ביום א' הבא, י"ג באייר, יפגינו יהודי ניו יורק ברבבותיהם את הזדהותם עם יהודי ברית המועצות.
עם ראשי המפגינים יצעד אליהו זלובינסקי, עולה חדש מברית המועצות, שהגיע אשתקד עם משפחתו לישראל, לאחר מאבק של ארבע שנים על זכותו לחזור לארץ העברים.
זלובינסקי הוא בן 39 ויליד קיוב. הוא למד בפוליטכניקום של עיר זו והוסמך למהנדס. עמד במפעל תעשיה ענקי ועלה בדרגה עד שנתמנה מנהל מחלקת התיכנון. תוצאות עבודותיו המדעיות, ביחוד בשטח שיפור תהלוכי היצור, פורסמו בעטונות הסוביטית. בשנת 1971 התחיל לעבוד במכון לתכנון מכונות חקלאיות. שם עמד בראש קבוצה של אנשי מדע שהכינו חומר ועיבדו תכניות בשביל מחשבים. בשנת 1973 הגיש בקשה להיתר יציאה. מתוצאה מכך פוטר ממשרתו ומאז ועד עלייתו לארץ התפרנס ממלאכות שונות. באחרונה היה סדרן באולם הקונצרטים של תזמורת הפילהרמונית של קיוב.
נפגשתי עמו במשרדי הוועדה למען יהודי ברית המועצות של ניו יורק רבתי.
הוא החזיק בידו סיכה של מתכת מקושטת סמלים.
"יש אנשי מדע בעולם שהם בעלי פרסים ואותות הצטיינות מרובים — אך סיכה קטנה זו יקרה להם מכל" אמר זובלינסקי.
סיכה זו יוצרה מטעם הסימנר שהוקם במוסקבה על ידי המדענים היהודיים שפוטרו ממשרותיהם אחרי שהגישו בקשות להיתרי-יציאה. הוא נוסד בספטמבר 1972 ביוזמת הפיסיקאי אלכסנדר וורונל, המשמש היום פרופסר באוניברסיטת תל אביב, ואחת ממטרותיו היא לאפשר למדענים שהוכרחו לנטוש את משרותיהם ומעבודותיהם להוסיף לעמוד במגע עם עולם המדע.
אנשי הסמינר מתכנסים פעם אחת בשבוע. במושבים, הנערכים בעת בדירתו של מרק אובל, פיסיקאי בעל שם עולמי, מתקיימים הרצאות וויכוחים. מוזמנים גם אנשי מדע דגולים מחוץ למדינה ואלה נענים ברצון רב לבוא להרצות על מחקריהם. סיכת המתכת מעונקת למרצים כאות הקרה.
"ההרצאות בסימנר זוכות להד רחב בעולם המדע", סיפר זלובינסקי. הוא עצמו הרצה בסמינר על תבנית של מלון עברי-רוסי אבטומטי ולשם כך המציא שיטה מיוחדת להספקת מלים עבריות למחשב. יחד עם דר. בן אור גורפיל נתן סידרה של שלוש הרצאות על אופיו המיוחד של משק מדינת ישראל. על סמך סדרת הרצאות זו הוזמנו שניהם להשתתף בוועידה האירופית של Econometric Society ESEM 76— שהתקיימה בהלסינקי בקיץ אשתקד. התמונות נשלחו אליהם לברית המועצות. בשעת קבלתן היה זלובינסקי כבר בארץ והוא אמנם נסע לוועידה. לחבירו ד"ר. גורפיל, לא ניתן היתר יציאה. ראשי הוועידה התערבו למענו אצל השלטונות הסוביטים, אך ללא הועיל. במשך אחד עשר הימים של הוועידה ערך גורפיל שביתת רעב בעיר מגוריו, טאלין. כמחאה על פגיעת המשטר בזכויותיו כאדם וכאיש מדע.
