"זכור את הכתובת: 512 איסטרן פארקוואי. המספר חמש מסמל חמשת חומשי התורה. המספר שתים עשרה – שנים עשר השבטים…" – אמר לנו בטלפון.
מצאנו את הבית ללא קושי. אדם קשיש, שפניו הממושקפות עטורות זקן לבן וגבות עינים שעירות, קידם אותנו בידידות. כעבור כמה רגעים עמדנו לפני יצירותיו: ציורים מחיי החסידים.
הרבה נדד חנוך ליברמן בימי חייו בהרבה דרכים עבר. אבל כל ימיו ידעה נפשו רק "בית" אחד: "עולמה של חב"ד".
נולד בעיירה ברוסיה הלבנה ועשה שם צעירות בישיבת ליובאויץ לאחר מכן עבד בבית חרושת במקום לא רחוק ממוסקבה. אמו שלחה אותו לשם כי פחדה שמא בחארקוב עיר מגוריה יצא העלם לתרבות רעה.
בעל בית החרושת, איש חסיד היה גם אפוטרופסו של חנוך הוא השגיח על כך שבערבים ישקוד על התורה. – אך נפש העלם יותר משנמשכה ללימודים היתה יוצאת לציור. כשהיה עוד ילד, צייר לו אביו דמות דיוקנו של איש, ומאז לא פסק לצייר ומילא כל פיסת נייר שנזדמנה לידו בציורים. פעם ביקר במוסקבה הלך לראות את התמונות ב"גאלרית טרטיאקוב", התלהב ממראה עיניו, קנה מכחול וצבעים, ובשובו לעיירה, מקום עבודתו, החל לצייר בצבעים.
פרסי לימודים
בשלהי מלחמת העולם הראשונה נמצא חנוך בחארקוב. אמו פתחה לו חנות מכולת – אך הנטיה לציור לא עזבתו. כמה שעות ביום הפקיד את החנות בידי שותפו. ובלא ידיעת אמו היה מבקר בבית ספר לאמנות. עם כיבוש העיר בידי הצבא האדום. נסגר בית הספר. אך חנוך המשיך בלימודיו בכיתות לציור שאירגנו אז. לא עבר זמן רב והבחינו בכשרונותיו והוענק לו פרס לימודים לבית הספר לאמנות במוסקבה.
אז עבר למוסקבה, אך שם נתברר לו שלא יהא בידו ללמוד בבית הספר. הפרס שיחרר אותו אמנם מתשלום שכר לימוד ואף זיכה אותו באספקת חינם של צבעים וחומרים אחרים – אך ממה יתפרנס? החל לעבוד בבית חרושת. נשא אשה ובנה בית. בערבים . בשובו מן העבודה היה שולח ידו בציור. שנים עברו פעמים רבות היה הוגה בלבו : התינתן לי עוד האפשרות להשתלם בלימודי האמנות?
והנה קרה הדבר שלא העז אפילו לחלום עליו: הוא זכה שוב בפרס לימודים לבית ספר לאמנות במוסקבה. היתה זו תוצאה של שלשלת מקרים מענינים. הדבר התחיל בבית חולים. בשנת 1927 חלה חנוך ובמשך חדשים רבים היה מרותק למיטתו ומה היה עושה באותם ימי הבטלה מאונס, היה מצייר שכנו בבית החולים היה בנו של הפסל הסוביטי אינוצנט' ז'יקוב. הלה נציג את ליברמן לפני אביו, התבונן הפסל שעה ארוכה בציוריו של חנוך. ולבסוף שאל אותו: "מה מלאכתך?… אתה עובד בבית חרושת! לאחר שתבריא לא תשוב עוד לבית החרושת. תבוא אלי ותעבוד באולפני. ז'יקוב נהיה איש חסדו ופטרונו של ליברמן.
בסוף השנה התקיימה במוסקבה תערוכה של ציירים חובבים מכל רחבי ברית המועצות. גם ליברמן השתתף .. בכמה מיצירותיו. "איזבסטיה" ו…האבדה" כתבו בארוכה על התערוכה והיללו את יצירותיו של ליברמן עמדו … פרסים לציירים המצטיינים. הפרס הראשון היה פרס לימודים לבית ספר לאמנות במוסקבה.
ביום שעמדו להודיע את שמות הזוכים בפרסים. נמצא ז'יקוב על יד ליברמן. "דומה עלי שיש לך סיכויים טובים ביותר לזכות בפרס ראשון" אמר הפסל לצייר. "אני?" נענה ליברמן בתמיה.
