לפני זמן מה יצא לאור ב"מאוזנים" מהדורה חדשה ויפה של תולדות יצחק, פירושו של רבי יצחק קארו לתורה, שנדפסה לראשונה בקושטא ב-1518.
רבי יצחק קארו, שהיה דודו של רבי יוסף קארו בעל השולחן עורך, כיהן כראש ישיבה בקסטיליה, ספרד ולאחר מכן בפורטוגל. כשהיהודים גורשו מאותה מדינה (1496-1497) הוא נסע לקונסטנטינופול.
בסוף ספרו הוא כותב שלא הצליח להגיה את הכרך ביסודיות, כי מיהר לצאת לארץ ישראל. איננו יודעים אם הוא הגיע לארץ הקודש, או מת בדרך לשם.
תולדות יצחק, המשקפת את הידע הכללי הרחב של מחברה, שופעת פרשנויות חדשות. מיותר לציין שפירושו של ר' יצחק קארו, נשען במידה רבה על התלמוד והמדרשים. הוא מצטט את הפרשנים הראשונים, בעיקר את הרמב"ן, וכן את מורה אלבו והרמב"ם, ומצטט את אביו ואת אחיו אפרים (אבי השולחן ערוך).
אחד המאפיינים העיקריים של פירושו הם ה"שאלות" וה"בעיות" (ספקות) אשר – כמו ה"בעיות" של אברבנאל – סוללות את הדרך לפרשנותו של המחבר. לפעמים הוא מספק יותר מתשובה אחת לשאלותיו. כך הוא נותן 10 תשובות שונות לשאלתו מדוע נצטוו הכהנים לברך את העם בברכת השלושה (במדבר ו, כ"ד-כ"ו) ולא באף אחת משאר הברכות המוזכרות בתורה.
כמו כמה פרשנים מוקדמים, ר' יצחק קארו מראה שהמצוות מסודרות בתורה בסדר הגיוני.
ר' יצחק קארו מצביע על 30 הבדלים בין הקללות בתורת כהנים לאלו שבמשנה תורה והוא מסביר, בהתבסס על הרמב"ן ששני קטעי ה"קללות" מתייחסים לשני תקופות שונות. החטאים החזויים ברשימה הראשונה של "קללות" הם אלה שעשו עמנו בתקופת בית ראשון; העונש שנחזה היה גלות בבל. הרשימה השנייה של "קללות" מבשרת את התנהגות עמנו בתקופת בית שני, את הפיזור שלאחר מכן – הגלות הנוכחית – ואת גאולתנו הסופית. להלן כמה מהערותיו הקצרות יותר של ר' יצחק קארו. "כאשר שמע לבן… ויביא אותו (יעקב) לביתו ויאמר (יעקב) ללבן את כל הדברים האלה. ויאמר לו לבן: עצמותי ובשרי אתה…" (בראשית כ"ט, יג). -14)
לבן חשב, בתחילה, שיעקב היה אדם פשוט, תם ויושב אהל. אבל כשאמר לו יעקב שעליו לברוח מבית אבותיו כי לקח את הברכות שייעדו עשו, קרא: אתה דמי ובשרי שלי! אתה עשוי מאותו חומר כמוני. אתה רמאי כמוני. כשהתקרב משה אל הסנה הבוער, נאמר לו: "אל תתקרב, חלץ נעליים" (שמות ב, ה).
עם זאת, נאמר ליהושע על ידי השליח ה' "תוריד את הנעל שלך (יחיד) מרגלך…" (יהושע ה':15). מה הסיבה להבדלים בין הפקודות? מסביר ר' יצחק קארו. למשה הייתה במקור משימה כפולה: להוציא את היהודים ממצרים, שיציאתה הייתה סגורה בפני מי שרצה לצאת ולהוביל את היהודים לארץ כנען, שגבולותיה נסגרו לרוצים. להיכנס. המילה נעל (נעל) קשורה למילים נעול (נעול) ומנעול (חוסר). משימתו של משה הייתה לפרוץ שני מנעולים, מנעול מצרים וזה של כנען. ליהושע הייתה רק משימה אחת: לשבור את המנעול של ארץ כנען.
"כבד את אביך ואת אמך למען תאריך ימים…" (שמות כ' יב) ה' גומל לנו "מידה כנגד מידה" האם לא צריך לקרוא אפוא: כבד את אביך ואת אמך כדי שתתכבד? אומר ר' יצחק קארו: שכר חיים ארוכים כולל הענקת כבוד.
מי שמאריך ימים ומזדקן מכבדים אותו, כפי שאנו מצווים: קום לפני זקן (ויקרא יט, יב).
מדי פעם קוראים שאנשים שואלים: היכן נאמר כתוב בראשונים שצריך להתחיל מכתב בזכיר ת ה' (בשם ה', בעזרת ה')?