"רוצה אתה שאדבר על חיי", המשיך זלובינסקי, "אך תרשה לי לספר על חברי הטוב, ד"ר. גורפיל, המתענה עדין בברית המועצות. סיפורו הוא אופייני ביותר להלך רוחם ולמצבם של המדענים היהודיים בברית המועצות אשר נפשם יוצאת לציון".
בן אור גורפיל, שהוא בן 44 נולד בבלצ"י בבסורביה. כבר ב 1933 ביקשה המשפחה לעלות לארץ. בשנת 1940 סופחה בסרביה לרוסיה. הוריו של בן אור — אביו היה רופא– קידמו בברכה את השליטים החדשים, כסבורים היו כי הם ינהיגו צדק השוויון במדינה, אך עד מהירה נחלו אכזבה. האב נשלח למחנה עבודה והמשפחה הוגלתה לסיביר. האב כמעט שנשבר לגמרי במחנה. ב1947 שוחרר מן המחנה, אך לא השתחרר מן הפחד. הוא העדיף להמשיך בתפקידו כרופא במחנה. בשנת 1950 הירצה בוועידת רופאים בסיביר והטיל ספק בתאוריה של מדען סובייטי על ראשית החיים. עודו בוועידה שמע שמרנגים אחריו שיצא נגד תיאוריה שנתקבלה על השלטון. הוא לקה בהתקף-לב ונפטר במקום.
בן אור למד בסברדלוסק ועם תום לימודיו נתמנה למרצה באוניברסיטה שם. עד 1967 הרגישש את עצמו כרוסי בכל. הוא זכר שהוא יהודי– המכשולים השונים הנערמים על דרכו של יהודי בברית המועצות מזכירים לו תמיד את מוצאו– אך לא היתה לו שום תודעה לאומית. מלחמת ששת הימים גרמה למיפנה בחייו. הוא נעשה גאה ביהדותו.
"ואתה עצמך, כיצד הרגשת לפני מלחמת ששת הימים ולאחריה?" נכנסתי לתוך דבריו של זלובינסקי.
"בדיוק כמו גורפיל", השיב. "לפני מלחמת ששת הימים הייתי יהודי בלי חברה לאומית. מלחמת הגבורה של ישראל הפכה אותי ליהודי לאומי. כמה גאים היינו בישראל! גם הגויים דברו בהערצה על ישראל. אמרו: "היהודים בישראל המכים באויביהם אינם אותם יהודים שגרים כאן בפודול'".
"המפטים נגד הפעילים היהודיים שהתקימו ב 1970-1971 בלנינגראד, בריגה ובקישינוב, והיו מלווים תעמולה אנטי-שמית, ואשר מטרתם היתה להרתיע יהודים מלהגיש בקשות להיתרי יציאה, השיגו את ההיפך. הם חזקו את תודעתינו היהודית. פקחנו עינינו ונוכחנו לדעת כמה בלתי בטוח הוא מצבינו. הם חישלו את רצוננו לעלות. הרגשנו בכל הוויתנו: אנחנו צריכים לישראל וישראל צריכה לנו".
"גורפיל ואני הגשנו בקשות להיתר יציאה בזמן אחר. אז כבר גר בטאלין, שם עמד בראש מחלקה במכון מדעי. רעייתו עבדה באקדמיה למדעים של הריפובליקה האסטונית. שניהם פוטרו ממשרותיהם."
"באתי לביקור קצר לפי הזמנת 'הוועידה למען יהודי ברית המועצות'. אספר לאחינו כאן על מצב יהודי רוסיה ואקרא להם להפגין למענם. משוכנע אני כי יש תועלת בהפגנות", אמר זלובינסקי. "אפגש כאן גם עם אישים רמי-מעלה ואבקשם לפעול למען המדענים היהודים בברית המועצות המבקשים לעלות לארץ, וביחוד למען חברי ד"ר. גורפיל. בנו של גורפיל, אליעזר הוא בן 18 הוא עלול להיקרא לצבא. אם יגויס – ידחה דבר זה את עלית המשפחה לעשר שנים. על כן עלינו לפעול בדחיפות".
הדואר יא אייר תשל"ז