(ל"ג בעומר בקראקא)
כאשר בית ישראל בפולין עמד על תלו, נהרו המונים ביום ל"ג בעומר לקבר הרמ"א אשר בבית העלמין הישן של קראקא.
יום השנה של הסתלקות הרמ"א חל בל"ג בעומר. שונה היתה הילולא על קבר הרמ"א מזו המתקיימת במירון. היה מי שראה בהילולת הרמ"א המשך למנהג מתקופת התלמוד, עליו מסרו לנו הגאונים: "יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם".1
באותו יום היו דורשים בבית כנסת הרמ"א, אשר ליד בית העלמין. הדורש היה מדבר בשבח הפוסק, נשא ונתן בהכרעותיו ובסברותיו, והגן עליהן מפני משיגיהן.
והרי דברי כתבה על ההילולא שהופיעו ב"המגיד החדש" מן כ"ט באייר תרנ"ג:
קראקא. כבכל שנה כן בשנה הזאת יצאו בני עירנו לאלפים ביום ל"ג בעומר אל חצר הקברות הישן בנפש מלאה רגשי קודם לרבם הגאון נר ישראל הרמ"א זל"ה, ביום אשר מלאו שלוש מאות ואחת ועשרים שנה ביום אשר עלה למרום. ביום הזה ידליקו נרות ויתפללו וילמדו להזכרת נשמתו כי יהיה לאב ולמליץ לנו ולכל ישראל השותים בצמא את דברי קדשו, והבא על מצבת הרמ"א לא ימנע רגליו מלבקר גם את קברות שאר הצדיקים מוסדי דור, עמודי העולם, הלא המה בעל מגלה עמוקות, הב"ח, בעל מגיני שלמה, בעל תוי"ט, הר"ר העשיל, הר"ר ליב הגבוה וכאלה אנשי חיל צדיקים מפורסמים אשר באור תורתם וצדקתם עודם חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים. מדי שנה בשנה בעצם יומא דהלולא זה חוק הוא לעדת קראקא, כי יעמוד הרב הגאון אב"ד בפה בבהכנ"ס להרמ"א זל"ה לדרוש ברבים ולהעיר את העם על מעלת המנוח הצדיק ז"ל.
הכותב ח' פ' אניספלד, מוסר כי מאז פטירתו של הרב שמעון סופר אין לעיר אב"ד, וגבאי החברה קדישא הם הקובעים מי יהיה הדורש. הם כיבדו בכבוד זה את הרב ר' עקיבא קורניצר, חתנו וממלא מקומו של הרב שמעון סופר, "אך כאשר גם אותו לקח ד' מאתנו, נתכבד בשנה הזאת התורני המובהק הגביר הנפלא הר"ר בונם סופר למלאות מקום אביו וגיסו בהספדו על הרמ"א, ודרשתו הנאוה במילי דאגדתא ובמילי דפלפולא הפיקה חן ושכל טוב מאת הנאספים הרבים. בטוב טעם השכל ודעת תאר את חין ערך הרמ"א זל"ה, גדלו ותפארתו ופרשת צדקתו, ודבריו היקרים עשו רושם עז ונמרץ על השומעים".
רבי שמעון סופר – בנו של רבי משה סופר ה"חתם סופר" – שימש בקודש בקראקא משנת תרכ"א עד מותו בשנת תרמ"ג. בספר דרשותיו ("מכתב סופר" תשי"ב) מצויים קיצורים של שלוש-ארבע דרשות שנשא לכבוד הילולת הרמ"א.
רבי עקיבא קורניצר, חתנו וממלא מקומו של רבי שמעון סופר, נפטר בשנת תרנ"ב. הדרשות שנשא לכבוד הרמ"א בשנים תר"מ-תרמ"ג ותרמ"ו-תרנ"א נדפסו ב"שו"ת וחדושי רבי עקיבא קורניצר" (בני ברק, תשמ"ז). המהדיר, הרב שלום עקיבא קורניצר, מצאצאי הרב עקיבא קודניצר, מעיר כי למרות שבשנים תר"מ-תרמ"ב היה הרב שמעון סופר עודנו בחיים, נשא חתנו את דרשות-ההילולא במקומו, כי הרב שמעון סופר שהה אז בורינה כדי לחשתתף בדיוני הפרלמנט האוסטרי, אליו נבחר בקיץ של שנת תרל"ט.
