אלפים, רבבות, אנשים ונשים, זקנים וצעירים, ארגונים וקבוצות על דגליהם, שלטיהם וסיסמאותיהם. לא רק מניו-יורק רבתי ומן האזורים הסמוכים, אלא גם ממקומות רחוקים.
הם באו להביע הזדהותם עם יהודי ברית-המועצות הנאבקים על זכותם לעלות למלולדתם.
נאמר שמאתיים אלף איש השתתפו במצעד ובעצרת ההמונים למען יהודי ריסיה. היתה זו ההפגנה היהודית הגדולה ביותר בשנים האחרונות.
יהודי ניו-יורק כאילו הרגישו ש"ביום האחווה" השתא עליהם להפגין ביתר שאת וביתר עוז. מאז מלחמת יום הכיפורים כמעט שהסחנו דעתנו מסבלות יהודי ברית-המועצות. דאגותינו ומאמצינו היו כול-כולם נתונים לחזית ציון – ומאבקם הבודד, הבלתי-שווה של אחינו ברוסיה לא רק שלא מצא את ההד הראוי לו בדעת-הקהל בעולם, אלא גם לא בלבנו אנו. השבוע מילאו יהודי ניו-יורק את חוצות מנהאטן בהחלטה נחושה לחדש את המאבק למען אחיהם השבויים.
הנואם הראשי בעצרת-ההמונים היה הסנאטור הנרי ג'קסון, חסיד אומות העולם. הוא הצהיר כי לא חל שום שינוי בדעת הקונגרס. מצב כלכלתה של ברית-המועצות אינו משופר ביותר, והיא זקוקה לעזרת עוצמתה הכלכלית של ארצות-הברית, ומנוי וגמור עם חברי הקונגרס להתנות עזרה זו בשינוי מדיניות ההגירה של שליטי הקרמלין.
היתה זו הצהרה חשובה ומעודדת ביותר נוכח המאמצים הבלתי-פוסקים של אנשי משרד המדינה לדחות את "תיקון ג'קסון" בשם "ההפשרה הגלובאלית" ונוכח לחציהם של אנשי עסק הטוענים כי התיקון מזיק לפיתוח סחרהחוץ של ארצות-הברית ומהווה למעשה "התערבות בענייניה הפנימיים" של ברית-המועצות.
ההחלטה המבישה של מועצת הבטחון
מורת רוח רבה עוררה בישראל ובעולם היהודי כולו החלטת מועצת הבטחון, שנתקבלה בתמיכת ארצות-הברית, ומגנה את פעולת-התגמול של צה"ל בלבנון, מבלי לגנות במפורש, בעת ובעונה אחת, את הטבח האכזרי בקרית שמונה.
בשעה שהתנהל הדיון במועצת הבטחון מסרו חוגים המקורבים למשלחת האמריקנית, כי ארצות-הברית לא תתן להעביר שום החלטה חד-צדדית המגנה את ישראל אבל לא את הטירוריסטים. ולא עוד: היו אז ידיים מוכיחות שהפעם יתמכו גם צרפת ואנגליה בעמדה האמריקנית. ואמנם ניסה נציג ארצות-הברית לכלול בהחלטה המגנה את ישראל סעיף המזכיר את טבח הטרוריסטים, וחמש מדינות – אנגליה, צרפת, אוסטרליה, אוסטריה וקוסטהריקה – תמכו בה. אך לאחר שנכשלה הצעתו, סמך הנציג האמריקאי את ידיו על התחלטה שאינה מגנה במפורש את הטירוריסטים. חמש המדינות תאחרות אף הן חזרו בהן מעמדתן והצביעו בעד החלטה זו, כי לא ראו חובה לעצמן להיות יות ידידותיות לישראל מארצות-הברית, "ידידתה המסורתית" של ישראל.
היינו משלים את עצמו אילו היינו רואים בתמיכת ארצות-הברית בהחלטת הגינוי משום כניעה זמנית גרידא לטירוריסטים הערביים ולמדינות ערב, כניעה מסוכנת הנותנת עידוד לטרוריסטים להמשיך במעשי-רצח וחבלה. התמיכה בהחלטה המבישה היא הרבה יותר מזה. היא משמשת אות מובהק וסימן נוסף למיפנה שחל במדיניותה של ארצות-הברית כלפי ישראל, מיפנה שסאדאת תיאר אותו בימים האחרונים מתוך שמחה כ"חד ביותר".
מאז מלחמת יום הכיפורים וחרם-הנפט הערבי שואף מזיכר המדינה לרכוש את ידידות העולם הערבי לא רק על-ידי מתן סיוע כלכלי ואספקת נשק, אלא על-ידי מאמצים להשיג ויתורים מרחיקי לכת מישראל. בשם מדיניות זו מנע קיסינג'ר את צה"ל מלהביס את צבא מצדים – בבלמו, באמצעות החלטה מהירה של מועצת הבטחון, את התקדמותו של צה"ל בלבה של מצרים. הוא לא נתן לצה"ל, שהתאושש מן המהלומות הראשונות שירדו עליו במפתיע, להנחית כוח זרועו על חייליו של סאדאת. משל לאדם המותקף ולא ניתן לו לפרוק מעליו בכוח את המתקיף שקפץ עליו מן המארב. לאחר שבוצעה הפסקת האש הכריח קיסינג'ר את שלטונות ישראל לאפשר מעבר מזון ותרופות לצבא המצרי שהיה מכותר בגדה המזרחית של התעלה – וזאת בשעה שהמצרים הוסיפו להתעולל בשבויים הישראליים.
