"זו היא ההגדה האחרונה שהופיעה במצרים. היא נדפסה בקהיר בשנת 1946", אמר לי משה יערי, איש ירושלים. "הבט בעמוד האחרון ותראה תמונה של אשה צעירה נושאת את הדגל הציוני. מתחת לתמונה נדפס ההימנון "התקוה".
"סיפרו לי כי לאחר ייסודה של מדינת ישראל, כאשר המצרים הכריזו מלחמה על המדינה הצעירה, הסירו יהודי מצרים דף זה מן ההגדה", המשיך יערי. "הגדה זו היא היום נדירה מאוד. נדיר ביותר היא הטופס שבו נמצא אותו דף".
הוא הושיט לי הגדה אחרת. "הגדה זו נדפסה במלחמת העולם השניה בקזבלנקה, שבמארוקו, לאחר שנחתו שם צבאות בנות הברית".
בשער ההגדה כתוב באנגלית שהיא הוכנה בשביל היהודים המשרתים בצבא ארצות הברית בצפון אפריקה הצרפתית לשימוש בימי הפסח של שנת תש"ג. הערה בעמוד לפני האחרון מוסרת, כי ההגדה נדפסה ב-1250 עותקים. חמישים מהם נדפסו על נייר מיוחד ומוספרו מ-1 עד 50.
"גם הגדה זו היא היום נדירה ביותר", העיר יערי. בידי משה יערי אחד האוספים הפרטיים העשירים ביותר של הגדות. יש לי אלפיים הגדות. הגדות שנדפסו בתקופות שונות, במדינות שונות, ובלשונות שונות.
הוא אחיו של הסופר הנודע יהודה יערי. אח אחר היה הביבליוגראף המפורסם אברהם יערי, שבין היתר חיבר את הביבליוגראפיה המונומנטלית של הגדות של פסח.
הוא נולד בגליציה המערבית. בן עשרים היה כאשר עלה לארץ. הוא עסק בעבודות שונות ושנתיים היה עובד במפעל האשלג בים המלח. בשנת 1941 התנדב לצבא הבריטי. הוא שירת עם הגדודים הארץ ישראליים במצרים, בלוב ובאיטליה. לאחר שחרורו מן הצבא נכנס לעבוד במחלקת עליית הנוער של הסוכנות היהודית. ב-1946 עשה בין העצורים במחנות בקפריסין. הוא היה גם פעיל בעליה "הבלתי חוקית" של בני נוער מסוריה והלבנון. מאז קום המדינה הוא מבקר בקהילות המועברות לישראל. הוא עשה במדינות שונות בצפון אפריקה, בתורכיה, בפרס ובהודו, ואף נכנס בחשאי לאחת המדינות הערביות שהכריזה מלחמה על ישראל.
הוא החל לאסוף הגדות כאשר שירת בצבא הבריטי. אוספו הוא אחד הנפלאים ביותר. גם העוקבים אחרי הדפסות חדשות של הגדות, יגלו אצלו הוצאות שקיומן לא היה ידוע להם כלל. אמנה רק דפוסים אחדים של השנים האחרונות : בשנת 1970 הדפיסה הקהילה היהודית במאדריד הגדה עם תרגום ספרדי ועם תרגום לאדינו. באותה שנה הופיעה באתונה הגדה עם תרגום יווני בחרוזים. אשתקד נדפסה בישראל הגדה מיוחדת בשביל העולים החדשים מרוסיה, והגדה בשביל העולים מגרוזיה.
"מה הניע אותך לאסוף הגדות", שאלתי את יערי.
"אני אוהב ספרים. אני אוהב את עמי. אני מתפלל לגאולת ישראל. ההגדה מסמלת שלושה אלה. היא ספר הגאולה. כל יהודי אוהב את ההגדה", השיב.
"מזמן יסוד המדינה ביקרתי בקהילות יהודיות בכל רחבי המזרח הקרוב. רבות מן הקהילות שיצאו לישראל השאירו את ספריהן אחריהן. לבי כאב למראה אוצרות תורה ותרבות גדולים של עמנו שירדו לטמיון וכך גברה החלטתי להמשיך באיסוף ההגדות. רציתי לתרום תרומה צנועה להצלת חלק של מורשתן הרוחנית העשירה של עדות המזרח".
"אינני עשיר", המשיך יערי, "אינני יכול להתחרות עם מוסדות ציבוריים ואספנים עשירים שבכוחם לשלם סכומים גדולים בעד החפצים שהם אוספים, אך את החסר לי באמצעים, אני משתדל למלא על ידי אהבה, מסירות ועקשנות".
בכל מקום שהוא מבקר הוא מחפש הגדות. מלבד הגדות דפוס יש לו מספר של הגדות בכתב יד שמוצאן מן עדות המזרח, והגדה מצויירת שנכתבה בידי יהודי במחנה הריכוז הנאצי וסטרבורק אשר בהולנד. מביקור בקוצ'ין בהודו הביא עמו הגדה בכתב יד עם תרגום ללשון מאיאלאם.
ליערי אוסף נפרד של כאלף הגדות קיבוץ. "לא אהבתי ביותר את הגדות הקיבוצים שלא שמרו על הנוסח המסורתי, אך תמיד היתה לי ההרגשה כי יבוא יום וגם הקיבוצים ישובו לנוסח המסורתי. בשנים האחרונות נתאמתה הרגשה זו במידה מסויימת", אמר לי יערי.
ביתו של יערי ברחביה נראה כמו בית נכאת. חדרים מלאי ספרים וחפצי אמנות. מנורות חנוכה מקשטות את הקירות.
"האוסף אתה גם מנורות חנוכה?" שאלתי את יערי. "כן", השיב. "פסח הוא חג החירות והגאולה. בחנוכה אנחנו מעלים על נס מעשי גבורה ואומץ לב של יהודים. יש קשר בין שני אלה", הוסיף בחיוך.
מתוך "הדואר" גליון כ"ג