הדיון הקרוב במועצה הסוציאלית והכלכלית ליד או-ם – מהו התיקון המוצע – סכת התנגדותה של היהדות לתיקון – המאבק לפני שלושים שנה – המערכה הראשונה – המאבק בקונגרס האמריקני – המאבק עובר שוב לאירופה – החלטת הפרלמנט הבריטי – ועידה בינלאומית בג'נבה – המאבק הגדול במועצת או-ם.
בזמן הקרוב תחדש המועצה הסוציאליה והכלכלית ליד או"ם את דיונה בהצעת היקון הלוח. ההצעה לתקן את הלוח הגרגוריאני ולהנהיג במקומו "לוח עולמי מתוקן" הועלתה בפעם הראשונה במועצה זו, לנפי שנתים, על ידי צירה של הודו. המועצה החליטה אז לדחות את הדיון בהצעה עד שתקבלו חוות דעתן של כל המדינות החברות.
עד אביב אשתקד נתקבלו במועצה השובותיהן של עשרים ושמונה מתוך שלושים המדינות שנשאלו. רובן המכריע הביע התנגדות לשנוי הלוח. נוכח העמדה השלילית של רוב המדינות הודיעה הודו, במושב האחרון של המועצה, על החלטתה לדחות עד המושב הבא את הצעתה, מתוך תקוה שעד אז ישנו כמה מדינות את עמדתן והתיקון המוצע על ידה יתקבל.
הדיון בתיקון הלוח יחודש אם כן בזמן הקרוב – ועמו מאבק יהדות העולם נגדו. תיקון הלוח הגרגוריאני אינו ענין של מה בכך לעם היהודי. במקרה שהוא יתקבל הוא יפנה קשות ביהדות העולם ויקשה עליה בהרבה את שמירת השבת.
מהו התיקון המוצע
המאבק נגד תיקון הלוח אינו חדש אף בישראל.
לפני שלושים שנה הצליחה יהדות עולם. במאכל קשה וממושך, למנוע את בצוע התיקון המוצע על ידי ועדה שנתמנתה לשם כך על ידי חבר הלאומים. בראש הליחמים עמד הרב ד"ר יוסף הרץ ז"ל, רבה הראשי של המלכות המאוחדת. הוא היה מנהיג במשלחית היהודיית שהופיעו לפני הועדות הרבות, לידיהן נמסר גורל הלוח.
בשורות הבאות נמסיר בקצור, פרטים על תיקון המוצע ונספר את תולדות המאבק למען השבת בחבר הלאומים. והמשכו במועצה הסוציאלית והכלכלית ליד או"ם.
בשנת תרפ"ג הקימה ועדת התחבירה ליד חבר הלאומים, ועדת חקירה בנוגע להצעות השונות לתקון הלוח. ההצעות לתקן את הלוח לא באו ממוסדית ממשלה או אוניברסיטאות כי אם מחוגים כספיים בארצות הברית.
ההצעה שאליה נטה רוב חברי הועדה היתה להכניס יום חלק בכל שנה. לשנה האורחית יש כידוע 365 ימים. מספר זה איננו מתחלק בשבעה וכתוצאה מכך חלים ימי החודש בשנים השינות בימי שבוע שונים. למשל, אם הראשון לפבריאר חל השנה ביום רביעי לשבוע אז יחול בשנה הבאה ביום חמישי. אחרת היה אם לשנה האזרחית היו רק 364 ימים, מספר זה מתחלק לשבעה ימי החודש היו אז דבוקים לימי שבוע מסויימים דבר שהיה מקל בהרבה על מנהלי חשבונות, פנקסנים, עורכי מאזנים וסטטיסטיקאים. חוגים כספיים בארצות הברית הציעו על כן לבטל לגמרי את היום ה-365 בשנה. לבטלו לגמרי אי-אפשר כי אז נאלצים אחרי תקופת זמן מסויימת לעבר את השנה, דבר שהיה מסבך עוד יותר את חשובי יחשבונות הפנקסנים – אולם הציעו להפריד את היום האחרון בשנה מיום השבוע בו הוא חל למשל, אם השלושים ואהד בדצמבר היה חל ביום חמישי, היו רואים אותו כ"יום חלק" שאיננו דבוק לשום יום בשבוע. לא היו מתחשבים בעובדה שלפי הספירה הנהוגה שייך יום החמישי לשנה שעברה אלא היו שומרים אותו למען הראשון בינואר של השנה הבאה. כתוצאה מזה היו, למרות שלכל שנה היו 365 ימים, כל ימי החודש קבועים בימי שבוע מסויימים. כדי להקל עוד יותר על מנהלי החשבונות, פנקסנים וסטטיסטיקאים היו שהציעו לבטל את החדשים הרגילים ובמקום שנים עשר חדשים בני שלישים ושלושים ואחד יום, שלושה עשר חדשים בני עשרים ושמונה ימים כל אחד ונוסף עליהם "יום חלק" בשנה.
