מאות בשנים אחרי המצאת הדפוס באירופה היה עדיין נפוץ השימוש בספרים בכתב-יד. היו תמיד יחידים שהעדיפו בהזדמנויות שונות להשתמש בספר בכתב-יד, כתוב בידי סופר-אמן. ביחוד היה זה כך לגבי ההגדה של פסח, שהיא מן הספרים העברים המעטים שהיו מעטרים ומקשטים אותם בציורים.
מן המאה השמונה-עשרה נשתמר מספר ניכר של הגדות כתובות ומצויירות ביד, וידועים לנו מאותה תקופה שמותיהם של כמה סופרים-ציירים.* סופר-צייר פורה היה ר' חיים ב"ר אשר אנשיל מקיצע. קיצע-קיטסה בגרמנית-היתה אחת מ"שבע הקהילות" של בורגנלנד באוסטריה. עד הדור האחרון-עד גירושן לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה במארס 1938-היו "שבע הקהילות" ידיעות באדיקותן היתרה בתורה ובמצוות.
כמה חוקרים פירסמו בספרים ובכתבי-עת תיאורים של הגדות שנכתבו על ידי הסופר מקיצע. הגדיל לעשות פרופ' אלכסנדר שייבר מבודפסט אשר פירסם על הסופר כחמשה מחקרים, הראשון עוד בשנת תשט"ו ב"ידע-ים" (כרך ג, חוברת א), והאחרון לפני כמה שנים ב"צייט-שריפט פיר די גשיכטה דר יודן" (1971, VIII) היוצא בתל-אביב. עלה בידו של שייבר לגלות פרטים אחדים על חיי הסופר וכמה מיצירותיו שלא היו ידועות. ר' חיים ב"ר אשר אנשיל היה מורה בקיצע, אך כנראה שההוראה לבד לא הספיקה לפרנסתו, ועל כן, וגם מתוך נטייה לאמנות, היה כותב ומעטר סידורי-תפילה שונים. בדרך כלל צייר ציורים רק בשערי הספרים, ובפנים היה מקשט דיבורי-מתחיל בפרחים צבעוניים, אך יש גם יצירות משלו שבהן מצויים ציורים בפנים הספר. לפי מאמרו האחרון של שייבר היו ידועות אז 22 יצירות של הסופר, ביניהן 13 הגדות, והן נכתבו בין השנים תק"א ותקמ"ב.
"הגדת קיצע" אשר פקסימילה ממנה ניתן בזה, נתגלתה רק לפני שנתיים בערך ולא היתה ידועה לאלה אשר כתבו על הסופר מקיצע ויצירותיו, היא נכתבה על ידי ר' חיים ב"ר אשר אנשיל בשנת תקמ"ב.
בדומה לכמה יצירות אחרות של הסופר, כך גם בהגדה זו, לא נמצא רשום שמו של הסופר אך כל-כולה של ההגדה מעידה כי היא יציר כפיו של ר' חיים ב"ר אשר אנשיל.
השער מקושט בציורים צבעוניים: שני נשרים, הדמויות של משה ואהרן ושני פרצופי אדם—ציורים כאלה מופיעים גם בשערי יצירות אחרות של הסופר.
במסגרת בשולי עמוד השער כתב הסופר שמה של אשה מקיצע שהיתה בעלת ההגדה. השם נמחק כעבור זמן, כנראה על ידי הבעלים החדשים של הספר.
הכתב הוא יפה ביותר.
הוראות הסדר הן ביהודית-אשכנזית. כן מצויים בהגדה הנוסחים היהודים-אשכנזים של השירים "אדיר הוא", "אחד מי יודע" וחד גדיא". הם כתובים באותות צו"ר (צאינה וראינה), כנהוג בהגדות-דפוס של אותה התקופה.
הדף הראשון שאחרי השער חסר. במקומו נמצא דף שנכתב בידי סופר מאוחר.
מלבד הציורים בשער, מצויים בהגדה עוד כמה ציורים בצבעים. המלה "לפיכך" ניתנת במסגרת ובה פרחים. המלה "שפוך" אף היא מוקפת במסגרת ונראים בתוכה צמחים ושני אריות מחזיקים בכתר. מסגרת ובה עטרה וצמחים לעטרת גם המלה "אדיר" בראש השיר "אדיר הוא יבנה ביתו וכו'". עלים ושושנים מצויירים בצבע מקשטים גם את "הלל". המלה "נשמת" מעוטרת בפרחים בשחור-לבן.
ההגדה נכתבה על נייר, וגודלה הוא 32 על 22 סנטימטר. בדף חלק שלפני השער מצויות כתובות של הבעלים השונים של ההגדה. למדים אנו מהן כי לפני מאה שנה בערך ניתנה ההגדה מתנה להרב ר' אייזיק טובס, רבה של ברלאד ברומניה.
"הגדת קיצע משנת תקמ"ב" היא ההגדה השלוש-עשרה המוצאת על ידי ה"קליניקה ליתומים חולים". ראויים לברכה מוסד זה ומנהלו הרב מוניש וינטרויב, על העמדתם לרשות הציבור העתקה של הגדה זו הכתובה ומצויירת בידי ספר אמן, ואשר כל הכנסותיה הן קודש לשיקום ולהגשת עזרה רפואית ליתומים חולים בישראל.
ט. פרשל, מתוך המבוא של ההגדה שנדפס על ידי הוצאת בית היתומים דיסקין תשל"ה
* עיין מאמרו של ר' יצחק ריבקינד ז"ל, "הגדות כתובות ומצויירות במאה הי"ח" ("הדואר", י"א בניסן, תשכ"ג).