הילולת הרמ"א בקראקא התקיימה ברוב עם עד פרוץ מלחמת העולם השניה. בשנת תרפ"ה נתקבל כרב בקראקא הרב יוסף נחמיה קודניצר – בנו של רבי עקיבא קורניצר – והוא שימש שם בקודש עד מותו בשנת תרצ"ג. בספר "דרשות רבנו יוסף נחמיה" (תשמ"ז, נערך בידי הרבנים שבתי פרנקל ושלום עקיבא קורניצר) כלולות דרשות והערות משלו ליום הילולת הרמ"א.
סיפור ושרשיו
כותב הרב י.ל. מימון בספרו "שרי המאה" (חלק ד', מהדורה שניה, תשי"א, עמ' 202):
"מספרים כי פעם אחת באו אליו – אל רבי מאיר מפרמישלן – שני סוחרים מחסידיו שלקחו יחד בחכירה יער אחד מידי "הפריץ" של הכפר הסמוך, והם רצו כי הרבי יכתוב להם שטר שותפות, באופן שלא יעלימו ולא יגנבו זה מזה.
א, ב, ג, ד.
הסתכלו הסוחרים זה בפני זה ולא הבינו לדברי רבם. אמר להם רבי מאיר: "בואו ואסביר לכם פירושו של שטר-שותפות כעין זה: א – אמונה; ב – ברכה; ג – גניבה; ד – דלות. והכוונה היא: אם המשא ומתן ביניכם יהיה באמונה אז תהיה הברכה שרויה במסחרכם, אבל אם מצד אחד מכם תהיה גניבה, אז יביא לכם מסחרכם רק דלות…
בספר "פון אונזער גייסטיגר חריפות" (חלק ב', ניו-יורק, תרצ"ח, עמ' 115) לדוד קירשענבוים מסופר כזה על רבי יצחק מוורקה.
שרשים לסיפורים האלה בספר שנדפס לפני למעלה ממאתים וחמישים שנה. בספרו "נוהג כצאן יוסף", פרק "משא ומתן", אומר המחבר, ר' יוסף יוזפא קאשמן סג"ל, כי באל"ף בי"ת: א' ב' ג' ד', ר"ת אמונה ברכה, גזילה דלות, יש סמך לדברי הגמרא (בבא בתרא פט, א) כי מי שמתמש באיפה ואיפה מתדלדל, ומי שמידתו שלמה מתעשר.
"הנשר הגדול"
(תוספת)
עיינתי בביבליוגרפיה של דפוסי "משנה תורה" שפירסם ישראל יעקב דינסטאג בספר היובל לכבוד יצחק קיוב (ניו-יורק, תשי"ב) ובה מובאים דברים משערי המהדורות השונות, ונוכחתי לדעת כי התואר "הנשר הגדול" מופיע בראש הרבה דפוסים של "משנה תורה", החל מן הכרך השני של ההוצאה שנדפסה בווניציה בשנת רפ"ד.
פירושו של ר' יוסף יעבץ למסכת אבות שהזכרתי במאמרי נכתב לפני הופעת החוצאה הנ"ל.
"פרשת פרה ופרשת חוקת"
ב"עוללות" (י"ט באדב) כתב ר' דוד תמר, על שריפת הספרים בצרפת בשנת ה' אלפים וד' (1244) שאירעה ביום ו' של פרשת חוקת, דהיינו בחודש תמוז, ולא באביב של אותה שנה ("פרשת פרה").
לפני כעשרים וחמש שנה כאשר חוקרים וסופרים דנו בעניין זה, תרם ר' דוד תמר, כפי שהוא עצמו מציין את זאת, לבירור הדברים.
יורשה לי להעיר כי באותו זמן הצבעתי ב"המודיע" על פיסקה ב"מגילת איבה" של רבי יום טוב העליר בשה כתוב במפורש כי הספרים נשרפו בחודש תמוז.
וז"ל בעל "תוספות יום טוב":
בחפשי באמתחתותי… מצאתי באחת מהניירות ממה שכתבתי לזכון דברים אשר שמעתי מפי איש גדול מק"ק קראקא, הלא הוא נשיא בישראל חכם גדול בתורה ובמילי דעלמא ויושב בראש מנהיגי ארבע ארצות שבמלכות פולין, נודע בישראל בשם מו"ה פנחס בן הקצין והרא"ש מו"ה זלמן ישעי' ז"ל סג"ל מפראג שמעתי ממנו כדברים האלה: מקובלני שבזמן הגזרות גזרה המלכות שכל ספרי קודש מהיהודים יהיו נשרפים בחמשה לחודש תמוז, וחכמי הדור עשו שאלת חלום על זה בעת ההיא והיתה התשובה זאת חוקת התורה בתרגומו, וסדר הפרשה שבוע זו היתה חוקת, פרשו חכמי הדור ההוא שתרגומו דא גזירה אוריתא, דא דגמטריא חמשה…"
אינני ראוי להיות סניגורו של הגר"מ ראטה זצ"ל. אך אין לי ברירה. דומה עלי שידידי היקר ר' דוד תמר לא עמד על כוונתו של הרב שאמר על הביטוי "דופק הזמן" שאין הוא יאה לענגון.
