ההגדה, אשר פקסימילה ממנה ניתן בזה, היא אחת ההגדות הכתובות והמצויירות היפות ביותר מן המאה הי"ח. היא מעשה ידי יוסף בן ר' דוד מלייפניק, סופר-אמן מצויין, אשר כמה מיצירותיו נשתמרו.
יוסף ב"ר דוד, שהיה בן מוראביה, חי בכמה ערים בגרמניה. הגדה זו כתב באלטונה, אשר היתה כנראה מקום מושבו האחרון.
הגדות אמסטרדם המפורסמות, שנדפסו בעיר זו בשנים תנ"ה ותע"ב, שימשו דוגמא להגדה זו.
מוצא אתה בה, כמו בהגדות אמסטרדם שנועדו לשימושם של אשכנזים וספרדים כאחד, את הוראות הסדר באשכנזית-יהודית ובספרדית-יהודית, את ברכת המזון – הן כמנהג אשכנז והן כמנהג ספרד, ואת השירים "אדיר הוא…", "אחד מי יודע" ו"חד נדיא" עם נוסחיהם האשכנזים-יהודים.
מצויים בה גם קיצור פירוש רבי יצחק אברבנאל המופיע בהגדות אמסטרדם (בהגדה שלנו הוא מקוצר עוד יותר), ו"פירוש על פי הסוד", אשר אף הוא נדפס בהגדות אמסטרדם. פירוש זה, הנדפס בכמה הגדות בנות אותה התקופה, הופיע כנראה בראשונה בהגדת אמסטרדם משנת תנ"ה. הוא מבוסס בעיקר על הספר "שני לוחות הברית" לר' ישעיהו הורוויץ.
נוסח ההגדה כתוב באותיות גדולות ויפות. אחדים מראשי הפרקים מעוטרים ומצויירים בצבעים. פירוש האברבנאל הוא באותיות רש"י, והוראות הסדר שבאשכנזית-יהודית והנוסחים האשכנזים-יהודים של השירים אשר בסוף ההגדה הם באותיות צו"ר.
בשער ההגדה נאמר כי היא כתובה "באותיות אמסטרדם". דפוסי אמסטרדם היו ידועים ביופים ובבהירותם. מדפיסים בערים שונות היו מתפארים בשערי ספריהם כי הם הדפיסו אותם "באותיות אמסטרדם". את שם העיר הדפיסו באותיות גדולות בחלק התחתון של השער ונוצר הרושם כאילו הספר נדפס בעיר זו.[1] גם סופרנו – שהגדות אמסטרדם שימשו לו דוגמא והוא רצה לשוות להגדתו צורה של הגדה דפוס-אמסטרדם – עשה כך, והשם אמסטרדם מופיע באותיות גדולות. לאמיתו של דבר נכתבה ההגדה באלטונה, כפי שנאמר בקולופון:
"ע"י הפועל העוסק במלאכה זו וגם בשאר מלאכת הקודש הקטון יוסף בהר"ר דוד ז"ל מק"ק לייפניק ממדינות מעהרין וכתב את הגדה הלז פה ק"ק אלטונה בשנת וה' יוסף עלינו ברכה לפ"ק".
האותיות המסומנות למעלה (כאן הן ניתנות במרים), מספרן בגימטריא – תצ"ח (1738). שנה זו מרומזת גם בכתוב בשער: "בשנת שבעת ימים תאכל מצות לפרט קטן".
ההגדה מקושטת בציורים רבים: שורה של ציורים, אשר רובם יש בדומה להם בהגדות אמסטרדם, שתי סידרות של ציורים קטנים יותר המראים "סימני הסדר" ו"עשר המכות" – סידרות על נושאים אלה הופיעו בראשונה בהגדה שנדפסה בוונציה בשנת שס"ט והן הועתקו בהגדת אמסטרדם משנת תע"ב – ושתי סידרות אחרות של ציורים קטנים המלווים את השירים "אחד מי יודע" ו"חד גדיא".
הציורים הגדולים, לפי הופעתם בהגדה הם: מראה מן הסדר, "בורא מאורי האש", סדר החכמים בבני ברק, ארבעת הבנים, אברהם שובר את פסילי תרח, שלושת המלאכים אצל אברהם, ביאת יעקב ובני ביתו למצרים, סבלות בני ישראל, בת פרעה מוצאת את משה, משה ואהרן לפני פרעה, טביעת המצרים בים, מתן תורה, אכילת הפסח במצרים, דוד המלך מתפלל, בית המקדש בירושלים.
בשער מצויירות ארבע דמויות גדולות המייצגות – משמאל לימין – את כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות וכתר שם טוב (אבות ד, יב). שלוש הדמויות הראשונות הן בודאי משה, אהרן ודוד.
יוסף בן ר' דוד מלייפניק היה צייר מקורי ובעל כשרון וציוריו משקפים יכולתו הרבה. הגדותיו תוארו ב"יצירות מופת ממש באמנות היהודית של המאה הי"ח".[2]
גודלה המקורי של ההגדה, שכתובה על קלף, הוא 35.7X x 26.6 ס"מ. רבים מן הציורים הם בצבע. ההגדה היא כעת ברשות ספרית רוזנטליאנה באמסטרדם.
זאת היא ההגדה החמש-עשרה היוצאת מטעם ה"קליניקה ליתומים חולים". ראויים לברכה מוסד זה ומנהלו הרב מוניש וינטרויב על העמדתם לרשות הציבור העתקה מהגדה נהדרת זו, אשר כל הכנסותיה קודש לשיקום והגשת עזרה רפואית ליתומים חולים בישראל.
[1] לפי ארנסט מ. נמניי, במאמרו ב-REJ, כרך קט"ז, (1957), עמ' 47, השתמשו בתחבולה "באותיות אמסטרדם" בפעם הראשונה בפרנקפורט בשנת 1713. ברם עיין בהגדת זולצבך משנת תע"א (1711).
[2] עיין ארנסט מ. נמניי, "עיטור כתבי-יד עבריים לאחר המצאת הדפוס" בהאמנות היהודית (בעריכת ב. ס. רות, מהדורת 1974), עמ' 126-125; יצחק ריבקינד, "הגדות כתובות ומצויירות במאה הי"ח", הדואר, י"א בניסן תשכ"ג.