א.
לפני ששה שבועות, ב-2 לנובמבר – ביום השנה הששים להצהרת בלפור – הופעי ב- Berlingske Tidende היומון הגדול ביותר של דניה, מאמר בשם "הצביעות ביחס לגבולותיה של ישראל".
הכותב ביקר החלטה שנתקבלה בעצרת או"ם, ובעדה הצביעה גם דניה, המגנה בחריפות את נוכחות ישראל "בשטחים הכבושים". לפי דעת הכותב יש בהחלטה זו משום צביעות, זיוף וסילוף העובדות ההיסטוריות.
הכותב תיאר את תולדותיה המדיניות של ארץ ישראל מאז מלחמת העולם הראשונה. חבר הלאומים אישר את אנגליה כמעצמת המנדט. תפקידו הראשי של המנדט היה הגשמת הצהרת בלפור שהבטיחה בית לאומי לעם היהודי בא"י, שאז כללה את כל הארץ משתי גדות הירדן.
בשנת 1922 הוצאה עבר הירדן משטח המנדט והוקמה בה נסיכות ערבית. "מעשה זה, כשם שהוא קבע את השטח בו לא יקום בית הלאומי של היהודים, כך הוגדרה על ידו הטריטוריה בה כן יוקם", העיר הכותב.
בשנת 1947 החליטו האומות המאוחדות על חלוקת הארץ ועל הקמת שתי מדינות – מדינה יהודית ומדינה ערבית. היהודים קיבלו את ההחלטה, אך לא כן הערבים. לאחר שהיהודים הכריזו על עצמאות מדינתם, פלשו לתוכה צבאות ערב. מזימתם לא הצליחה. נחתמו הסכמי שביתת-נשק. הסכמים אלה לא הביאו לידי חוזי שלום. למדינת ישראל לא היו אף פעם גבולות קבועים, אלא קווי סימון. הואיל והערבים לא הכירו בהחלטת או"ם לא היתה לזו דין של פעולה בינלאומית ולא היה בכוחה לשנות את התנאים הטריטוריאליים הכלולים במנדט. נוכחותה של ישראל במזרח-ירושלים, ברצועת עזה ובגדה המערבית היא בהתאם לזכויות שניתנו ליהודים במנדט.
"אי-אפשר לדבר על כיבוש שטחים או על לקיחת אדמות של אחרים בכוח. גבולותיה החוקיים של ישראל זהים ללא ספק עם אלה של שטח המנדט".
כותב המאמר היה ארנה מלכיור, חבר האופוזיציה ב- Folketinget בית הנבחרים בדניה.
השם מלכיור אינו זר לאלה שיודעים קצת על יהודי מדינה זו. משפחת מלכיור היא משפחה יהודית-דנית ותיקה, היושבת בארץ זו כמאתים ושלושים שנה ושהוציאה מקרבה אנשים שקנו להם שם בשטחים שונים.
חלק רב היה לרב מרכוס מלכיור בהצלת יהודי דניה במלחמת העולם השניה. בסתיו 1943 תיכננו הגרמנים ללכוד את היהודים במיבצע בזק. הרב מלכיור היה מן הראשונים שקיבלו בליל ערב ראש השנה של שנת תש"ד את האזהרה הדחופה, כי בעוד שעות ספורות עומדים הגרמנים להתחיל במצוד. למחרת, בשעות הבוקר, כאשר ציבור יהודים התאסף בבית הכנסת ב"קריסטאלגאדה" לאמירת סליחות, הזהיר אותם הרב מפני הסכנה הצפויה להם. הוא הודיע כי לא יתקיימו תפילות בבית הכנסת בימי ראש השנה וקרא ליהודים לצאת מדירותיהם ולהתחבא.
הדבר מסופר בספרים שנכתבו על הצלת יהודי דניה. לפני כמה שנים בביקור בקופנהאגן פגשתי יהודי שהיה בתוך הקהל הקטן שבא לבית הכנסת באותו ערב ראש השנה בבוקר. הוא סיפר לי על צאתו מדירתו ועל הסתרתו, על-ידי המחתרת הדנית, בבית-חולים, עד שהוברח לשוודיה.
בשנת 1947 נבחר הרב מלכיור לרבה הראשי של יהדות דניה. הוא שימש במשרה זו עד מותו בשנת 1969. בנו בנט (בנימין) בא במקומו.
מיכאל בנו של בנט הוא רבם של יהודי נורווגיה. הוא צעיר לימים ולומד ב"ישיבת הכותל" בירושלים, ורק לימים הנוראים הוא חוזר לאוסלו. לאחר שיסיים לימודיו בארץ ישוב לנורווגיה ויתמסר כולו לקהילתו.
ארנה (אברהם) מלכיור, חבר בית הנבחרים הדני, הוא בן הרב מרכוס מלכיור. באחרונה היה כאן לביקור קצר כחבר המשלחת הדנית לאומות המאוחדות.
עוד לפני שנפגשתי עמו ידעתי, כמובן, על בני משפחתו. ידעתי גם על מסירותם למדינת ישראל. לפני שלושים שנה היכרתי בלונדון, את הילדה, אחות של ארנה. היא היתה אז אחות בבית החולים היהודי בווייטשפל. פגשתי אותה שוב בישראל במלחמת העצמאות. יום אחד, ואני אז במדי צה"ל, ביקרתי בבית-חולים צבאי בחיפה, והנה היא באה לקראתי. היא הגיעה לארץ כמתנדבת לצה"ל.
