ביום ב', ב' אלול, נפטר בניו יורק בשיבה טובה ד"ר הלל זיידמן שהי' מגדולי הסופרים והעתונאים החרדים של ימינו. המנוח נולד בבוצ'אץ, גליצי' המזרחית, ולמד אצל הגאון ר' דוד מנחם מאניש באבד, רבה של טרנופול, בעל שו"ת "חבצלת השרון". מאוחר יותר למד באוניברסיטה של ווארשה.
הוא הי' פעיל מאד באגודת ישראל בפולין ובחיים הצבוריים של יהודי ווארשה – הי' מזכיר חבר הצירים היהודיים של הפרלמנט הפולני וחבר מועצת העירי' של ווארשה וכתב בעתונות של אגודת ישראל וכן ב"מאמענט".
כתב גם בפולנית. בין היתר פירסם חיבור-הגנה על השחיטה.
בשנת 1937 נתמנה למנהל הארכיון של קהילת ווארשה. הוא הוסיף לכהן בתפקיד זה גם בגיטו. בתור פקיד בכיר של הקהילה הי' בידו לעזור לרבים בימי הכיבוש הגרמני. זמן קצר לפני פרוץ המרד, אשר בהכנותיו השתתף, נאסר על ידי הגרמנים. הי' תפוס בבית הסוהר פאוויאק ולאחר מכן הועבר עם יהודים אחרים, אשר כמוהו, היו ברשותם תעודות-אזרחות של מדינות זרות, למחנות בצרפת. שם הוחזק עד שחרורה של מדינה זו בשנת 1944. זמן מסויים ישב בפאריז. הי' מעורב בפעולות לטובת אנשי שארית הפליטה. בשנת 1946 בא לניו יורק. לאחר נישואיו עם שרה לבית אברהם, משפחות רבנים מיוחסת מרומני', חי כשנתיים בישראל, שם שימש כמנהל כללי של משרד הסעד, אשר בראשו עמד אז הרב יצחק מאיר לוין.
ספרו "יומן גיטו ווארשה" שיצא אחרי המלחמה בעברית וביידיש, ובה הירבה לכתוב בין היתר על סבלם של רבנים ותלמידי חכמים, עשה רושם גדול.
מאז מלחמת העולם השני' עד יומו האחרון השתתף בעתונות הדתית בארץ ישראל ובאמריקה, וכן בעתונים אחרים, בעברית, אידיש ואנגלית. כמה שנים הוציא בניו יורק עתון שבועי משלו "די אידישע וואך". הוא כתב על ענינים רבים ושונים, ובמיוחד על מדינת ישראל ועל בעיות הנוגעות ליהדות התורה. מאמריו היו ספוגים אהבת התורה, אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל. חרדה גדולה לשלום העם והמדינה דיברה מתוכם. געגועים לתפארת יהדות התורה בפולין מלפני המלחמה וזכרונות מוראות השואה היו מלווים אותו תמיד, והם היו מדריכים את קולמוסו השנון. הוא הי' מקורב מאד לגדולי ישראל, גאוני התורה ואדמו"רי חסידים, וקירבה זו, אף היא, נתנה אותותי' בכתיבתו, שהיתה מתובלת בדעות ואמרות ששמע מהם.
הוא הי' אמן הכתיבה באידיש ובשפה זו כתב במשך עשרות שנים מאמרים על פרשיות השבוע שהיו חביבים מאד על הקוראים.
מלבד עבודתו העתונאית העניפה, עסק גם במחקר. כתב עשרות מסות על גדולי תורה, חוקרים, הוגים ועסקנים חרדיים. הן נתפרסמו בספרו "אישים שהכרתי", בכרכי "אלה אזכרה", שערך ד"ר יצחק לוין ז"ל, ובמאספים אחרים. כתב, בין היתר, גם על ישיבת "עץ חיים" דקלעצק, ישיבת "בית יצחק" דקאמניץ, ישיבת "כתר תורה" מיסודו של הרבי מראדומסק ו"ישיבת חכמי לובלין" ("מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם", בעריכת ש.ק. מירסקי ע"ה, תשט"ז) ועל "היהדות החרדית בטרנופול" ("אנציקלופדי' של גלויות").
זיידמן כתב בפולנית גם ספר על תולדות קהילת ווארשה, המבוסס על תעודות, שהיום אינן יותר בנמצא. הספר נשאר בכתובים. באנגלית פירסם בניו יורק ספר על החגים, חיבור על מנחם בגין, אליו הי' קשור בקשרי ידידות, וספר נגד וואלדהיים.
קהל רב השתתף בהלוייתו. הוא הוספד על ידי הרב יצחק אשכנזי, הרב מאלסק, אצלו התפלל, הרב ישראל שור, ר' יוסף פרידנזון, עורך "דאס אידישע ווארט", חתנו הרב מאיר פונד ובנו הרב אברהם משה זיידמן.
הוא השאיר אחריו את אלמנתו שרה זיידמן, בנותיו ד"ר רוחמה פונד ובעלה, מרים שכטר ובעלה ונעמי זיידמן, בנו הרב אברהם משה זיידמן, נכדים רבים ונין. יהא זכרו ברוך.
הפרדס
שנה ע
1995