עורך נכבד!
ארשה לי כמה הערות על מאמרו של הרב מ. הרשקוביץ "היחס של החת"ס ז"ל אל המהר"ץ חיות ז"ל" ("הדרום", חוברת ה-ו).
בהערה שפרסמתי ב"חרות" (21.9.1956) טז תשרי תשי"ז והבאה לסתור דעתו של שמואל הכהן ויינגרטן במאמרו "תשובות שנגנזו" ("סיני", כרך כט), כי מלבד התשובה סימן של"ח בשו"ת החתם סופר, חלק יורה דעה, יתכן כי יש בין שו"ת החתם סופר עוד תשובות אלמוניות אחרות המיועדות למהר"ץ חיות, אך שם מקבלן הושמט מהן – כתבתי כדלהלן:
"בתשובה "האלמונית" היחידה המיועדת לרצה"ח הושמט שם המקבל, באשר פרסומה היה יכול לפגוע בכבודו. המעיין בתשובה זו יראה שיש בסופה הוספה (היא מתחילה במלים "אחרי שובי התבוננתי"), שהחתם סופר הוסיף להעתק התשובה שנשאר אצלו אחרי ששלח התשובה להרב חיות. בהוספה זו יש דברים שיכלו לפגוע ברב חיות. יורשי החתם סופר, שבודאי ידעו שאביהם לא היה מפרסם דברים כאלה על המהר"ץ חיות (ראה מה שכתב החתם סופר אל המהר"ץ חיות בסוף "הוספות לספרי" בסוף "דרכי ההוראה"), ראו לנכון להשמיט שם המקבל, בהביאם תשובה זו לדפוס".
והדברים ברורים: כי אפילו אם היה מסכים המהר"ץ חיות, בתשובה לאגרת החתם סופר, להדפסת התשובה בהזכרת שמו, לא היתה בידי הלה האפשרות להדפיס אותה בשלמותה, כי על ההוספה לא היה יכול המהר"ץ חיות להסכים באשר היא לא היתה תחת ידו. יורשי החתם סופר כאשר באו להדפיס תשובה זו לא רצו להשמיט ממנו הוספה זו, באשר היא מכילה דברי תורה, ועל כן לא היתה דרך אחרת לפניהם אלא להשמיט ממנה שם מקבלה, כדי שלא לפגוע בכבוד המהר"ץ חיות.
דעתו של הרשקוביץ בענין זה מבוססת על כמה השערות וסברות רפות שיש להקשות עליהן טובא.
בתשובות החת"ס יש תשובות אלמוניות רבות, ולפחות ברובן הושמט שם המקבלים מתוך כוונה לא לפגוע בכבודם – ובודאי שכך הדבר גם בתשובה שלפנינו.
הרשקוביץ והרב י. י. גרינוואלד (בדבריו המובאים במאמר) הרגישו בסתירה שבין התאריך בתשובה של"ח ובחליפת המכתבים שב"דרכי ההוראה" והם רצו לתקן את הדבר. אין אנו צריכים לכך. התאריך שבסוף תשובה של"ח הוא תאריך ההוספה, שכנראה נכתבה במועד מאוחר, ולא תאריך התשובה.
בהערה 53 כותב הרב הרשקוביץ: "וגם ביחסו לארץ ישראל נטה (המהר"ץ) לשיטתו (של החתם סופר). (עיין מכתבו של המהר"ץ לר"א גוטמכר, נדפס ב"הפוסק", חוברת קמ"א, שנה י"ג בהשתדלות הרב ר' חיים בלוך.)
דברים אלו תמוהים ומוזרים: ה"מכתב" שנדפס ב"הפוסק" מזוייף הוא, כפי שהוכיה ברורות ש. ה. ויינגרטן ("סיני", כרך לב). דעתו האמיתית של המהר"ץ ביחס לארץ ישראל יכולים לראות מקונטרסו "עבודת המקדש" שאזכיר אותו להלן. קנאתו לציון וירושלים של החתם סופר היא ידועה; תלמידיו ותלמידי תלמידיו היו בין תומכי ובוני הישוב (ראה ש. ה. ויינגרטן "החתם סופר ותלמידיו, יחסם לארץ ישראל", ירושלים תש"ה).
ומדי דברי במהר"ץ חיות ארשה לי עוד הערה: הרב מרדכי גיפטר בהערות ל"הלכות ארץ ישראל" ("הדרום", חוברת ה-ו) כותב בהערה 75: אבל מצאתי כתוב ב"כפתור ופרח" פ"ו … ומזכיר ענין רבי יחיאל שרצה להקריב קרבנות בירושלים. ובאותה הערה הוא ממשיך: ויש להעיר שהגאון ר' הירש קלישר בשעתו רצה לחדש הקרבת קרבנות, ודנו בזה עמודי העולם הגרע"א ז"ל והגאון בעל החתם סופר ולא ראו שכבר דנו בענין זה רבותינו הראשונים.
ולא היא. בתשובה של החתם סופר אל המהר"ץ חיות הנדפסת ב"דרכי ההוראה" כלל החתם סופר העתק של מכתב ששלח לחמיו הגרע"א, ובמכתב הזה הוא מעיר לו על הדברים שב"כפתור ופרח".
יתרה מזו: המהר"ץ חיות כתב קונטרס מיוחד הנקרא "עבודת המקדש" והמצורף לספר שאלות ותשובות שלו, כדי "להצדיק דברי כפתור ופרח מאפשרות הקרבנות בזמן הזה".
ראוי הוא המהר"ץ חיות שתכתב עליו ביוגרפיה יסודית ומקיפה. מורי ורבי הרב הגאון וחכם אמיתי ר' נחמן שלמה גרינשפאן מלונדון, שליט"א, גדול בתורה וביסודים, התחיל לפני שנים רבות בכתיבת ביוגרפיה על המהר"ץ. אך הרבה גורמים, ביניהם מותו של צבי פרץ חיות, נכד המהר"ץ ורבה של וינה, אשר סיפק לו ידיעות רבות ששמע בבית אביו, מנעוהו מהשלמת עבודתו.