מובא בספר "חול ומועד" לר' מיכל רבינוביץ (ירושלים, תשכ"ה, בפרק "בדיחות של פסח", עמ' 94):
בשנת הגדול עומד רב חדש, שאינו בקי עדיין באנשי העיר, ודורש פלפול עמוק בסוגיא החמורה של "טעם בעיקר". ממולו עומד אחד הבעלי בתים ושותה בצמא את דבריו בפה פעור. נהנה הרב, יש בין הבעלי בתים אחד למרן מעמיק כזה והוא מכוון את דבריו אליו. גמר הרב את פלפולו, בעלי בתים מתקרבים להביע לו יישר כח והוא שואל את אותו בעל הבית: מה דעתו הוא על הפלפול? הלה משיב: חציו הראשון תפסתי היטב, אבל חציו השני מפוקפק אצלי. תמה הרב: כלום יש בפלפול דין חלוקה של מחצה על מחצה? ושאל את בעל הבית לפרש את דבריו, והלה אמר: "טעם" אני יודע שזהו "התם" שבהגדה, אבל "כעיקר" זה איני יודע אם כוונתו לככר כסף או לככר לחם.1
הנה סיפור זה, המובא כאן כהלצה, מסופר במקום אחר כמעשה שהיה ברבי נתן אדלר מפרנקפורט דמאין.
כותב הרב אברהם יהודה הכהן שווארץ בספרו "דרך הנשר" (סאטומרה, תרפ"ח, עמ' ל"ח):
"כשדרש [רבי נתן אדלר] בבית הכנסת [בבוסקוביץ], בתחילת בואו לשם, פלפול ארוך ועמוק בסוגיה החמורה "טעם כעיקר", ראה כי אחד השומעים עושה אזנו כאפרכסת ואינו מאבד אף מלה מדבריו. הרב חשב כי האיש הזה הוא אחד מאנשי צורה, סיני ועוקר הרים, וכאשר גמר דרשתו וירד מעל הבמה ניגש אליו וישאלהו מה דעתו ע"ד חידושיו, וענה האיש: רבנו מחצית הדרשה הראשונה הבינותי, אך המחצית השניה לא ידעתי כולה. הנה דרשת רבנו ע"ד התם (טעם) זאת אדע שהוא אחד מארבעת בנים שבהגדה, אך בנוגע ל"כעיקר" לא אדע אם הוא ככר זהב או ככר לחם".
***
מספר מרדכי ליפסון ב"מדור דור" (כרך ג', מס. 1988) על רבי יונתן אייבשיץ:
פעם אחת, בליל פסח, הוציא יונתן הקטן את האפיקומן מתחת להיסבו של אביו ואמר:
-אבא, איני מחזיר את האפיקומן עד שתבטיח לי בגד חדש.
הבטיחו אביו.
משהחזיר את האפיקומן אמר לו אביו:
-עכשיו, יונתן, לא תטול חלקך באפיקומן עד שתפטרני מהבטחתי.
-בוא וראה, אבא, – מראה לו התינוק כזית האפיקומן שבידו – כבר נטלתי חלקי…
בספר "חוט המשולש" לרב שלמה סופר (מהדורת תל-אביב, תשכ"ג, עמ' רכ"ד-רכ"ה) מובא אותו סיפור עצמו על הרבי ר' העשל, רבה הנודע של לובלין ושל קראקא.
***
והנה עוד סיפור מאסופתו של מרדכי ליפסון (שם, מס' 2122):
מעשה ברבי עקיבא איגר, שנזדמן לווארשה בין פסח לעצרת. הזמינוהו טובי העיר לבית-המדרש לרבנים, לתהות על קנקנם של תלמידים, פרחי רבנות.
בא רבי עקיבא איגר לבית-המדרש, בדק את התלמידים ומצא, שאינם לא במקרא, לא במשנה ולא במנהגי ישראל. ביראת שמים – לא כל שכן.
-יודעים אתם – שאל אותם רבי עקיבא איגר – חכמת החשבון?
-הן – קופצים ומשיבים כולם כאחד.
-אם כן – מחייך ואומר הרב – אמרו לי: ספירה של יום מהי?
הרב י.ל. מימון מספר כזאת – בספרו "שרי המאה"2 – על ביקורו של הרב שמואל מוהליבר בבית הספר של המשכילים בווילנא.
הצופה
י"א ניסן תשנ"ג
1 ראה נוסח אחר של סיפור זה ב"ימים-טובים-פאלקלאר" לרב ישעי' זלוטניק (ווארזה, חש"ד עמ' 74)
2מהדורה ז חלק ה, עמ' 125. ושם חלק א, עמ' 284 סיפור אחר על ביקור רבי עקיבא איגר בבית במדרש לרבנים בוורשא.