לא היתה בכוונת הרב לפסול את הביטוי, ולחינם טרח תמר להוכיח – על יסוד מילונו של כנעני – כי הוא כשר וגדולים השתמשו בו.
עגנון השתבח שהוא דבק בלשון חכמים וספרי יראים ועד כמה שאפשר לו הוא נמנע מלהזוקק למלים מחודשות.
פעם, לרגל קבלת פרס, סיפר הסיפור על הכפרי שבא לבית מדרשו של רבי יצחק מוורקה. שמע את הרבי מפרש את הפסוק "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה". גמר בלבו לא לערב יותר מים בחלב שהוא מוכר. כעבור כמה שבועות בא אותו כפרי אל הרבי ואמר לו: "מאז שחדלתי לערב מים בחלב, טוענים הלקוחות כי נפגם טעם החלב". השיב לו הרבי: "אם כוח השקר גבר כל כך בעולם, הריני מרשה לך לערב טיפה אחת של מים בחלב שלך". הוסיף עגנון כי דבק הוא בלשון חכמים וספרי יראים, אך כדי לצאת דעות כל האנשים מרשה הוא לעצמו לערב בלשונו קצת מלים מחודשות.
סופר שאלה סגולות-שפתו – כסבור היה הרב ראטה – מוטב היה לו להשתמש בייחוד במכתב שכתב לרב, במקום הביטוי המחודש "דופק הזמן" – במטבע לשון בעל ייחוס רבני המכוון לסגנונו ודרך כתיבתו. שים לב! הרב לא אמר כי דופק הזמן איננה לשון יאה לעגנון! (או כלשונו ביידיש: "ס' פאסט זיך נישט פאר עגנון").
ר' דוד תמר גם מזכיר מכתב שהרב מטשיבין זצ"ל שלח לגר"מ ראטה. גם על מכתב זה שמעתי מפי הרב. אף הוא נשלח אליו לרגל הופעת החלק הראשון של תשובות "קול מבשר".
ועוד מלה ביחס לדברי ר' דוד תמר על הערתי על האימרה "מעולם לא ניצחני אלא בעל חכמה אחת" המיוחסת ברשב"ץ לרמב"ם. האימרה מובאת ב"שלשלת הקבלה" בלשון "מעולם לא ניצחני אלא בעל מלאכה אחת". בעל "שלשלת הקבלה" מציין במפורש כי הוא לקח הדברים מתשובות הרשב"ץ. על כן אין תימה על מי שכותב "מעולם לא ניצחני אלא בעל מלאכה אחת" ועם זה מציין כמקורו את הרשב"ץ. גם על הרב הגאון ר' עובדיה יוסף – אותו מצטט דוד תמר – אין תימה. ודאי כתב הדברים מן הזכרון, ואם כי ללא ספק ראה את הרשב". במקורו, נגרר אחרי הלשון ב"שלשלת הקבלה", כי גם אותו הוא מכיר, או נגרר אחרי כותבים אחרים שהושפעו בעיקר מן הלשון "בשלשלת הקבלה". יש עוד לציין כי הספר "שלשלת הקבלה" היה נפוץ בקרב האומה. הוא נדפס מאה וחמישים שנה ???? שנדפסו תשובות הרשב"ץ. ונדפס כמה ????
1בשולי הדרשה הראשונה לכבוד הילולת הרמ"א, מביא מהדיר הפסר, הרב יוסף נפתלי שטרן, מדברי ר' מ' קרענגל ב"שם הגדולים השלם" (הגהות "שארית ציון", אות ת'): "המנהג פה בכל שנה ושנה מתאספים ביומא דהלולא ובאים אנשים לאלפים מקרוב ומרחוק להשטתח על דברו ואומרים תהלים ותפילות, והרב דמתא אומר דברי כבושים וענייני מוסר וגם פלפלת כל שהוא לישב דברי הרמ"א במקומות הצ"ע הן הש"ע ???