מכתב למדור
עקיבא צימרמן מסיים את מאמרו על "יציב פתגם" (גליון ערב שבועות) כדלהלן: בחרוז האחרון נאמר "יהונתן גבר ענוותן, בכן ליה נמטיה אפרין"… יש הרואים בכך התייחסות ליונתן בן עוזיאל שתירגם את הנביאים לארמית, כאמור במסכת מגילה דף ג, עמ' א, ויש רואים ביונתן – רב איש נכבד בקהילתו של הפייטן.
יורשה לי להעיר כי כבר הוכיח שאול חנא קוק (עיונים ומחקרים", ספר ב' עמ' 204-203) כי הכוונה ליונתן בן עוזיאל.
למנה נקרא יונתן בן עוזיאל "גבר ענוותן"? שמעתי מפרשים על יסוד האמור בתלמוד בקשר לתרגומו את הנביאים לארמית (מגילה דף ג, עמ' א): "יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר אני הוא שגיליתי סתריך לבני אדם. גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד אבא אלא לכבודך עשיתי, שלא ירבו מחלוקת בישראל".
ש.ח. קוק גם דן בכך כי ראשי החרוזים של הפיוט, כפי שהוא נדפס במחזורים שלנו, יוצרים את השם "יעקב" ברבי מאיר לוי", ואילו רבנו תם לא היה לוי, והוא מסביר כי אותיות ראשי החרוזים האחרונים אינם מרמזים לשם מחבר הפיוט.
בשל השמטה של חרוז אחד במחזורים שלנו, יצא שאותיות ראשי שלושת החרוזים האחרונים יצרו את המלה לוי (ראה בהערות ר"ש הורוויץ ל"מחזור ויטרי", עמ' 162).
הצופה
כ"ז סיון תש"ס