בקטעים שאינם מ"הלכתא גבראתא" אלא מחיבור אחר: ספר של פירושים לסוגיות חמורות בש"ס. מרגליות קובע, שאותו חיבור כתבו הנגיד בצעירותו, בהיותו כבן עשרים ושתיים, ומגמתו היתה לבקר את פירושיהם של גאוני בבל בתלמוד, ובייחוד את פירושי רב האי גאון.
בעוד ספר "הלכתא גבראתא" כתוב בלשון התלמוד, היה החיבור של פירושי סוגיות חמורות – שרידים ממנו מפרסם מרגליות בספרו – כתוב רובו ערבית.
מצוי בידנו חיבור קטן "מבוא התלמוד" – הוא נדפס בהוצאות הש"ס – המיוחס לשמואל הנגיד. מרגליות מוכיח שה"מבוא" יוחס בטעות לנגיד – מחברו חכם אחר שגם שמו היה שמואל הנגיד, והוא ר' שמואל בן חנניה, שהיה נגיד יהודי מצרים, כמאה שנים לאחר שמואל הנגיד שלנו.
7
שניים היו שרי ישראל בחצרות מלכי האומות, שהיו גם גדולים בתורה : דון יצחק אברבנאל ושמואל הנגיד.
גדולתו של אברבנאל בתורה ידענו מספריו הרבים. אף הגיעתנו בשורה על דיון בישיבת מאור הגולה רבי יצחק אבוהב, שבו דנו חכמים וסופרים בפסק מוקשה של הרמב"ם בספרו "היד החזקה", והשתתף באותו מעמד גם "הנשר הגדול הר"ר יצחק אברבנאל" .1
ידענו, ששמואל הנגיד היה תלמודאי – אך לא ידענו עד היכן הגיעו הדברים, עד שבא מרדכי מרגליות וחשף לעינינו את גדולתו בהלכה בכל זוהרה ותפארתה. מתוך קיפולי ספרים ומגילות דלה פרטים קטנים, צירף קו לקו עד שהעלה לפנינו את דמות שמואל האיש, שבאהבתו העזה את התלמוד ובנדבנותו הרבה העמיד תורה בספרד ובחיבורו הגדול היה ממחוללי היצירה ההלכית במערב, שמימיה אנו שותים עד היום.
8
ובשלהי הדברים יורשה לי להעיר:
הרז"ה מביא במסכת שבת (פרק "במה אשה", ד"ה אמר ליה רב שמואל בר בר חנה") : וכן פסק הרב ר' שמואל הלוי הנגיד בטבעת שיש עליה חותם, שמותר האיש לצאת בה אפילו לרה"ר (=לרשות הרבים) בשבת2 .
אפשר, שדברים אלה מקורם ב"הלכתא גבראתא", ואם כן יש להוסיפם לליקוטו הגדול של מרגליות.
—————
1. עיין כסף משנה לרמב"ם הלכות ברכות, פרק ג', הלכה ח', וכן בית יוסף, טור אורח חיים סימן קס"ח.
2. ועי' עוד שם (בד"ה "הא דאמר עולא וחילופיהן באיש") : "…ויש בפירוש הלכה זו דעות רבות לגאונים ולנגיד…"
_____________
מתוך "הדואר" גליון ל' כב סיון תשכ"ג