תקותו תפילתו של הפסל נתקיימה. ליברמן זכה בפרס ראשון הפעם כלל הפרס גם דמי כלכלה לצייר ולבני משפחתו. והיה יכול להתמסר ללימודים ללא דאגה. שלוש שנים למד בבית הספר. לפני סיום הלימודים ניתנה לסטודנטים האפשרות לבקר באיזה חבל בברית המועצות שירצו לצייר שם התמונות שעליהם היה להגיש למען קבלת הדיפלומות. ליברמן בחר לבקר בקמטשטקה ובבירו בידז'אן.
תמונות מבירובידז'אן
כמה מן הציורים לצייר בקמטשטקה ניקנו על ידי "גאלרית טרטיאקוב". היה זה כבוד יוצא מן הרגיל שזכה בו הצייר. גם מבירובידז'אן הביא עמו ציורים… וגם זכרונות מרים על התלאות שמצאו שם אחיו.
בדירתו של ליברמן תוכל לראות תמונה מבירו בידז'אן שצייר אותה לאחר שיצא את ברית המועצות. מראה איכר יהודי, עומד בתפילה בהשכמת הבוקר. עטוף טלית מצוייצת מוכתר בתפילין… והוא מוקף חזירים. כאלה היו החיים "באזור היהודי האוטונומי": יהודים דתיים היו נאלצים לגדל חזירים.
לאחר שסיים את בית הספר הקדיש ליברמן עצמו לציור שלטים. למה בחר בציור מסחרי ולא התמסר לציור האמנותי שאליו התכונן שנים רבות? באותו זמן התחילו השלטונות הקומוניסטים לבחון כל היצירות האמנותיות על תוכניהם הפוליטיים והסוציאליים. וחנוך מפחד היה שמא "יכשל" ויצייר "תמונה בלתי נכונה". על כן עסק בציור שלא היה בו משום סכנה להיות נחשד ב"קונטר רבולוציונריות" הוא צייר שלטים בשביל בתי חרושת. שלטים שהזהירו את הפועלים מפני הסכנות הכרוכות בשימוש במכונות.
אולפן בישיבת חב"ד בפאריס
במלחמת העולם השניה שירת ליברמן בצבא האדום. הוא חזר מן המלחמה שבור ברוחו ובגופו. בני משפחתו נרצחו על ידי הגרמנים והוא עצמו נפצע פעמיים בקרבות.
בשנת 1946 היגר הצייר עם הפולנים שהוחזרו מברית המועצות לארץ מולדתם, לפולין. מיד המשיך בדרכו לווינה ומשם לפאריס. בבירה הצרפתית התמסר כולו לציור. העלה במכחולו תמונות מעולמה של ליובאויץ שנשא אותו בנפשו מימי צעירותו. כיאה ונאה לאיש חב"ד שכן בית אולפנו של ליברמן לא ברובע הלטיני של פאריז אלא בישיבת חב"ד באחד מפרברי העיר.
בפאריס, וכן בלונדון שבה ישב הצייר זמן מסויים קיים ליברמן תערוכות מיצירותיו והן עוררו תשומת לב מרובה. בשנת 1951 עבר לגור לארצות הברית.
גם בניו יורק לא היו חייו קלים ביותר. חלה קשה אף סבל ממחלת סרטן בקיבה. בדרך נס ניצל על ידי ניתוח. הוציאו רוב רובה של קיבתו. בשעת הניתוח לא ידע ליברמן על טיב מחלתו. לאחר שנודע לו הדבר חשך עליו עולמו בעדו והוא היה נתון כל כולו ליאוש. במשך חדשים רבים לא יכול להשתחרר מן המרה שחורה שתקופתו עולם הצייר כאילו חדל להתקיים למענו. סירב בכלל לנגוע במכחול.
"במשך החדשים הרבים של מחלתו מצאתי עידוד ונוחם אצל הרבי. הוא החזירני לעצמי" – סיפר לנו ליברמן.
"להחזיר נשמות אובדות"
הצייר. בן השישים וחמש הוא כעת שוב מלא חיים ושאיפה לציור הוא שופע מרץ ושמחה. לא על ציור אחד הוא עובד, אלא על חמישה בבת אחת. מה רבות התמונות מה רבות המחשבות. שבדעתו להעלות על הבד הוא הראה לנו כמה מן הציורים שעליהם הוא עובד כעת. חדר חב"די שראה אותו בטשקנט אחרי מלחמת העולם השניה. רבי המלמד אל"ף בי"ת לילד ו"הסתלקות". פרידת האדמו"ר מליובאויץ זצ"ל מן העולם.
מתוך "הצופה" 27.02.1965