שמות מקומות הנזכרים במקרא, מקור עשיר היו לאוהבי המליצה העברית. כך, למשל, כאשר בא עמנואל הרומי להזכיר עושר ותענוגיו, בחר להשתמש בשלושה שמות מקומות הנזכרים בפסוק אחד (דברים א, א) : "לבן וחצרות ודי זהב" – כלומר "ברק, רחבות ועושר" (מחברת יט, ועוד. מהד' דוב ירדן, עמ' 334, ועיין בהערותיו).
שמות התחנות "מרה" ו"מתקה" בפרשת "אלה מסעי בני ישראל" במדבר נוח שימושם לשם תיאור של טובה או רעה. ואמנם נמצא השימוש הזה אצל מליצי עמנו *. ולא עוד, מוצא אתה את שימושן יחד במליצה אחת. והוא שימוש נפוץ, עד שנדמה כי היה למטבע-לשון למליצים לומר על שינוי מרע לטוב ומטוב לרע – "נסע ממרה וחנה במתקה" ו"נסע ממתקה וחנה במרה".
והנה מובאת. והפירוש של "מרה" ו"מתקה" בכל אחת מהן, הוא כמובן, לפי עניינה.
"דרכך רחוקה היא, קחי צידה, וממרה סעי, אולי במתקה תחני" (מדברי השכל אל הנשמה ב"תחכמוני" לר"י אלחריזי, שער י"ג, מהד' קמינקא עמ' 137).
ועוד שם, בשער י"ז, בוויכוח בין המאמין והמין (עמ' 170):
"ולולי התלמוד היתה התורה כאהל בלי עמוד… ולולי הגמרא, נסעו לומדיה ממתקה ויחנו במרה".
טודרס בן יהודה אבולעפיה, בן המאה הי"ג, כותב בשיר על חכם בשם משה הצרפתי (ח. שירמן, "השירה העברית בספרד ובפרובאנס", כרך ב. עמ' 440):
"אמת כי בין משה בגמרא, ובמשנה זרוע עם גבורה,
וחידושיו מחדש מתבונה, ופירושין מפרש מסברא –
אבל בשיר לבד אין לו הבנה, ולא חנה במתקה אך במרה.
ומה לשיר לצרפתי?…"
דרך אגב, החרוז "ומה לשיר לצרפתי…". מזכיר דברי רבי אברהם אבן עזרא על רבינו תם: "ומי הביא לצרפתי בבית שיר?"
ר' זכריה אלצאהרי, המשורר התימני, בן המאה הט"ז, שהושפע מן השירה העברית שבספרד ומעמנואל הרומי, כותב ב"ספר המוסר", מחברת ה' (מהדורת יהודה רצהבי, עמ' 114):
"ורעיוני כבר חנו במרה, ועתה סוף במתקה הם טעומות".
ועוד שם, מחברת ו'(עמ' 122):
"נפש יקרה איך בתוך גוף תשכני, נסעת ממתקה במרה תחני".
ומן העניין להעיר, כי עמנואל הרומי בחר במקומות אחרים שמקרא לתיאור שינוי מטוב לרע. "והנני אחרונית פוסע. ומטבתה אל אדרעי נוסע" – פירוש, עובר מן הטוב אל האיד והרע (מחברת ד', ועוד. עיין מהדורת ד. ירדן, עמ' 75 ובהערות). וכן "אי, ימים, אשר הלכתם בלא חמדה ותסעו מהר שפר ותחנו בחרדה" – כלומר, ונפלתם מן הטוב אל הרע (מחברת ג', עמ' 64).
ור' זכריה אלצאהרי, דרך בעקבות עמנואל, כפי העיר לנכון המהדיר י. רצהבי, כאשר כתב ב"ספר המוסר", מחברת יא (עמ' 160-159) בקינה של המוכיח שדימה כי ישבע טובה, והוא הגיע למצב רע ומר "ורעיוני כימים יהמיון … בחשבם כי אמת נוסעים ליטבת, ותעו בחניתם חרדה, ועוד נסעו לאדרעי ומרה…"
מתוך "הדואר" גליון ח' תשל"ה
עיין "ספר שעשועים" לר' יוסף אבן זבארה, פרק ב (מהדו' דוידסון עמ' 15): "הנני מארץ רחוקה, בן הררי שפר (נ. א. ועירי מהר שפר) ומתקה". דוגמה מן הדורות האחרונים: בהסכמה של ר' שאול אב"ד ור"מ אמסטרדם לר' שלמה דובנא (נדפסה ב"בן גרני" לגבריאל פאלק, אמסטרדם תרי"א, עמ' 49-48): "היום יום ה' בסדר מסעי בני ישראל ויחנו במתקה לפ"ק. במתקה היא בגימטריא שנת מתן ההסכמה (תקמ"ז), והכותב בחר בפסוק זה מפרשת השבוע מפני מובנה הכללי של המלה מתקה. על השימוש ב"מרה" עיין בדברי ר' זכריה אלצאהרי שבסוף מאמרינו.
שמות ערים במקרא שימוש חומר לדרוש מאז ומתמיד, אך אין זה ענין לכאן.