אלעזר קלמן טיפנברון שוב הוציא מתחת ידו יצירה מיוחדת, הדיוקן שצייר של הרבי מליובאוויטש לרגל יום הולדתו ה-89, עשה רושם מיוחד! הצייר החסידי הידוע בעל הזקן האפור, מתמחה בפורטרטים של אישים רבניים. הוא צייר ראשי ישיבה נודעים ורבנים ומנהיגי חסידות בולטים בעבר ובהווה, ובמיוחד את האדמו"ר מלובביץ' שהוא חסיד אדוק שלו. בדיוקנאותיו הוא השתדל לתאר לא רק את הקלסתר פנים של מושא הצילום, אלא גם להביע את קומתם הרוחנית והמוסרית. הוא גם מבקש להעביר למי שמתבונן בתמונה, משהו מההרגשות והכבוד שהוא רוחש כלפי גדולי ישראל. הדיוקנאות שלו התקבלו באופן מיוחד. הם מצויים בבתים ובמוסדות יהודיים במדינות רבות, והועתקו ונדפסו בעיתונים ובכתבי עת יהודיים. התמונות שלו אינן ליופי בלבד, הם נועדו לשמש תזכורת לאידיאלים ולמצוינות המוסרית, שהאישים הללו מייצגים.
א. ק. טייפנברון, שהוא צאצא של רבי אלימלך מליז'נסק, נולד וגדל בלונדון. במלחמת העצמאות שירת כמתנדב בצבא ההגנה לישראל. ב-35 השנים האחרונות הוא מנהל את הארגון "חינוך עצמאי" בבריטניה.
הוא החל לצייר אישים רבניים וסצנות של חיים יהודיים דתיים, בערך בתקופה שבה החל לעבוד ב"חינוך עצמאי".
אני מכיר את א. ק. טייפנבורן שנים רבות, ועקבתי בעניין רב אחר התקדמותו והישגיו האומנותיים. בביקורי האחרון בלונדון, ביליתי זמן מה בסטודיו שלו בהתבוננות מקרוב בפורטרטים שלו, של ה"אדמו"ר הזקן" מליובאוויטש, רבי יחזקאל לנדאו (ה"נודע ביהודה"), רבי עקיבא איגר, החתם סופר, הכתב סופר, רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, רבי חיים מבריסק, החפץ חיים, אדמו"ר מגור (ה"אמרי אמת"), החזון איש, הגאון רבי משה פיינשטיין, הסטייפלר, האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א (זצ"ל) ועוד רבים. היצירות של טייפנברון הן אכן יוצאות דופן. כשמסתכלים על הדיוקנאות המרשימות הללו בגודל טבעי, אתה מרגיש ממש כאילו אתה נמצא בנוכחות האנשים הגדולים והקדושים הללו.
נאמר לי שהרב קופל כהנא זצ"ל, שהיה תלמידו של החפץ חיים, כל כך התפעל איך שטייפנברון צייר את הדיוקן של מורו ורבו ה"חפץ חיים", עד שהוא נישק את התמונה. (אפשר להוסיף כמה מילים למי שלא שמע על הרב קופל כהנא: הוא היה בקי גדול בתלמוד, כיהן כרב בפולין, ולפני מלחמת העולם השנייה נסע לאנגליה, שם למד משפטים בקיימברידג', ואחר כך היה מרצה בג'ואיש קולג' בלונדון. הוא כתב על המשפט היהודי, הרומי והאנגלי. פגשתי אותו בשנות הארבעים בביתו של הרב אבא בורנשטיין זצ"ל בלונדון. הוא הפגין את הבקיאות המופלאה שלו בתלמוד, ב"מבחן המחט". – תחיבת מחט לתוך כרך אחד ממסכתות התלמוד (היה לנו לפנינו את מסכת כתובות), וכשאמרו מהו אחרון הדפים שבהם חדרה המחט, היה הרב כהנא אומר מה היא המילה שהמחט נגעה בדף זה).
האדמו"ר מלובביץ', שעודד אמנים ומשוררים להקדיש את כישרונותיהם לקידום היידישקייט, שיבח בכמה הזדמנויות את טייפנברון על יכולתו הרבה להציג "יהדות" באמצעות האמנות. פעם הוא הכריז שהצלחתו של טייפנבורן תתבטא "בהיותה טוב בשבילו וטוב למי שירכוש את תמונותיו". א. ק. טייפנברון פירש את דברי הרבי באופן כזה: שהעבודה שלו בתור אומן ביצירת הדיוקן של מנהיגי הרבנים, מתגמלת אותו מאוד מבחינה רוחנית, מאחר והיא כרוכה בלימוד חייהם והתנהגותם של הרבנים, באותם שעות שהוא מתרכז בציור של הבעות הפנים של הרבנים. – וגם אלו שרכשו את תמונותיו תהיה להם מזה טובה מיוחדת, מאחר שדיוקנאות גדולי ישראל אלו יהוו מקור של השראה, ויעזרו ליצור אווירה רוחנית ומוסרית טובה יותר בביתם.
במשך הזמן היו מספרים לטייפנברון מעשים רבים על ההשפעה המיטיבה של דיוקנאותיו: "תמונתו של הרב הירש ז"ל הפכה לחלק מאיתנו, ובכל שבת אנו מוקירים ומעריכים אותה יותר ויותר", כתב צאצא של הרב ש"ר הירש לאמן.
אישה שרכשה תמונה של הרבי מליובאוויטש סיפרה לטיפנברון, כי בתחילה הכניסו את הדיוקן לחדר שבו נמצאת הטלוויזיה שלהם. ואז הם הבינו שהתמונה של הרבי והטלוויזיה לא מסתדרות ביחד, והם הוציאו את הטלוויזיה לחדר אחר. אבל בזה עדיין לא נגמר הסיפור. זמן מה לאחר מכן, פגש האמן את הבעל, רופא בלוס אנג'לס, והוא אמר לטיפנברון: "נפטרנו מהטלוויזיה לגמרי", "התמונה של הרבי והטלוויזיה, אינם שייכים לאותו בית".
לפני מספר שבועות הגיע טיפנברון לביקור קצר בניו יורק. הוא הביא עמו כמה ציורים חדשים, שזכו להערצה רבה על ידי כל מי שראה אותם. היה אחד מאנשי הפרוורים שכל כך התמוגג מהתמונה שרכש מטיפנברון, עד שבשבת שלאחר מכן, עשה 'מי שברך' לאמן בבית הכנסת, וכעת מכין קידוש גדול לחגוג את הרכישה. האם האמן היה יכול לצפות ליותר מזה?
תורגם מה'גו'איש פרס'