הערות על ספרו של בן-ציון כץ
"רבנות, חסידות, השכלה"
ספרו החדש של בן-ציון כץ "רבנות, חסידות והשכלה", מצא בכל העתונות את ההערכה הראויה לו. בספר זה מתימר המחבר לתאר לנו את התפתחותו הרוחנית והמוסרית של יהדות אירופה בתקופה בת שלוש מאות שנה, מימי רבי יעקב פולאק, נוטע אהלות התורה בפולין עד תקופת החסידות וההשכלה.
בספר זה, שרק הכרך הראשון שלו הופיע עד כה, מעביר המחבר לנגד עינינו, אגב תאור נציגיו הרוחניים של העם, יצירותיהם והשפעתם, את חייו הרוחניים והמוסריים של בית ישראל.
יש שעל אישים, בעיות ותקופות עליהם מייחד בן-ציון כץ בספרו את הדבור, כבר נכתבה ספרות שלמה – אולם בכל זאת יש בכמעט כל עמוד של ספרו השערה מקורית או דעה חדשה. בן ציון כץ הוא סופר וחוקר פורה ביותר והוא כתב על עניינים רבים ושונים – ובכל מקום שהוא נושא את דברו, הוא מביא עמו דבר חדש ומקורי. יכול אתה לפעמים לא להסכים למסקנותיו – אך אינך רשאי להתעלם מהן.
היינו רוצים לתת במדור זה הערכה שלמה ומפורטת של הספר החשוב שלפנינו, אולם כבר הקדימונו, על כן נסתפק כאן באי-אלו הערות על פרקיו השונים.
הפרק הראשון מוקדש לאישיותו של רבי יעקב פולאק. כץ הולך בעקבות וועלטשטיין שהפריך את דעות ההסטוריונים אשר סברו כי רבי יעקב פולאק היה ממציא הפלפול. כץ מבסס את דעתו של וועלטשטיין על ידי נתוח כל דברי רבי יעקב פולאק שנשתיירו לנו, ואלה מוכיחים כי האיש הזה היה רחוק מאד מהפלפול החריף והמפולפל, להפך, כל סברותיו בנויות על השכר הישר וההגיון הבריא.
בין הדברים שנשתיירו לנו מרבי יעקב פולאק, מביא בן-ציון כץ גם פסקה המובאת בספר "באר שבע", בענין זה נגרר בן-ציון כץ אחרי אלה שכתבו לפניו על רבי יעקב פולאק – וכל אלה לא הרגישו כי הדברים המובאים שם בשם רבי יעקב פולאק, אינם שלו אלא הוא העתיק אותם מכתבי רבי אליהו מנחם מלונדריש. את אליהו מנחם מלונדריש מצטט רבי יעקב פולאק גם במקומות אחרים. כי הפיסקה הנדונה היא של רבי אליהו מנחם מתברר מתוך השואת הדברים עצמם כשהם מצוטטים בספר "מטה משה" לרבי משה מפרעמיסלא, תלמיד המהרש"ל (שם דיני שבת והלכותיה). בספר האחרון הציטטה היא גדולה וארוכה יותר ושם גם נזכר המקור מאין שאב אותה רבי יעקב פולאק.
הציטטה נמצאת בכתבי רבי אליהו מנחם מלונדריש שנשתיירו לנו. ראה בפירושי רבנו אליהו מלינדריש, הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ז, עמוד סט. המהדיר של פרושים אלה הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש שעטר את מהדורתו במראי מקומות למקבילות ומקורם לא ציין במקום הפיסקה הנדונה המקבילות הנזכרות בספר "באר שבע" ו"מטה משה", וכנראה שנעלמו ממנו.
הפרק השני בספר מוקדש לרבי שלום שכנא, תלמיד רבי יעקב פולאק וחותן הרמ"א. רבי שלום שכנא לא השאיר אחריו חבורים וכתבים. סיבת הדבר מוסר בנו רבי ישראל כי לא רצה לכתוב פסקי הלכות, מפני שלא רצה שיסמכו עליו. בן-ציון כץ מציין כי דברים אלה מובאים בספר "וכוח מים חיים". זה איננו נכון, הדברים מובאים בתשובת רבי ישראל הנדפסת בשאלות ותשובות של הרמ"א סימן כא. יתכן שטעות דפוס בספר לפנינו.
