מהדורת הרב קלמן כהנא
ירושלים חשט"ז.
"ספר הזכרון"
מכיל טענות הריטב"א על השגות הרמב"ן בפרושו לתורה של אחדים מדברי הרמב"ם ב"מורה הנבוכים". טענות הריטב"א, תלמידם של הרשב"ם והראה, ומחברם של חדושים על כמה מסכתות, אינן מעור אחד. לפעמים הוא פותר דברי הרמב"ן לחלוטין, לפעמים מסביר שהרמב"ן לא הבין דברי הרמב"ם נכונה, וזה אולי בשל שמושו בהעתקתו. של אלחרזי של "מורה הנבוכים",* העתקה שלפי דעת הריטב"א אינה מושלמת, ולפעמים הוא מודה במקצת טענות הרמב"ן, אך מדגיש שלרמב"ם ולרמב"ן דרכים נפרדות, שכל אחת נכונה כשלעצמה.
הספר נדפס בפעם הראשונה לפני קרוב למאה שנה. חלק ממנו שלא היה כלול במהדורה הראשונה פורסם לפני בערך עשרים שנה. כעת מונחת לפנינו מהדורה חדשה של כל 'הספר שהוכנה על ירי הרב ק. כהנא על פי כתב יד מספרית הואתיקן. המהדיר עטר את הוצאתו במראי מקומות.והערות רבים ומאלפים. כן טרח הרבה על קביית הנוסח של פרוש התורה לרמב"ן שהיה לפני הריטב"א, על ידי בדיקת כתבי יד ודפוסים עתיקים, ועל ברור גירסאות תרגומי "המורה" שהיו.לעיני הרמב"ן ומשיגו.
במבוא מקיף דן ק. כהנא בין היתר על הבאות "ספר הזכרון" אצל קדמונים (בפרק זה גם נסיון לפתור את הסתירות בין "המורה" ו"יד החזקה"), על המהדורות וכתבי היד של הספר, על תרגומי "המורה" שהיו בידי הרמב"ן**), ועל יחס הריטב"א לרמב"ם. פרק אחרון זה חשוב ומאלף מאד ובו מראה המהדיר כי למרות הערצתו הגדולה של הריטב"א את הרמב"ם, חולק הוא לפעמים עליו ואינו נמנע מלהשתמש בבטויים חריפים נגדו. דברי המהדיר בבל מקום הם זהירים ושקולים.
לספר שלוש־ נספחים. א.) "תאריך לידת ופטירתו של הרמב"ם" בו מצביע המהדר על התאריכים השונים בקשר ללידתו ופטירתו של הרמב"ם בכתבי הקמונים. ב.) "מתרגמי פרוש המשנה לרמב"ם". ג)"על מחבר הספר החנוך". על יסוד סתירה בין פסק הרא"ה ודבר החנוך במצוה ת' מוכיח הרב כהנא כי אין ליחס את ספר החנוך לרא"ה. אופן הרצאת הדברים במצוה ת' אינו משאיר מקום לישוב הסתירה על ידי הנחה שהרא"ה חזר מדבריו; דבר שאולי יכולים לטעון בנוגע לסתירות המרובות האחרות. דמה לנו שבפרק זה הרב כהנא 'הוא בבחינת "קמחא טחינא טחין". א.) נראה שהוא לא ראה את המהדורה השניה של ספר החנוך של הרב חיים דוב שעוועל (מוסד הרב קוק תשי"ד) בה קונטרס מיוחד "לברור זהותו של מחבר "ספר החנוך" (עמודים
תשצ"ו—תת"ו) ובו מוכח בראיות רבות ומכריעות שמחבר ספר החנוך הוא תלמיד הרשב"א ולא הרא"ה. ב.) גם במהדורה הראשונה' שהיתה כן לנגד עיני הרב כהנא, מוכיח הרב. שעוועל (בהוספות לבאורים והערות' ע' תשס"ה) מאותה מצוה עצמה בהשואה עם תשובת הרשב"א (ששניהם מביא הרב כהנא) בי בעל החנוך היה תלמיד הרשב"א-והראיה היא חזקה, אפילו בלי ידי-עתנו שהרא"ה חלק על הרשב"א בענין זה. (עיין שם).
לבסוף עוד נעיר כי בערך מאה שנה אחרי שנתחבר "ספר הזכרון", נכתב ספר אחר שמגמתו להציל את הרמב"ם והאבן עזרא מההשגות שבפרוש הרמב"ן לתורה. כוונתנו לספר "מנחת קנאות" לרבי זכריה הכהן, הכם יוני. הספר נשתמר בכתב יד. ואם כי לפי תאורו נראה שאיננו חשוב ביותר יתכן שבבדיקתו יתגלו לנו בו אי־אלו רמזים ל"ספר הזכרון" (תאור כתב היד נמצא בכתב עת חדשי כרך 38 ,ע' 364 ,וברשימת כתבי
יד קמברידג' של שילר חלק א' ע' 180).
*על הספרות על טיב העתקת האלחריזי שבפרק זה יש להוסיף הערתו הקצרה אך התשובה של ר' ח. ש. קוק ז"ל בענין ותרגומו של אלחריזי שנתפרסמה ב"מחברת" (בעריכת א. אלמליח, ניסן תשי"ד).
**על ההבאות בפרק זה יש לחוסיף התאריכים השונים המובאים ב"תיקון יששכר" (והובא גס ב"מדרש תלפיות" לר' אליהו מאיזמיר, אות ה"א, ענף הרמב"ם והרמב'ן) וב"רשימת ימות עולם משנת ר"ס" (פורסמה על ידי א. מ. חברמן בספר היובל לכבוד י.נ. אפשטיין, ירושלים תש"ו).
חרות
5.20.56