האמירה מצויה בתולדות יצחק לקראת סוף פרשת מצורע! נצטט רק את המילים הקשורות ישירות לראשון זה: כל עבודה בה אנו עוסקים, עלינו לומר שהיא נעשית למען ה' כדי שרוח הקודש תנוח עליה… ומסיבה זו. נהוג להתחיל כל כתיבה באותיות ב"ה בשם ה' ,כמו שכתוב "בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו)..,", (לפני יותר משלושים שנה הסבתי את תשומת הלב לקטע זה. בכתב העת העברי הדואר.)
בתולדות יצחק מוזכר גם מנהג ישן של ניחום אבלים. שמעתי על כך לראשונה מפי הגאון רבי יהודה לייב זלוטניק זצ"ל במהלך שיחה שקיימנו בירושלים בשנות החמישים.
"שאלו אותי פעם על ניסוח של אמירה שנמצאת במקורות עבריים, האם זה 'מה שהשכל לא יכול להשיג, הזמן ישיג' או 'מה שהזמן משיג, התבונה יכולה להשיג", אמר לי הרב זלוטניק. "הסברתי לשואל כי העמודים האחרונים של ספר חוט השני- הכולל כתבי רבי יאיר חיים בכרך, אביו וסבא שלו- מסור למתמטיקה. המחבר קובע שם: מה שיעשע הזמן יעשה השכל – מה שהזמן משיג, השכל יכול להשיג; כלומר, אם אתה צריך להשקיע זמן רב בחישוב מתמטי, תוכל לחסוך זמן על ידי שימוש בשכל שלך. אם תחיל apply קיצורי דרך מתמטיים, אתה עשוי לבצע את המשימה שלך בזמן קצר מאוד. אגו: מה הזמן משיג, סיבה יכול להגשים."
"אותה אמרה מוזכרת בתולדות יצחק של רבי יצחק קארו (בפרשת וישב) עם לגבי מנהג לנחם אבלים", המשיך הרב זלוטניק. "נהגו לומר לאבל: מה הזמן משיג, התבונה יכולה להשיג; כלומר: עם הזמן הרב שוכחים את המת (והאבל מתמתן). על ידי שימוש בשכל שלו. על ידי מאמץ מודע לשכוח את האובדן, האבל יכול להקל על כאבו מוקדם יותר. מה שהזמן משיג, התבונה יכולה להשיג!"
נראה שהמנהג שהזכיר רבי יצחק קארו היה קיים בספרד. רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, מזכיר את רבי יצחק קארו בכתביו ומכנה אותו "מורי". רבי יצחק קארו כתב חיבורים נוספים בנוסף לתולדות יצחק, אך למעט מספר שו"ת הם מעולם לא נדפסו. רבי שמואל אוזידה מביא במדרש שמואל שלו את פירושו של רבי יצחק קארו (האבוד כיום) לפרקי אבות.
בשערים של כמה מהדורות מתואר בטעות רבי יצחק קארו כסבו של רבי יוסף קארו. הרב מתתיהו סטרשון (ראה מבחר כתובים שלו, מוסד הרב קוק, תשכ"ט) מסביר את מקורה של טעות זו.
במדינות מסוימות התפרשה המילה נכד, אותה אנו מתרגמים כ"נכד", במשמעות של "אחיין". ר' סטרשון מזכיר את רשב"ם, בבא בתרא, קח:א, ומקורות נוספים (ראה גם מילון בן יהודה, ערך: נכד. לא מזמן נתקלתי במנחה בלולה של ר' אברהם מנחם פורטו, סוף בשלח: "חור היה נכד — אחיין – של משה"). היו אנשים שהתייחסו לרבי יוסף קארו כאל נכד – אחיינו – של רבי יצחק קארו. אחרים הבינו בכך שהוא נכדו של רבי יצחק קארו. כך נולדה האמונה המוטעית שר' יצחק היה סבו של רבי יוסף קארו.
במהדורת מאוזנים החדשה אופס reset הטקסט כולו, מקורות פסוקי המקרא ואמרות צוינו של חז"ל ונוספו מפתחי מקורות (תנ"ך, תלמוד ומדרשים).
בהמשך להקדמת המחבר ישנו קטע בשבחו של ר' יצחק קארו "המופיע בחלק מהדורות מוקדמות בתחילת הספר."
אפשר להעיר שקטע זה מופיע במהדורה הראשונה (קונסטנטינופול, 1518) בסוף הספר ספר ונכתב, כאמור בשורות האחרונות, על ידי ר' שלמה בן ר' מזל טוב, שהדפיס את הכרך. ר שלמה בן ר מזל טוב, לא היה רק מדפיס, אלא למדן, סופר ומשורר משובח. נראה כי מדפיסים מאוחרים יותר העבירו את הקטע לתחילת הספר והותירו את השורות האחרונות שם מוזכר ר' שלמה בן ר' מזל טוב ככותב.