רבי שלום שכנא לא השאיר, כאמור, פסקי הלכות, אך פסק אחד ממנו היה לנגד עיני האחרונים המעידים עליו שהכיל פלפול גדול. בן ציון כץ כותב: הפלפול הגדול בענין זה לא נתפרסם בשום ספר. מצדנו נעיר כי לפני שנים נתגלגל אותו פסק המכיל פלפול גדול לידי הרב י. ל. פישמן שפרסם אותו ב"סיני" (כרך ד' עמודים ריח-רכ) אם כי לא בשלמותו.
בפרקו על הרמ"א (רבי משה איסרליש) כותב כץ כי הרמ"א והרש"ל חידשו את החומרא לחכות שש שעות בין אכילת בשר וגבינה, ביחוד האחרון אשר ביאר כי ההפסק בין סעודה לסעודה הנזכר בתלמוד הוא שש שעות. דומה לנו כי דבריו אינם מדוייקים, הרבה זמן לפני הרש"ל פירש כך הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות ט, כח) וגם הרא"ש, שהוא פוסק אשכנזי קבע הפסקה ארוכה בין סעודות – ובודאי היו רבים באשכנז ופולין שנהגו כמוהו, ולא הרמ"א והמהרש"ל חידשו את חומרא.
בעמ' 42 מביא בן ציון כץ דברי המהרש"ל בתשובה להרמ"א: "אני הגבר ראיתי כתוב בתפילות בסידורי הבחורים רשום בהן תפילת אריסטו". רבים יגעו למצוא פשר הדברים ובן-ציון כץ מציע שהמהרש"ל דבר פה על דרך מליצה והכוונה שיש מן הבחורים העוסקים בספרי אריסטו או ספרי פילוסופיה אחרים.
יש להעיר כי בדברי המהרש"ל התקשו אמנם רבים באשר לא ידעו תפילת אריסטו מהי – אך כבר הצביעו כי הכוונה לתפילת אריסטו המובאת בספר "מוסרי הפילוסופים" לחנין בן אסחאק (ראה בספרו של מאיר לעוו "יהודי פולין, חייהם המדיניים, כלכליים וחברתיים כפי שהם מתשקפים בספרי הרמ"א – אנגלית, לונדון 1944).
בפרקו על רבי יואל סירקיש מזכיר בן ציון כץ תשובה חריפה שהשיב אותו גאון ביחס לרופא באמסטרדם שלעג על דברי חז"ל ונשמך אחרי הפילוסופיה. בן ציון כץ מעיר כי אינו יודע ממקורות אחרים, – מי היה הרופא הלוחם ושהיה גם פרנס הקהלה.
יש להעיר כי כבר ציינו כי המדובר ברופא אברהם פאראר. ראה ברביו הצרפתי, שנת 1909, מאמרו של קייזרלינג: "על סכסוך הקהלה הפורטוגזית באמסטרדם ותוצאותיו".
מעניינים ומקוריים ביותר הם הפרקים המוקדשים לרבי יעקב עמדן ולמלחמתו נגד רבי יונתן אייבשיץ. בן ציון כץ מציג רבי יעקב עמדן כאיש שסבל ממרה שחורה וחולה עצבים, והרב מקנאתו ושנאתו נגד אייבשיץ, שהיה חף מפשע השבתאות, יש לתלות במצב נפשו המיוחד.
יש להעיר כי עוד לפני שנים נסו (מ. י. כהן: "יעקב עמדן, איש ריב ומדון", אנגלית, פילדלפיה 1937) להסביר את מלחמתו של יעקב עמדן על רקע נפשו החולנית. נסיון זה זכה לבקורת חריפה מצד גרשם שלום, שכידוע רואה באייבשיץ שבתאי. גרשם שלום כתב אז בבקורתו (קרית ספר כרך 16, ע' 320 והלאה): "אולי נכון שהגאון הזה הוא גם ענין לרופא, אבל טעותה הגדולה של כל שיטת המחבר היא, שאינו רואה בו אלא ענין לרופא בלבד". כותב השורות סבור כי דבריו של בן-ציון כץ בנידון יתנו לאלה המשוכנעים באשמתו של אייבשיץ רבות לחשוב.
מתוך "חרות" ט"ז שבט תשי"ז
1.18.1957