הידיעה על הקמת בית חרושת לנייר בחדרה מביאתנו לייחד את הדיבור על חלקם של היהודים בהפצת מכשיר כתיבה זה באירופה.
ייצור הנייר מפשתן הומצא על ידי הסינים. לפי המסורת למדו במאה השמינית שבויי מלחמה סיניים שנפלו לידי הערבים לאלו את מלאכת ייצורו. ערבי פרס היו הראשונים להשתמש בסמרטוטים בתהליך היצור. מהערבים קבלו היהודים שכנראה היו הראשונים להקים בית מלאכה לנייר באירופה.
השמוש בנייר היה אז נראה מוזר לרוב בני אירופה והכומר פטר מקלוני שהיה חי לפני שמונה מאות שנים מתלוצץ בספרו "נגד היהודים" על היהודים "שכותבים את התלמוד שלפי דבריהם הם דברי אלוקים – על סמרטוטים".
דרך אגב, ספרו זה של הכומר הוא המקור הראשון המזכיר את השמוש בנייר מסמרטוטים באירופה.
במאות השנים האחרונות הומצאו שיטות ותהליכים שונים של ייצור, רוב הנייר המיוצר היום בא מצלולוזה של עץ בעוד שבסמרטוטים משתמשים רק לייצר הניר המשובח ביותר.
כמו כן מייצרים נייר מעשבים, ביחוד מעשב "אספרטה" הגדל באפריקה הצפונית ובמדינות אחרות על שפות ים התירון. עוד לפני חמש עשרה שנים בדקו אנשי מדע את העשבים והסבכים הגדלים בחולה אם ראויים הם לשמש חומר גלם לייצור הניר – אבל כנראה היו התוצאות שליליות.
חלול שבת
שמחתנו על הקמת בית החרושת בחדרה איננה יכולה להיות שלמה. מפי השמועה למדנו שמחללים בתוכו את השבת. העבודה נמשכת כל לליל ששי ושובתת ביום השבת ובמוצאי שבת. האמתלה הרשמית הנותנת; ליל ששי נמשך ליום שלפניו.
רבים הם מקרי חלול שבת על ידי גופים צבוריים וצבוריים למחצה במדינה. מחללים את השבת בחדרי חדרים. במשרדים של מוסדות צבור ובפרהסיא, ברחובות ובכבישים – אולם טענה זו שליל ששי שייך ליום שלפניו חדשה היא בארצנו.
אם כי רב וגדול הכאב והצער על חלול השבת, שבעתים מכאיבה טענה זו המגלה את ירידתם הרוחנית והתרוקנותם מכל ערך המקודש באומה של אלה שמפיהם היא באה.
לא רק שאת השבת הם מחללים כי אם גם אינה מבינים ומכירים בכלל את מהותה.
נבדלים הם חגי ישראל מחגי הגויים לא רק בתוכנם וצורתם כי אם גם במועד כניסתם ויציאתם, מתעתד היהודי לקראת הכלה מבעוד יום ומלוה הוא את מלכתו כשהיא נפרדת ממנו. מקדש הוא את השבת באור וביין בתחילתו ובסופו, סמל וסימן לברכה ועונג שהיא מנחילתו. ויום חג הגויים בבוקר הוא בא ובבוקר הוא שב ומוצא אותם סרוחים על מטותיהם.
לכן מלחמה היתה לעם ישראל מדור דור עם אלו שסלפו את דמות השבת. היו אצלנו במשך הדורות כאלה שרצו לחוג את השבת כמו שחוגגים הגויים את חגיהם. מה עשה העם? נדה אותם והרחיקם מגבוליו.
רבי בנימין מטודלה מספר לנו על מקרה כגון זה בספור מסעותיו.
וזו לשונו:
"ומשם ארבעה ימים לקורפו, ושם יהודים מינים נקראים אפיקורסים וישראל מנדין אותם בכל מקום והם מחללים ליל שבת ושומרים ליל ראשון מוצאי שבת".
(המודיע י"ט טבת תשי"ד)