היסודות של "הדף היומי" שהושתתו בשנת תרפ"ג היו נהוגים כבר קודם לכן בעולם התורה
בימים אלה סיימו לומדי "הדף היומי" את מסכת זבחים והתחילו בלימוד מסכת מנחות. יורשה לי בהזדמנות זו להגיד כמה מלים על "הדף היומי", שהוא אחד המפעלים הרוחניים הגדולים של עמנו בדורות האחרונים.
"הדף היומי" קיים על שלושה יסודות: כל המשתתפים בו, אף על פי שיושבים במקומות שונים, לומדים אותו עניין; לומדים כל הש"ס כסדרו, מסכת אחרי מסכת; ולומדים כל יום דף אחד.
כאשר הציע הרב מאיר שפירא זצ"ל בשנה תרפ"ג את לימוד "הדף היומי" לא היו היסודות הנ"ל פנים חדשות בעולם התורה. כל אחד מהם היה נהוג מכבר.
במשך למעלה ממאתיים שנה, לפחות, עד ביטול "ועד ארבע ארצות" במחיצת השנייה של המאה השמונה עשרה, היו לומדים בכל ישיבות פולין אותה המסכת.[1] גם במורביה היו לומדים בכל הישיבות אותה המסכת.[2]
היה זמן שלמדו בפולין את הש"ס בסדרו. הרב נתן נטע הנובר, בספרו "יון מצולה", בתארו את חיי התורה בפולין בתקופה שלפני גזירות ת"ח ות"ט, כתב: "והיו לומדים בכל [ישיבות] מדינת פולין מסכת אחת כסדר הששה סדרים".
בישיבת וולוז'ין ניתנו השיעורים לפי סדר הש"ס. הרי כמה דברים מתוך תיאור של סדרי הישיבה: "בכל יום אחרי הצהרים ניתן שיעור על דף גמרא על פי סדר הש"ס, החל מברכות וגמור בנדה. השתתפות התלמידים בשיעור היתה רשות ואל חובה. אף לימוד המסכת לכל תלמיד היה מסור לו לעצמו ללמוד במקום המסכת לכל תלמיד היה מסור לו לעצמו ללמוד במקום שלבו חפץ. כל תלמיד היה בוחר בתחילת זמן הלימודים המסכת שהוא רוצה לעסור בה, והיה מקבל מן הממונה על הספרים אותה המסכת."[3]
היו יחידים וקבוצות שנהגו ללמוד דף גמרא ליום. החיד"א מספר בספרו "שם הגדולים" (ערך "זכרון יעקב") על "הקצין התורני המופלא" ר' וואלף, פרנס של מדינת אנסבך, שקרא כל הש"ס וד' טורים י"ג פעמים, "ואני ראיתיו שאחר תפילה תיכף היה קורא דף גמרא בבית הכנסת".
בשיעור בישיבת וולוז'ין נלמד דף גמרא (אבל לא בכל יום. השיעור ניתן רק בימות החול. ולא עוד, יום אחד בשבוע נלמד הרא"ש על חמשת הדפים שנלמדו ביתר ימי השבוע).[4]
בשנת תקפ"ד נוסדה בקובנה חברה "לומדי ש"ס, שחבריה קיבלו על עצמם ללמוד "בכל יום ויום דף גמרא בצוותא חדא".[5]
בניו של בעל "קרן אורה" (רבי יצחק ב"ר אהרן מקארלין מספרים בהקדמתם לספר אביהם, בין היתר, גם על סדר יומו. הנה כמה מדבריהם: "קודם אור היום כארי התנשא ויבוא בחדר לימודו ללמוד ספר הזוהר וחכמת האמת, וכאשר כלה בהם את שיעורו הקצוב למד משנה ביראה וטהרה, וכאור בוקר כאשר הגיע זמן תפילה הכתיר עצמו בבית מדרשו בטלית ותפילין, ואחר התפילה הגיד דף גמרא לבני ישיבתו…"[6]
האדמו"ר רבי פינחס מנחם אלעזר יוסטמן זצ"ל, הרבי מפילץ, בעל "שפתי צדיק" (נפטר בשנת תרפ"א) כתב בצוואתו: "חוץ שתלמדו עבורי משניות, תלמדו עבור נשמתכם משניות, ובכל יום דף גמרא עם רש"י וראש", ולחזור כל פרק וכל מסכתא עד ד' פעמים. במשך ז' שנים תעשו סיום הש"ס.
הצופה
כ"ח תשרי תשס"ד
[1] ראה דברי הרב ש. אסף בספרו "מקורות לתולדות החינוך בישראל" כרך א', תל-אביב תרפ"ה, עמ' קיא-קיב), כי הלימוד של מסכת אחת בכל הישיבות היה תקנה עתיקה שנקבעה בתחילה בשנת שי"ט לטובתם של מדפיסי לובלין שהחלו אז להדפיס את הש"ס. עיין שם. וראה במאמרי ב"סיני", כרך ק"ב, תשמ"ח, על משך הזמן בו נהגו בפולין ללמוד מסכת אחת בכל הישיבות.
[2] ראה "תקנות מדינת מעהרין" (מן השנים ת"י-תק"ח, התקין והסביר ישראל היילפרין, ירושלים, תשי"ב).
[3] הרב שמואל קלמן מירסקי במחקרו על ישיבת וולוז'ין שנדפס בספר "מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם" (ניו-יורק, תשט"ז) שהוא היה עורכו, עמ' 35. וראה גם בספרו של הרב מאיר ברלין (בר-אילן) על הנצי"ב, "רבן של ישראל" (ניו-יורק, תש"ג) עמ' 108; "השיעורים [בוולוז'ין] היו כסדר הש"ס, ולא רק למסכתות קבועות, כמו שהיה נהוג ונוהגים גם עכשיו בישיבות אחרות".
[4] ראה הרב מאיר ברלין (בר-אילן), "מוולוז'ין עד ירושלים" (תל-אביב, תשל"א) עמ' 90.
[5] דוד מתתיהו ליפמאן, "לתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה" (קיראן, תרצ"א), עמ' 211-210.
[6] וראה את צוואתו לבניו של רבי יעקב לורברבוים, בעל "נתיבות המשפט" (נדפסה בספר "שפת אמת" לרבי משה תאומים, קולומיא תרנ"ג, ובעוד מקומות): "אם תזכו ותהיו לומדים תקבעו לעצמכם שיעור פשוט בכל יום לא פחות מדף גמרא כסדר הש"ס, מלבד שיעור עיון, ויהיה זה לחוק לא יעבור".