עלי דש"א

Print Friendly, PDF & Email

על דוד אפשטיין עם פרישתו מהנהלת "הדואר" ועלייתו לארץ

צאצא משפחת רבנים ידועה. אביו הרב ר' חיים פישל שימש בקודש בהרוזובה הסמוכה לסלוצק, בסייני שבפולין, בדורפאט שבאסטוניה ובליבוי בלאטביה.

גדול בתורה, לא הסתפק בהוראה ובהרבצת תורה. היה מגן על בני עדתו מפני נוגשיהם והיה דואג לעניי עמו.

בשנת תרפ"ג בא הרב ר' חיים פישל לארצות הברית. כאן כיהן בערים שונות ובשנת תר"ץ נענה להזמנת הקהילה החרדית שבסט. לואיס לשמש כרבה הראשי. בכהונה זו שירת עד מותו בשנת תש"ב.

היה חובב ציון, מראשוני הציונים ברוסיה וממייסדי תנועת "המזרחי".

חיבוריו שנדפסו: "תשובה שלמה", שו"ת, ו"מדרש החיים", דרושים. גם שלח ידו בשיר. בדוק ותמצא ב"הפסגה" של הרב הלל דוד טריווש שירים מפרי עטו. שירים הרוויים אהבה עזה לעמנו ולארצנו.

ב.

דוד שלמה היה אחד משבעה ילדים במשפחה. בילדותו בא עם הוריו לארה"ב. למד בבית המדרש למורים של ישיבת ר' יצחק אלחנן בניו יורק וב City College of Law and Finances  בסט. לואיס.

צעיר לימים הצטרף למפלגה הרוויזיוניסטית. בכך הלך בעקבות אחיו בייניש, שהיה מראשוני נושאי דברה של המפלגה בארה"ב.

ידוע רק למעטים כי האח, פובליציסט ופעיל כל ימיו בתנועה הלאומית, זכויות רבות לו גם בהפצת ספרי היסוד של עמנו. בשנת תרפ"ג יסד עם שותף בברלין את בית הוצאת הספרים "חורב", שהוציא בתבנית קטנה מהדורות מצולמות של מקראות גדולות (תורה), משניות, ש"ס, מדרשים, משנה תורה להרמב"ם, טורים, שולחן ערוך, ועוד. היה זה מפעל חלוצי ובמשך השנים הלכו אחרים בעקבותיו.

בשנת 1935, כאשר ז'בוטינסקי ביקר בארצות הברית, הזמינו דוד לסט. לואיס לפגישה עם מנהיגי הישוב המקומי. מנהיג הרוויזיוניסטים עשה שבתו בבית הרב.

"אבי נתרשם עמוקות מכנותו של ז'בוטינסקי והוא ביקש להשפיע על חבריו ב'מזרחי' לתמוך בעמדותיהם הפוליטיות של הרוויזיוניסטים", מספר אפשטיין.

מסעודות אותה שבת בבית אביו זכורות לו ביותר עיני התוכחה שז'בוטינסקי נתן בו כשהוא, דוד, דיבר בעוד אביו מברך את ברכת המזון.

היה עוזרו של ר' אריה לייב גלמאן, מראשי "המזרחי", בעריכת St. Louis Jewish Record  שבועון ביידיש ובאנגלית. בשנת 1939 פירסם ספר על תולדות הקהילה החרדית בסט. לואיס.

ג.

בשנת 1940 התיישב בניו יורק. כאן ערך את Our Path  בטאון המפלגה הרוויזיוניסטית. באביב של אותה השנה בא ז'בוטינסקי לארה"ב כדי לעורר יהודי אמריקה לפעולה ולגייס דעת הקהל למען הקמתו של צבא עברי. היו אלה חודשיו האחרונים עלי אדמות. בקיץ התפלץ הלב הגדול.

