מובא בספר "ביאורי רבי חיים מוולאזין" (ירושלים תשמ"א, מלואים עמ' ח'):
פורים אחד מיסב היה רבי חיים מוולאזין בסעודת היום וכל הפושט יד מקבל נדבתו ביד רחבה. זקן אחד שהתייצב לפניו וקיבל מטבע אחת, ביקש מטבע נוספת, באמרו: "אם תיענה לי, אשמיע באזניך חידוש מעניינא דיומא". לאחר שרבי חיים נענה לו, הביע הלה תמיהה: "היכן מרומזים במגילה דברי המדרש (אסתר רבה פרשה ז', י"ח, בסוף) שגזירת הכליה בימי המן נחתמה בטיט ולא בדם, ולכן עלתה בידי מרדכי לבטל הגזירה על ידי התשובה והצום?" הוא ששאל והוא שהסביר שהדבר מרומז בפסוק "כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם" (ט, כ"ד). קרי "לא בדם". התפעל רבי חיים מרמז זה ובביקורו הקרוב בווילנא סיפר זאת לרבו הגר"א. התרגש הגר"א והפטיר: "דברים אלה אמר לך אותו זקן שגילה זאת למרדכי והוא אליהו".
בשולי הסיפור צויין כי הוא לקוח מספרו של ר' בצלאל לנדוי "הגאון החסידי מווילנא" (עמ' ש"ס), וכי שם ניתן המקור: מפי ר"ש שבדרון בשם ר"ש שינקר מפי אביו מפי הגרד"ט. והוא גם בנספחות ל"שאילתות", כת"י ר"א לוין.
סיפור זה נמצא גם בספר בלשון האנגלית שיצא לפני כשנתיים בניו-יורק ומכונסים בו מדבריו של הרב הדרשן ר' שלום שבדרון הנ"ל, אלא בספר ההוא מובא הפסוק "אם על המלך טוב יכתב לאבדם" (אסתר ג', ט') ודרוש נוסף כי המלך כאן הוא מלך מלכי המלכים. אמנם פסוק זה מתאים יותר לדברי המדרש.
לעצם הסיפור, יורשה לי להעיר כי הוא נדפס כבר לפני למעלה ממאה ועשרים שנה, בגירסה קצת שונה, בספרו של א.מ. דיק "מחזה מול מחזה" (וארשה תרכ"א). וזה לשונו:
הגאון מווילנא ז"ל נסע פעם בלוית תלמידו הרב ר' חיים מוולאזין ז"ל ביום שושן פורים מסע טיול בדרך העולה לאשמינע, ויפגשם במלון אשר עמדו שמה לנוח דרשן אחד אשר הלך לתומו עטוף בטליתו ומוכתר בתפילין. ויבקש מהם נדבה כי לא ידע מי המה, ויאמר לו הרב ר' חיים, יאמר נא לנו מעלתו תורה אחת מעניני דיומא וניתן לך, וישאלם הדרשן לאמר: מנין להמדרש כי גזרת המן נחתמה אך בטיט ולא בדם. ולא ידעו לענות אותו, ויען ויאמר בגודל לבב; הלא מקרא מפורש הוא במגילה "יכתב לאבדם", תיבה בת שתי מלות היא, לא בדם, ויתנו לו זהב. והדבר נשמע בכל העיר ויהי לנס.