אחת הסיבות להתחדשות אמנות העיטור של כתבי-יש של הגדות, מגילות אסתר וספרי דת אחרים במאה השמונה-עשרה היתה עלייתה של שכבה חברתית חדשה של יהודי החצר "שהשתדלו לשוות לכל מאורע ומאורע שבחיי הדת היהודית אווירה של מותרות ויופי.[1] אם כי היו לרשותם הגדות נדפסות על נייר במהדורות שונות ורבות העדיפו להזמין, לשם הידור מצוה, אצל סופרים בעלי כשרונות אמנותיים הגדות קלף כתובות-ביד ומצויירות בצבעים.
ההגדה המקורית, אשר פקסימילה ממנה ניתן בזה, נגמרה באמסטרדם ביום ג' א' של ראש חודש אדר ראשון של שנת תקכ"ט (1769). הסופר האמן רומז לשמו ומקום מוצאו בשורות התחתונות של השער ובקולופון: יהושע בן הרב מרדכי באבד מוואלטש.[2]
משפחת באבד היתה משפחה מפורסמת של רבנים אשר מילאו תפקידים חשובים בחיי יהודי פולין. השם מורכב מראשי התיבות של "בני אב בית דין".
הסופר גם מודיע לנו כי הוא "נין ונכד" למחבר עיר בנימין, חיבור על אגדות הש"ס. המחבר הרב בנימין זאב וואלף שימש בקודש בלוקאטש (וואהלין), זמיגרוד (גליציה) דסוי ומיץ. שני חלקי ספרו נדפסו בפרנקפורט דאודר (תנ"ח) ובפירט (תפ"ב).[3]
הגדה זו, כמו רוב ההגדות בכתב-יד מן המאה הי"ח, היא חיקוי של ההגדות המצויירות שנדפסו באמסטרדם בשנת תנ"ח ובשנת תע"ב, אשר תחריטי הנחושת שלהן היו ידועים בכל העולם היהודי ואמנים ומדפיסים רבים חיקו והעתיקו אותם.
הציורים, לפי סדר הופעתם בהגדה, הם: סדר החכמים בבני ברק, ארבעת הבנים, אברהם שובר פסילי אביו, שלושת המלאכים אצל אברהם, משה הורג את המצרי, בת פרעה מוצאת את משה, יציאת מצרים, מכת הצפרדעים, משה ואהרן לפני פרעה, סידרה של ציורים קטנים על עשר המכות, בני ישראל עוברים את הים, מתן תורה, אכילת הפסח במצרים, עבודת הפרך במצרים, דוד המלך מתפלל, ניסן—אשר מזלו טלה—הוא חודש היציאה, בית המקדש בירושלים.
כל התמונות, מלבד אלה המציגות את עבודת הפרך ואת החודש ניסן, מבוססות על הציורים של הגדת אמסטרדם, תע"ב.
השער מעוטר בדמויותיהם של משה ואהרן המצויות גם בשערי הגדות אמסטרדם וספרים נדפסים אחרים. ציור של חלום יעקב ממלא את החלק העליון של השער.[4]
הגדה זו, כמו הגדות אמסטרדם, מכילה הוראות הסדר בעברית, באשכנזית-יהודית, ובספרדית-יהודית, נוסח ברכת המזון של האשכנזים והספרדים, והנוסחים האשכנזים היהודים של השירים אדיר הוא, אחד מי יודע וחד גדיא. אין בה אף אחד מן הפירושים המצויים בהגדות אמסטרדם, יש רק ביאורים קצרים לסימני הסדר ולחד גדיא.[5]
הציורים מגלים כשרונו האמנותי של האמן. גוף ההגדה כתוב בכתב יפה וברור, אך איננו מנוקד.
ההגדה המקורית היא ברשות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים מס. 4-540. היא כתובה על קלף והציורים הם בצבע. לפני ארבע שנים הוצגה במוזיאון ישראל בתערוכה של הגדות מצויירות מן המאה הי"ח.[6]
הגדת באבד, תקכ"ט כפי שקראנו לה על שם סופרה וציירה, היא הגדה בעלת ערך היסטורי ואמנותי. ראוי לברכה הרב מוניש וינטרויב על מאמציו הרבים להביא לדפוס הגדה מצויירת זו כשי לחג הפסח.
[1] מ. נמניי "עיטור כתבי-יד עבריים לאחר המצאת הדפוס" בספר אמנות יהודית (בעריכת בצלאל רות, מהדורת 1974), עמ' 124.
[2] In Illustrated Haggadoth of the Eighteenth Century, published by the Israel Museum (see below note 6), the manuscript artist’s place of origin is given as Wolletz, which, probably, is the place by that name in East Germany. It is more likely that Walcz in Poland is meant here.
[3] ראה הרב צבי הלוי איש הורוויץ לתולדות הקהילות בפולין (מוסד הרב קוק, תשל"ח) עמ' 307, 373-374, 542-543. ראה שם שבנו של בעל עיר בנימין יהושע היה רב בוואלטש. (בהסכמה על ספר "אהל יעקב" הנזכר שם הכתיב הו וואלטיש).
[4] אחד הציורים הקטנים בשער הגדת אמסטרדם, תנ"ה, מציג את חלום יעקב. על ציור זה בשער ספרים אחרים, ראה" א.מ. הברמן שערי ספרים עברים (תשכ"ט) עמ' 46, 73.
[5] לאלה המכוון בדברי השער: "…עם פירוש על קדש (כלומר קדש ורחץ וכו') וגם על חג (חד גדיא)…" הבאורים על קדש ורחץ בהגדה שלנו הם קיצור מן הפירוש "באר אברהם" לסימנים המובא בהגדת אמסטרדם, תע"ב. הפירוש הזה אולי לקוח מן ההגדה באר אברהם לר' אברהם גראטי מפראג (זולצבאך תס"ח). לא ראיתי אותה הגדה.
[6]On the occasion of the exhibit the Israel Museum published Illustrated Haggadoth of the Eighteenth Century (Hebrew-English) by Haviva Peled-Carmeli. It contains comments on some pictures of our Haggadah
טובי' פרשל, מתוך המבוא של ההגדה שנדפס על ידי הוצאת בית היתומים דיסקין אדר תשמ"ז