עם בואו של ז'בוטינסקי הוציא Our Path  גליון לכבודו. לאחר הופעתו קרא ז'בוטינסקי לאפשטיין ונזף בו על שכתב על אודותיו ולא דבר וחצי דבר על יתר חברי המשלחת הרוויזיוניסטית. "כדי לקדם ענייננו צריכים לעשות שם לחברים הצעירים אשר באו עמי. אני – אינני צריך לפירסום", אמר ז'בוטינסקי.

"ערב אחד היתה לנו ישיבה לשש בערב. כל היום הייתי במשרד, רק אחרי הצהריים יצאתי לשעה קלה. כאשר חזרתי בחמש וחצי מצאתי את ז'בוטינסקי במשרד. השוער שהכיר אותו מביקוריו הקודמים בבניין נתן לו להיכנס. ז'בוטינסקי החזיק בידיו מטאטא וניקה את החדר. ניסיתי להוציא את המטאטא מידיו, אך הוא עמד על דעתו: 'אני באתי ראשון לישיבה, על כן מחובתי להכין את המקום בשביל האחרים'".

ד.

משנת 1942 עד 1945 שירת בצבא ארה"ב. בשנת 1945, כאשר חנה בבלגיה ובהולנד, שלח משם ל"דער טאג" סידרה של מאמרים על הקשיים בהם נתקלים ארגונים יהודיים בהוצאת ילדים יהודיים ממוסדות קאתוליים, לידיהם נמסרו בימי המלחמה.

לאחר שחרורו מן הצבא חזר אפשטיין לפעילות במפלגה הרוויזיוניסטית. הוא שימש מנהל אכזקוטיבי וערך את Israel Digest  בטאון המפלגה, עד 1956. אז עבר אל "הדואר".

עשרים ואחת שנה הוא מנהל את "הדואר". במשך עשר השנים האחרונות היה גם המנהל הכללי של ההסתדרות העברית.

מן הראוי היה להרחיב כאן את הדיבור על פעולתו העניפה בשני תפקידים אלה, אלא ירא אני לקדם את הנואמים שידרשו בשבחו במסיבה השנתית המתכנסת השתא לכבודו.

הם בוודאי יעמדו בפרוטרוט על מסירותו ל"הדואר" ו"למשפחה", על חלקו הגדול בארגון "בדוכן העברי", "השבוע העברי", "חודש הספר העברי", המסיבות השנתיות, הוועידות הדו שנתיות, ועוד. על כן יהיו דברי מעטים.

זכויות גדולות ל"הדואר". הוא השבועון העברי היחידי בכל רחבי הגולה. ולא עוד. זקן השבועונים העבריים הוא. זה חמישים ושש שנה הוא מופיע ללא הפסקה. אבל רבים גם חובותיו של "הדואר", ובמשך עשרים ואחת השנים האחרונות רבץ המשא של חובות אלה בראש וראשונה על כתפיו של דוד אפשטיין. מתוך מאמצים גדולים ועבודה מאומצת עשה למען "הדואר" שלא יחדל, הבטיח את הופעתו התדירה.

תוארו הרשמי: מנהל. אך דומה עלי שכל אלה שעבדו במחיצתו לא הרגישו אף פעם כי הוא ממונה עליהם. תמיד ראה את עצמו כחבר, כחבר לעבודה אשר אמנם גדולה אחריותו וגדולה דאגתו מאלה של "פקודיו".

מעולם לא ראינו אותו בפנים של אימה או חימה. נעים הליכות, שופע חמימות וידידות. קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, גם בשעות שהשמחה לא היתה שרוייה בלבו. חיוך קל על שפתיו וחידוד נאה או מעשיה יפה על לשונו. כך ראינוהו תמיד וכך ראוהו כל אלה שבאו עמו במגע.

ה.

כל ימיו עשה למען הארץ. הקריב קרבן דם במולדת. חתנו אליהו סולומון הי"ד נפל בסיני במלחמת יום הדין.

כעת עולים הוא ורעייתו לאה לישראל. ברכות ידידיהם ומכריהם הרבים מלוות אותם בדרכם לציון.

מתוך "הדואר" גליון ו',