בשיחתי עם ארנה מלכיור למדתי יותר על מסירות בני המשפחה לארץ. גם נוכחתי לדעת שהוא עצמו איננו רק מדינאי דני, אלא גם ציוני נלהב ואיש הנאמן למסורת עמו.
ב.
גבה-קומה, פנים אינטלגנטיות, צנומות. ממשוקף.
בן 53. יליד קופנהאגן. אחרי שסיים לימודיו בבית הספר, עבד בבית-המסחר יהודי לטקסטיל. בסתיו 1943, הוברח, כמו כמעט כל יתר יהודי דניה, לשוודיה. הוא הצטרף לחטיבת-הצבא הדנית שנוסדה בשוודיה לפני סוף המלחמה. החטיבה נחתה בדניה במאי 1945, בו בזמן כאשר צבאות בנות-הברית נכנסו למדינה מן הדרום.
אחרי המלחמה היה מועסק בבית מסחר של נייר, ולאחר-מכן בעסק של טקסטיל. בשנת 1965 נתמנה מנהלו של "יארדקס", בית-חרושת גדול וידוע לחליפות גברים. באותו זמן החל להיות פעיל במפלגה הסוציאל-דמוקראטית. בשנת 1970 נהיה מנהלה של קבוצה של חמישה יומונים סוציאל-דמוקראטיים. שימש במשרה זו עד 1973, כאשר פרש עם אחרים מן המפלגה מפני שנטתה יותר מדי לשמאל הקיצוני.
"התנגדנו למדיניות המפלגה הן בענייני פנים והן בענייני חוץ", אמר לי ארנה. "בשל נטייתה לשמאל הקיצוני החלה המפלגה גם לנקוט בעמדות אנטי-ישראליות".
הוא וחבריו יסדו מפלגה חדשה. המפלגה הדמוקראטית של המרכז. הם השתתפו בבחירות שנערכו ב-1973. ארנה נבחר לבית הנבחרים. הוא נבחר שוב בבחירות שהתקיימו השנה.
הוא משמש סגן יושב-ראש המפלגה, לה 11 צירים בבית הנבחרים בן 179 חברים.
ארנה משמש גם יושב-ראש הפדרציה הציונית של דניה והוא חבר ועד הקהילה היהודית.
הוא מנע פתיחת משרד אש"ף בקופנהאגן. מעשה שהיה כך היה. במאי 1976 ביקר ראש ממשלת דניה במצרים. בהיותו שם אמר כי הוא מרשה פתיחת משרד אש"ף בדניה. ארנה, בתור יושב-ראש הפדרציה הציונית, הגיב תיכף ומיד. הוא הצהיר, כי פתיחת משרד אש"ף נוגדת את החוק. לפי החוקה הדנית, זקוק ארגון שמאשימים אותו בהטפה לאלימות לרשיון פעולה מיוחד מטעם בית המשפט, והוא עומד לערער על החלטתו של ראש הממשלה בפני הרשות השופטת.
בעוד חוגים מדיניים ומשפטיים בדניה התווכחו אם יפה כוחו של סעיף החוקה, עליו הסתמך מלכיור, ביחס לאש"ף, הודיע אש"ף כי "לעת עתה נמנע הוא מלפתוח משרד בקופנהאגן".
"'לעת-עתה' זה נמשך כבר למעלה משנה וחצי", אמר לי מלכיור בחיוך.
כאשר נפגשנו היו העתונים עדיין מלאים מאמרים על ביקור סאדאת בירושלים, ופרשנים קראו לממשלת ישראל להודיע על ויתורים כמחווה של רצון טוב והוקרה לצעדו של סאדאת.
"סבור אני שלא מגיעה לסאדאת תודה מיוחדת על שהסכים סוף-סוף להכיר בקיומה של ישראל", אמר מלכיור. הוא גם אמר לי כי דעתו על גבולותיה של ישראל היא גם דעתם של יתר מנהיגי מפלגתו.
שוחחנו על בני משפחתו.
"לא רק אחותי הילדה, גם אחי בנט, שהנו היום רבה הראשי של דניה, שירת כמתנדב בצה"ל במלחמת השיחרור", סיפר לי ארנה. "גם אחי דוד, שהתיישב בארץ בשנת 1946, שירת אז בצבא. הוא עובד כיום בארץ בשביל הרדיו הדני".
מששת האחים והאחיות מלכיור נמצאים שלושה בארץ: דוד, פנחס, שהוא מחנך בכפר בתיה, וברוריה היושבת בנגב.
ארנה דיבר בגאווה על בן אחיו מיכאל הלומד ב"ישיבת הכותל".
בזמן שהותו כאן, היה מופיע, בנוסף לתפקידיו במשלחת הדנית לאו"ם בנאומים בבתי-כנסת. בקרוב יבקר בישראל כציר לקונגרס הציוני הבא.
ארנה ורעייתו נינה הם שומרי מצוות. נינה, ילידת שוודיה, היא מדענית בשדה הרפואה. לזוג שני בנים: דוד, בן שמונה, ויעקב בן שלוש.
הדואר
ו' טבת תשל"ח