המשתה השנתי של "כפרי הנוער של ישראל", ארגון התומך בכפרי הנוער "יוחנה ז'בוטינסקי" בבאר יעקב ו"דוד רזיאל" בהרצליה, היה מוקדש השנה לעשור של איחוד ירושלים.
המשתה התקיים בליל "יום ירושלים" בבית הכנסת הספרדי בסידרהוירסט, נ. י., ובמרכזו עמד נאומה של רב סרן קרני קב, קצינה בצה"ל, אשר שירתה בימים הגורליים של יוני 1967 בחטיבת הצנחנים של מוטה גור.
הס הושלך באולם הגדול כאשר הקצינה, בת השלושים ושתים, עלתה על הבימה. דקת גיזרה ועדינת פנים. קולה ברור ומצלצל. הקהל היה מרותק לתאורה של המערכה על ירושלים.
קרני נולדה בתל אביב. הוריה, יהודה וחנה בילו, היו מפקדים באצ"ל. לאחר שסיימה את בית הספר התיכון התגייסה לצה"ל ועם תום שירות החובה של שנתיים החלה ללמוד שפות וספרות אמריקנית, אנגלית וצרפתית באוניברסיטה של תל אביב.
ערב מלחמת ששת הימים נקראה חזרה לצבא והיא שימשה מפקדת ח"ן בחטיבת הצנחנים אשר ביום הראשון של המלחמה נקראה לעלות לירושלים. תפקידיה של קרני כללו זיהוי החללים, דיווח על כוח האדם, וקיום קשר בין הפצועים, משפחותיהם ומטה החטיבה.
ביום ד', כ"ח באייר, לאחר שהשתלטו על הרובעים הערביים אשר מחוץ לחומה, פרצו הצנחנים דרך "שער האריות" לעיר העתיקה של ירושלים. כל הזמן שנמשכו הקרבות בין החומות, אסור היה לחיילות להיכנס לעיר. קרני היתה אותה שעה בעיר החדשה. היא טילפנה להוריה בתל אביב להודיע להם כי חיילי צה"ל כבר נמצאים בעיר העתיקה ועוד מעט תצטרף אליהם.
"קודם שתיכנסי לעיר העתיקה, גשי לרבי אריה לוין לקבל את ברכתו", ביקשו אותה הוריה.
"האם הכירו הוריך את רבי אריה זצ"ל? האם נפגשת עמו מקודם?", שאלתי את קרני כאשר נועדתי עמה כמה ימים לאחר המשתה.
"ודאי שהורי הכירו אותו. אבי נעצר כמה פעמים על ידי האנגלים. רבי אריה, שהיה ידוע כ'אבי האסירים', קירב את אבי בבית הסוהר והיה מביא לאמי ידיעות ממנו", ענתה קרני. "אני היכרתי את רבי אריה מילדותי. בבית דיברו עליו בהערצה. הוא היה הסנדק של אחי".
"נסעתי ישר אל רבי אריה. היתה זו הפעם הראשונה שראה אותי במדי צה"ל", המשיכה קרני. "רבי ראיה אמר: החיילים שלנו נלחמים מלחמת מצווה. הם מביאים גאולה לעמנו. נא, הגידי לחיילים שאם הם צריכים לדבר מה, אני מוכן לדאוג להם".
"רבי אריה פרש את ידיו עלי ועל הנהג שהביא אותי אליו ובירך אותנו".
כאשר קרני והנהג עשו את דרכם אל העיר העתיקה מילאו היהודים ברחובות את הג'יפ שלהם במזון, פירות ומגדנים בשביל חיילי צה"ל.
"נכנסנו לעיר העתיקה והמשכנו ישר לכותל המערבי, שם התאספו כל הלוחמים", סיפרה קרני. "לאחר מכן יצאתי עם קבוצת חיילות, כשאנחנו מלוות על ידי צנחנים, לבקר בעמדות המשמר כדי לחלק לחיילים את הדברים שהבאנו עמנו מן העיר החדשה".
"כמה ימים אחרי שחרור העיר העתיקה התקיים בתוכה מיסדר סיום של הלוחמים. השתתפו בו אפילו הפצועים אשר יכולים היו לבוא. חלק מהם הבאנו באלונקות".
לאחר שחרורה מן הצבא, התנדבה קרני לשרת שלושה חודשים נוספים. באותה תקופה דאגה לפצועים ועזרה למשפחות השכולות.
בסתיו 1967 טיבעו המצרים את המשחתת "אילת". קרני התנדבה אז לחיל הים. במשך חודשים רבים ביקרה אצל המשפחות של 47 מאנשי הצוות שהיו קרבנות ההתקפה המצרית ואספה ידיעות על יקיריהן. היא ערכה את אלבום הזכרון של צה"ל "אחי אילת" (אח"י תרתי משמע: אחים ו"אנית חיל הים").
בשנת 1968 קיבלה את התואר ב. א. מאוניברסיטת תל אביב. בעוד היא מתכוננת לצאת לצרפת כדי להמשיך שם בלימודיה, הוצע לה לשמש קצינת קשר בין צה"ל וכתבים זרים, נספחים צבאיים זרים ודיפלומטים מחוץ לארץ המבקרים במדינה, והיא מילאה תפקיד זה עד הסתיו שעבר שאז נתמנתה למשלחת הרכש של משרד הבטחון בארה"ב.
בזמנה הפנוי היא כותבת וכבר נתפרסמו כמה מסיפוריה. לפני שנה תיארה במאמר ב"מעריב" את פגישותיה עם רבי אריה לוין זצ"ל.
"כל מה שביקש ממני רבי אריה עשיתי, מלבד דבר זה",מספרת קרני "הוא רצה מאוד להיות מסדר הקידושין שלי, אך לא זכיתי שהוא ישתתף בחתונה שלי. התחתנתי אחרי מותו".
קרני נשואה לדני קב, עורך דין, הנמצא כעת לשם הכשרה והשתלמות בארצות הברית. להם בן, יריב, בן שנתיים.
מתוך "הדואר", י"ז בסיון, תשל"ז