ביום א' פרשת ויצא התקיים במתיבתא "תפארת ירושלים" הספד מטעם "אגודת ישראל" דאמריקה והוועד הפועל העולמי של אגו"י על ר' אהרן גודמן, מנהיגה הדגול של "אגודת ישראל". הספידו אותו הגר"מ פיינשטיין ר"מ תפארת ירושלים, הרב ר' שמחה עלברג, עורך "הפרדס", והאדמו"ר מסקולין הרב ר' א. ז. פורטוגאל.
ראשון המספידים היה הגר"מ פיינשטיין שהעלה על נס את פעילותו רבת הענפים של הנפטר הגדול למען חזוק הדת וביצור מוסדות התורה. בעמדו על דברי רבותינו לפרשת השבוע "כי בא בית המקדש לקראת יעקב עד בית אל וזה ויפגע במקום", הסביר כי יש שתי בחינות בקפיצת הדרך, אחת, שהנוסע קופץ את הדרך והוא מגיע במהירות יתרה אל המקום שהוא שואף אליו, והשניה – כי המקום בא לקראתו, פירוש שהמקום בו עומד ההולך משתנה מתחת רגליו ומתהוה בו המקום אליו הוא רוצה להגיע. מן הבחינה השניה היתה קפיצת הדרך של יעקב אבינו. "בית המקדש בא לקראתו". על ר' אהרן גודמן נוכל לומר כי אם גם היה קופץ ממקום למקום והיה נוסע למרחקים להחיש עזרה לנתונים בצרה ולפעול למען שמירת הדת, היתה לו גם קפיצת הדרך במקומו, מחמת פעולותיו השתנה המקום סביבו, מרצו ומסירותו למען "אגודת ישראל" הפכו לונדון, בה היה חי, לישוב חרדי חזק, ל"מקדש מעט" בעולם היהודי. הנפטר הגדול לא היה רק רב פעלים, כי אם גם פעל למען חיזוק ושמירת הדת בלי פחד מפני איש.
הרב ר"ש עלברג, שהיה יו"ר האספה, פתח משאו בפסוק "ויעל אליהו בסערה השמימה" – גדולי ומנהיגי האומה ניטלים מאתנו דוקא בסערה, בשעת סערה לעם ישראל, בשעה שאנו זקוקים להם ביותר. "איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה," – דברי קינתו של דוד המלך על מות שאול ויהונתן בנו הולמים גם הספדנו על הנפטר. ר' אהרן גודמן היה גבור במלחמת ובמאבקי "אגודת ישראל", למען "אגודת ישראל" היה חי ולה היה מקדיש עתותיו, כשרונותיו הכבירים ומרצו הגדול, הוא הוא שהוציא "אגודת ישראל" לרשות הרבים והוא הוא שעמד בשערה להשיב מלחמה נגד המחפירים אותה. הוא היה נזקק לכל מקום בו היתה דרושה עזרה, היה יוצא למסעות למרחקים, למדינות מעבר למסך הברזל ולמדינות ערב להתענין בגורל אחים נרדפים. הוא היה מנהיג הכלל אך בתוך עבודת הכלל לא שכח את היחיד, את צערו ודחקו. "וירא בסבלותם" מפרשים חז"ל בסבל של כל אחד ואחד. וכך אמנם צריכה להיות מידתו של כל מנהיג בישראל. גודמן היה גבור במערכות ישראל בזמננו, והוא היה גם כלי מלחמתה של אגודת ישראל באשר באישיותו ייצג וסמל את עקשנותה ונאמנותה ללא פשרה של "אגודת ישראל" לתורת ישראל. אמנם בזמן האחרון היווה את האופוזיציה באגודת ישראל – ואין כאן מענייני לדון בשאלה עם מי הוא הצדק ועד כמה צדק כל אחד מן הצדדים – אך גם התנגדותו וביקורתו היו לטובת אגודת ישראל. "כשם שאין פרצופיהם שווים זה לזה כך אין דעתך שווה" – מפרש המהר"ל מפראג כי כמו "שאין פרצופיהם שווים זה לזה" הוא לתיקון העולם, כי לא היה קיום לו אם כל בני האדם היו דומים אחד לשני ולא היו יכולים להבחין בין אדם לחבירו, כך גם "אין דעתם שווה" היא לתיקון העולם. צריכים להיות הבדלי וחילוקי דעות, כי מן הויכוחים, הדיונים והבירורים תצא האמת לאורה. ויש צורך גם ב"אגודת ישראל" בויכוחים ודיונים ערים כדי שתהיה דרכה נכונה ומבוררת לפניה. "לא כן נתן לך ה' אלקיך" – מפרש האדמו"ר מרדומסק זצ"ל, ה' נתן לך "לא כן", הסגולה לא להגרר אחרי המקובל ולומר לו "לא כן". ר' אהרן גודמן היה בשנים האחרונות נושא ה"לא כן" הגדול באגודת ישראל, ולמען ה"לא כן" הזה נלחם בעקשנות כשם שנלחם בעקשנות למען כל דבר בשביל ובתוך "אגודת ישראל", כמעט בודד היה במערכה, "ויותר יעקב לבדו" – לבדו. וגם במאבק ומלחמתו זה שירת ושימש "אגודת ישראל" כדי שיתלבנו דעותי' ויתבהרו רעיונותיה. עם מותו אבדו לה ל"אגודת ישראל" גבור במערכה וכלי מלחמתה, כלי מלחמה למענה וכלי מלחמה בתוכה היא.
האדמו"ר מסקולין הרב ר' א. ז. פורטוגאל הבליט בהספדו הנרגש עבודת ההצלה של הנפטר. הוא סיפר כי בהיותו אסור בבית הסוהר ברומני' שאלו אותו החוקרים מיהו זה גודמן. ואז נתבהר לו כי יש מישהו בחוץ לארץ הדואג לו והפועל למענו אצל השלטונות – והוא גודמן. כאשר הגיע לאחר שחרורו מן הכלא ולאחר יציאתו מרומני' לאנטורפן נסע גודמן לקראתו ואמר לו: "הנני עומד לרשותך, פקד עלי מה אעשה למען שארית הפליטה ברומני' ואני אעשה כפי יכולתי". גודמן היה מרגיש בצערה של הנשמה הכלל ישראלית והשתתפותו בצער היא שהמריצה אותו לפעולותיו הגדולות. "טוב ללכת אל בית אבל… והחי יתן אל לבו". בהספד זה אנו החיים צריכים ליתן ללב, לזכור את הצרות הגדולות והאיומות העוברות על אחינו במדינות שונות ואנו צריכים לעשות למענם כשם שהנפטר שאנו מספידים אותו, פעל לטובתם בכל לבו ונפשו.
מתוך "הפרדס", חוברת ד' שנה ל"ו.