במדינות טוטליטריות נהפך לעתים קרובות תא הרכבת לתא ודויים. רוצה האזרח המשועבד והסובל תחת עולו של הרודן לגלות אוזן העולם הגדול, אבל הוא איננו יכול. מכתביו מצנזרים, נסיעה לחוץ לארץ כמעט בלתי אפשרית, לכן בהזדמנו עם מבקר מבחוץ שופך הוא לפניו את מר לבו.
היה לי נסיון זה בהרבה ארצות. נסעתי בימי מלחמת האזרחים ביון מסלוניקי לאתונה. מולי ישב חייל יוני. במשך זמן רב ישב בדומיה. כשעברנו על גשר מפוצץ שאלתיהו מי היו מהרסיו. "זו הפעם השלישית שגשר זה נהרס סיפר. "הפעם הראשונה פצצו אותו כוחות יון כאשר נסוגו מפני הגרמנים. הגרמנים תקנוהו ושוב פוצצתהו המחתרת היונית. כעת הרסוהו הפרטיזנים הקומוניסטיים". וכאשר כבר התחיל לדבר המשיך בספורו המר על שאנוס הוא להרוג את אחיו, לירות בהם ולקחת שבי נשיהם וילדיהם.
נסעתי מפאריז למדריד. היינו בהא משפחה צרפתית מטולוז, חייל ספרדי ואני. החייל היה מאנשי פראנקו. בסן סבסטיאן הצטרף אלינו איש ברצילונה. כאשר שמע כי המשפחה היא מטולוז התחיל לספר על אחיו שברח בימי מלחמת האזרחים והשתקע בטולוז. "למה איננו חוזר למולדתו" שאלה הגברת הצרפתית" הלא פרנקו הזמין כל הפליטים לשוב לארצו והבטיח להם חופש גמור" "תוכלי לסמוך על הבטחותיו של פרנקו" הפטיר האיש. "ברגע שאחי ידרוך על אדמת ספרד יאסר". החייל עזב לרגע את התא ונצלנו ההזדרנות להתרות באיש להזהר בלשונו. הלה נעשה חוור וחכה בכליון עינים לתחנה שבה היה צריך לרדת.
דרכי ממדריד לליסבון בליתי בחברת אכרים לבושי בלויים. אחרי שהתגברו על ביישנותם התחילו לחרף את רוזניהם ובעלי הנכסים הפושטים את עורם ולוקחים אחוז מופרז מיבולי שוותיהם.
במסעי במזרח אירופה נתלקטו אלי אזרחי ארצות שונות ומפיהם שמעתי רבות על המתהווה בארצותיהם. זה התלונן על טיטו וזה על סטאלין.
"העם הבולגרי עם טוב לב ורודף שלום, לכן בדומיה הוא נושא את סבלו. אבל עיניו נשואות למשחרריו בעתיד שבמערב" אמר לי סטודנט בולגרי שאתו עשיתי דרך ארוכה.
"ארצנו נמצא בתהליך של רוסיפיקציה גמורה. במטה צבאנו ובמשרדו הממשלה יושבים רוסים רבים. בכל בתי הספר מלמדים רוסית. רוסיה מריקה את בולגריה מכל יבולה ואינה משלמת לה את ערכה האמיתי".
עוד בהיותו בבלגרד שמע רבות על נצולה הכלכלי של רוסיה את ארצות גרוריה. ראשית מרדו של טיטו היתה התנגדותו לנצולה של ארצו על ידי רוסי'.
אז התהלכה בבלגרד הבדיחה הבאה:
רוסיה ואלבניה עשו הסכם מסחרי לפיו ייצרו וישווקו סיגריות. על אלבניה היתה לספר את הבק ועל רוסיה את הקרטון לקופסאות. את הרווח יחלקו באופן כדלקמן: רוסיה תקבל את דמי הסיגריית ואלבניה את דמי החפיסות.
אחרי שמונה עשרה שעות נסיעה הגעתי לסופיה. אילי פה המקום לשלב קורותי בקונסולי' הבולגרית באחת הבירות באירופה.
פניתי לשתי מזכירות הקונסוליה בבקשת ויזה. אחרי שחוצאתי את דרכוני הישראלי נתגלגלה שיחתנו על ארץ ישראל ויהודים. אמרה האחת: "אנחנו הצלנו את יהודי בולגריה. אבל יודעים אנחנו מה עוללו הנאצים לעמך. ראינו את שרידי יהודי יון חוזרים דרך ארצנו ממחנה ההשמדה באושוינצים". נענתה השניה: "אינני בו לגרית. בת קרקוב הנני. ברחתי בשנת 1940 מפולין. ראיתי שם את הפרעות. גם הפולנים הרעו ליהודים".
עוד הרבה פעמים נפגשתי אתן. עוד רבות דברנו על ארץ ישראל והיהודים ותמיד שמעתי אותה בחורה חוזרת על דבריה: אינני בת בולגריה, מקרקוב אני באה. הפולנים הרבו להרע ליהודים.
רק בצאצי את העיר עלתה התמוהה לפני: למה חוזרת היא תמיד על דבריה. למה, אם בת פולין היא מדברת היא רעה על עמה. מה פירוש המבטל המוזר בעיניה עת היא אומרת דבריה אלה? ורק אז מצאתי פשר דבריה ועיניה התוחות. יהודיה היא וחפשה בי את אחיה ובן עמה. ואני לא הרגשתי ולא ידעתי.
? לילה הי' כשהגעתי לעיר. ?עליתי לחדר מלוני לנוח ? הדרך ובלש בא לחקרני. ?תיים ענה אותי בשאלותיו הרבות על עברי, מצבי ותכניותי לעתיד.
בבוקר יצאתי לראות את העיר. מאמינים של שלש דתות גרים בסופיה ובתי תפילותיהם נמצאים במרכז העיר זה עליד זה. בית הכנסת הגדול והמפואר כנסית הנוצרים על שם נבסקי שלה גג מוהב ומסגד המושלמים. היום הקימה ממשלת בולגריה בנין חדש שאליו היא רוצה להפנות פולחן נתיניה. קברו של דימיטרוב. באמצע העיר נמצא המוזלאים שיום ולילה שומרים עליו חיילים.
רובם הגדול של יהודי בולגריה עלו ארצה נשארו רק אלפים אחדים בסופיה ובערי השדה. בקרתי בבית הכנסת הגדול. על ידו נמצא המועדון של הסטורנטים היהודים המקושט בתמונותיו של לנין, דימיטרוב וסטאלין. רוב הסטודנטים היהודים אינם קומוניסטים. הם מדברים עברית ובדעתם לעלות לארץ בגמר למודיהם. גם בקר תי את הרב הראשי. אחד מתפקידיו הוא להשגיח על חסול בתי הכנסת במקומות שהתרוקנו מיהודיהם. ביתו היה מלא ספרים שהביאום מערי השדה. ביניהם ספרים חשובים ויקרי ערך. כידוע ירדה קרנה של התורה בדורות האחרונים בבולגריה ובין היהדות הספרדית ב??? הארצים לא ?? בערך הספרים שהשאירום אבותיהם. הרב הראשי שיבח את הממשלה והעם הבולגרי שעזרו ליהודים בעלייתם ארצה.
העם הבולגרי הוא עם אדיב, ממושמע אוהב את העבודה ומסתפל במועט. בדרכי מסופיה לקושטא כשנפרדתי מהנוסעים הבולגרים שירדו מן הרכבת לפני הגבול בקשוני למסור דרישת שלום מהעם הבולגרי ליהודי בולגריה בארץ.
המודיע
כ"ה שבט תשי"ג