סבות התנגדות היהדות
מובן שהצעה זו פגעה ביהדות העולם. לפיה היו אמנם ימי השנה האורחית קבועים לימי שבוע כסויימים אולם השבת היהודית היתה נודדת מדי שנה בשנה מיום שבוע אחד לשני. נדידת השבת היתה מקשה על יהדית העולם את שמירתה יום השבת היה חל שנה אחר. ביום אחד בימי השבוע של האומות ושנה שניה ביום שבוע אחר. קשה היה ליהודים בעלי עסק להרגיל את הגויים לאנומליה זו. קשה היה לפועלים, פקידים ותלמידים יהודים לדרוש בכל שנה יום אחר בשבוע שחרור מעבודתם. יתר על זה. ברכות מארצות המערב נהגו מאז גמר מלחמת העולם הראשונה בתי חרושת ומסחר, מוסדות צבוריים ובתי ספר, לשבות יומיים בשבוע: ביום השבת וביום ראשון. נוהג זה מקל על יהודים תושבי מדינות אלה לשמור את השבת. בצוע תקון הלוח המיצע היה שולל מיהודים אלה את היתרון שהפיקי כהשבוע בן חמשה ימי עבודה. השבת היהודית לא היתה חלה תמיד ביום השביעי של שבוע העמים.
ברור היה ליהדות העולם שעליה להתנגד בכל כחה לתקון המוצע.
המערכה הראשונה
ועדת החקירה מטעם חבר הלאומים היתה מורכבת מששה אנשים: פרופסיר הולנדי, אסטרונום צרפתי, ויושב ראש לשבת המסחר הבינלאומית, שלושה אלה היו מתומכי ההצעות להנהיג תיקונים בלוח המקובל, אליהם צירפו שלושה נציגים של הכנסיות השונות. אלו האחרונים מלאו תפקידים מיעצים בלבד. למרות שוערת התחבורה, שהקימה את ועדת החקירה, הבטיחה פעמים רבות לצרף אליה גם נציג יהודי, לא קוימה הבטחה זו וכל שנית פעולת הועדה לא היומן נציג יהודי להשתתף בה.
ראשית עבודתה של ועדת החקירה היתה עריכת משאל בין ממשלות העולם וראשי הכמורה של הדתות השונות, אם מסכימים הם ל"לוח קבוע" ולהנהיג "יום חלק" בשנה. היעדה לא הזכירה כמשאלה שתקון זה יפריע את הרציפות והסדר המקובל של ימי השנה אולם הדגישה שתכניס שנויים בלוח המקובל רק בתנאי שאלו יתקבלו על דעת הקהל.
בין אלה שנתבקשו לחרת את דעתם בשאלה זו היה גם הרב ד"ר יוסף הרץ, רבה הראשי של המלכות המאוחדת. כאשר עמד מיד על התקלות שיוגרמו ליהדות בעטיו של התקון המוצע, השיב לועדה שהוא מסכים להכנסת שנויים בלוח המקובל רק בשני התנאים דלקמן:
- השנויים לא יפגעו באורך השבוע המקובל.
- רציפות ימי השבוע לא תופרע על ידי הנהגת "יום חלק" בשנה.
אחרי שמכתבו נתפרסם, נתבקש על ידי התאחדויות רבנים שונות בארצות הברית להעביר גם את מחאותיהן למזכירות ועדת החקירה.