אפשר שבשבועות הראשונים האלה עדיין היה קיסינג'ר סבור כי על-ידי השגת ויתורים מישראל יעלה בידו לא רק לרכוש את ידידותם של הערבים אלא גם להשכין שלום-כן במזרח הקרוב. אך השתלשלות העניינים מאז וההצהרות החוזרות ונשנות של מנהיגים ערביים, כי פניהם להכחדת ישראל, היו צריכות להעמיד אותו על הסכנה לישראל שמדיניותו טומנת בחובה.
ואם קיסינג'ר ממשיך מכל זאת במדיניות זו של תביעת ויתורים חד-צדדיים מישראל – וגם מרחיק-לכת במדיניות זו עד שארצות-הברית נעשתה במועצת הבטחון שותפה להחלטה המבישה הנמנעת מלגנות את הרצח בדם קר של ילדים ונשים – הרי זה מראה עד כמה הוא מוכן להתעלם מצרכיה הבטחוניים של ישראל.
נסיעת קיסינג'ר למזרח הקרוב
לנוכח הכיוון החדש של המדיניות האמריקנית אנו עוקבים בחרדה אחרי נסיעתו החדשה של קיסינג'ר למזרח הקרוב, כדי להסדיר הפרדת כוחות בין ישראל וסוריה. נסיעתו מוליכה אותו לא רק לירושלים ולדמשק, אלא גם לז'נבה, לאלג'יריה, למצרים ולמדינות ערב אחרות.
לפי מקורות יודעי-דבר, מביא עמו קיסינג'ר תוכנית להפרדת הכוחות, הכוללת בין השאר שתי נקודות אלה: הכוחות הישראליים יסוגו מכל המובלעת שאותה כבשו בסוריה במלחמת אוקטובר. ישראל תחזיר לסוריה חלק של הטריטוריה שכבשה במלחמת ששת הימים, כולל העיירה קונייטרה.
בשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור עד כמה נכונות ידיעות אלה, אך יש ידיים מוכיחות שכן הדבר. ה"ניו-יורק טיימס" הוא עתון היודע למסור לקוראיו לא רק על מאורעות שהתרחשו בעשרים וארבע השעות האחרונות אלא גם – תודות לקשריו עם מדינאים רמי-מעלה – על צעדים ופעולות פוליטיים העומדים להתקיים. כבר לפני שבועיים כתב העתון במארמ ראשי, שלא כדאי לה לישראל להילחם על החרמון – והיה בדברים אלה של עתון מכובד זה לא פחות ולא יותר ממתן עידוד גלוי להתגרויות הסורים. העתון גם יעץ לגולדה מאיר להסכים לוויתורים מרחיקי-לכת לסורים.
לפני כמה ימים נשאל סאדאת מה דעתו אם יצליח קיסינג'ר להביא לידי הסדר הפרדת כוחות בין ישראל וסוריה. הוא השיב: כן. קיסינג'ר הוא בעל מופת. אמנם לא לחינם קרא סאדאת לידידו החדש בעל מופת. הרי הוא הפך את סאדאת, שצבאו עמד לפני מפלה – ל"מנצח". סאדאת מצפה כנראה שקיסינג'ר יראה מופת כזה גם למען חברו הדיקטאטור הסורי.
קיסינג'ר יודע יפה, שמדינאים זרים, גם בין אלה שעינם צרה בכיבושיה של ישראל מלחמת ששת הימים, מחזיקים בדעה כי לאור אירועי העבר, רמת-הגולן היא שטח חיוני ביותר לבטחונה של ישראל. הוא גם יודע יפה, שלמרות זה שקיימים בישראל חילוקי-דעות ביחס להחזרת שטחים, מאוחד היישוב כולו בדעה, כי על רמת הגולן אסור לוותר בשום פנים ואופן. ולמרות זה ינסה כנראה, כבר בשלב זה, ל"שדל" את ישראל להחזיר לסוריה, שצבאה להדף על-ידי כוחות צה"ל עד לשלושים קילומטר לפני דמשק – לא רק השטח הנכבש באוקטובר אלא גם חלק מן הרמה שנכבשה בשנת 1967. וכל זה מתוך מחווה פייסנות לסוריה, שבדומה לסאדאת רוצים להתרברב ולטעון שכתוצאה ממלחמת אוקטובר עלה בידם לקבל בחזרה שטח שנלקח מהם בשנת 1967.
לפי כל הסימנים נכנסת ישראל כעת במשא-ומתן על הפרדת הכוחות לא רק כשהיא נתונה במלחמת-התשה רבת-קרבנות עם סוריה, אלא גם כשהיא צפויה ל"שידול" הולך וגובר מצד ארצות-הקברית להפקיר בחזית הצפון עמדות החיוניות לבטחונה.
הדואר
י"א אייר, תשל"ד