ועדת החקירה החלה בשמיעה מומחים ונציגי הדתות. בין אלה שהופיעו לפניה היה קרטסוורט מארצות הברית. האיש הזה היה מראשי התעמלנים למען "הלוח הקבוע" ונהנה מתמיכתו של המיליונר איסטמן שהעמיד סכומים גדולים לרשותו. קוטסוורט טען לפני הועדה שטובה גדולה תצמח לאנושות מהנהגת הלוח החדש. לפי דבריו דורשים אותו נוצרים, מוסלמים, הינדואים ובודהיסטים. הוא מתעכב גם על התנגדות היהודים. הוא אמר כי הוא מבין לרוחם ואת סבת התנגדותם אולם אי-אפשר להתחשב בהם בענין שהוא לתועלה כל האנושות כולה, כי סוף סוף מהוים היהודים רק אחוז אחד מכל אוכלוסית העולם. חברי הועדה נתרשמו עמוקות מדבריו. קוטסוורט נתקבל אחר כך בתיר חבר במזכירות הועדה ועליו היטל לבדוק את ההצעות השונות לתיקון הלוח.
אחר כך הופיעה לפני ועדה התקירה המשלחת היהודית. היא היתה מורכבת מהרב יוסף הרץ, רבה הראשי של המלכות המאוחרת, הרב ישעיה פירסט מוינת, הרב ישראל לוי, רבה הראשי של צרפת, דר. ט. לוינשטיין מציריך ומר לוסיין וולף העתונאי האנגלי-יהודי הנודע, שבזמן חתימת הסכמי השלום בורסיי שמש יועצם של הארגונים היהודיים השונים. חברי המשלחת נמקו לפני חברי הועדה את סבת התנגדותם של יהדות העולם לתיקון המוצע.
באיתה שנה נתפרסמו התשובות של הממשלות השונות. התברר כי לא רק יהודים וכתות נוצריות שונות כמו "שומרי יום השבת" התנגדו לתקינים המוצעים כי אם גם ממשלות בריטניה, הודו, ניו-זילנד, גרמניה, אוסטריה, בלגיה, דנמרק ופינלנד נקטו אותה עמדה. ממשלות אלו ייצגו בערך שליש מאוכלוסית העולם. נדמה היה שתכנית לתיקון הלוח תוגנו והבעיה תורד מעל הפרק – אולם לא כן היה הדבר.
המאבק בקונגרס האמריקאני
תומכי "הלוח הקבוע" שנכשלו בנסיונם לבצע את התקון באמצעות ועדת החקירה שהוקמה על ידי ועדת התחבורה של חבר הלאומים, לא אמרו נואש לשאיפותיהם.
הם העבירו את שדה המערכה מג'נבה לארצות הברית שם נהנו מתמיכתם של חוגים רחבים.
ראשית צעדם היה ארגון מסע תעמולה בעתונות המדינה בו תבעו מנשיא ארה"ב לקחת לידיו את היוזמה להנהגת התקינים בלוח המקובל. לצורך זה בקשוהו לכנס ועידה עולמית, שתחליט על הלוח החדש בן 13 חדשים, בני 38 יום ו"יום חלק" בשנה.
הם הרחיקו לכת וחבר הקונגרס פורטר הציע הצעה ברוח זו בקונגרס האמריקאני. ההצעה שכללה גם התחייבות מפירשת, שארצות הברית יתמכר בדרישות לתיקון הלוח הועברה לדיון לועדת החוץ של הקונגרס. יושב ראש הועדה היה פורטר הגזבר. ההצעה היתה מתקבלת פה אחד לולא התנגדותו החריפה והנמרצה של חבר הקונגרס היהודי, נציג ניו-יורק, סול בלום, שהיה גם כן חבר ועדת החוץ. סול בלום, יהודי מסור, לא שתק גם בזמן המאבק נגד תיקון הלוח. היא התנגד לקבלה ההצעה מבלי שתנתן מקודם רשות לכל חלקי הצבור האמריקאני לחוות את דעתו בענין זה לפני הועדה. אחרי שהרב משה חיימסון, ורבנים חרדים אחרים הופיעו לפני הועדה, והשמיעו לפניה את סבות ההתנגדות היהודית לתיקון המוצע נדחתה ההצעה של חבר הקונגרס פורטר. היה זה תודות לעבודתם המסורה ולמאבקם של הרב משה חיימסון וסול בלום שבמשך כל שנות המאבק נגד תיקון הלוח לא הביעה ממשלת ארצוה הברית אף פעם באופן רשמי את תמיכתה והסכמתה לתיקון.
חרות
3/26/1956